מנהלי קהילה
מובילי קהילה
בדידות
אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיים שלי, שאני מודה בפניי אנשים זרים ולא רק בפניי, עד כמה אני בודדה.
מאסתי כבר בהכל!!
מאסתי באנשים, בקשרים אישיים, בין חברתיים, קשרים אנושיים.
אני כבר לא מאמינה בדברים האלה.
כבר שנים שאין לי אמון באנשים.
כל חיי הובלתי את עצמי או שהובילו אותי רק לאכזבות, לנפילות, לכישלונות אינסופיים שניגררו וניגררו.
לכל מקום שאני מגיעה אליו, בכל מקום שאני חייבת ליצור קשר עם אדם כלשהו - אני רק מצפה לפגיעה, לאכזבה, לכעס.
רוב הזמן אני כועסת.. על עצמי, על אנשים, על החיים.
כלכך הרבה איבדתי וכלכך הרבה אני ממשיכה לאבד.
כל יום אני מפסידה לעצמי מחדש, מוותרת על עצמי עוד קצת ועוד קצת..
אין לי מושג לאן אני אגיע בסוף ואיך זה ייגמר.
וכמה אירוני זה לשבת מאחורי מסך באיזה פורום הזוי באינטרנט ולכתוב לאנשים שאני בכלל לא מכירה, שאין לי מושג אם הם אמיתיים.
הזוי שלזה בסוף מגיעים בחיים..
אני פשוט גמורה, מיואשת, מותשת, חסרת כל אמונה או תקווה.
אני מרגישה שהכל ייגמר בהתרסקות הבאה.
ורד מתנדבת ער"ן
הי רותם את כותבת דברים קשים. לא קל לך כרגע. אני שמחה שפנית. לשאלתך, אנחנו אנשים אמיתיים. אפשר לדבר כאן על הכל זה מקום פתוח ובטוח לדעות שונות, רגשות וכל מה שעוד אנשים רוצים לשתף בו. עצוב לי שככה את מרגישה ואני מקווה שדברים יסתדרו. מקווה שאף פעם לא תוותרי על עצמך כמו שאת כותבת. מזמינה אותך לשתף עוד קצת לתת דוגמא ונשתדל כולנו כאן להיות איתך. שולחת חיבוק:heart:
יאיר - ערן
רותם יקרה, אני מבטיח לך שכל מי שפה, מתנדבי ערן או פונים כמוך הם אמיתיים לגמרי. כולם פה כדי להקשיב, לחבק, לעזור אם אפשר ולתת מילה חמה. כפי שורד כתבה - אנחנו תמיד פה. תוכלי, אם תרצי אף לפנות לערן דרך הטלפון או הצ'אט ולשוחח עם אחד ממתנדבי ער'ן באופן אישי ודיסקרטי. שולחים לך חיבוק של תקווה וחיזוק
טובה- את
לדעתי, הכל פה, חוץ מהשמות, אמיתי לגמרי ובעיקר הכאב :heart:
אנונימית
מבינה אותך מאוד גם לי אין אמונה אנשים הם חרא! הכל אינטרסים!!!
כואב בכל הגוף
מרגישה כאילו כתבתי את זה בעצמי
ג'ק
אני מבקש להעלות בפניך דבר מה, מנסיוני אנשים רבים שאני פוגש שהם מאוד אמיתיים במובן הפיסי שלהם, הם לרוב לא אמיתיים בכלל במובן הרגשי, הם מייפים,משקרים, ממציאים, מורחים את עצמם באמירות אופטימיות ורוחניקיות, וחסרי כוונה כנה. כך שנשאלת השאלה מה זה בן אדם אמיתי. אני שותף לתחושת האכזבה שלך מבני אדם ככלל, למעשה אני מנסה להנמיך ציפיות , אבל אני יכול להבטיח לך שקיימים גם אנשים אחרים, שכוונתם כנה ודבריהם כנים, הם לא רבים, אבל הם שווים את המאמץ הכרוך בלאתרם ולהאמין שהם שם. כי הם שם ומרגישים בודדים בתוך ים של הבלים, ממש כמוך.
Rotem Shimon
תודה רבה לכל מי שהגיב על ההתייחסות הכנה. האמת שלא ציפית או חשבתי שתהיה לזה כלכך התייחסות והשתדלתי להיזהר במילותיי, שמא משהו יחשוב שזה אובדני מידי חח ואז... טוב נו, חלקכם יודעים איפה זה יכול להיגמר חחח והאמת שלא התכוונתי לכך ש-"אתם" המגיבים בקבוצה, או בקהילה, או בפורום, אנשים לא אמיתיים. (אני עדיין מניחה שלא לחלוטין הוחלפנו ברובוטים).. למרות שאנחנו לגמריי בדרך לשם. הכוונה שלי הייתה שזה דיי אירוני שכלכך התקדמנו בחיים והפכנו דברים "לפשוטים, נוחים וטובים" יותר, אבל רצנו להתחבא מאחוריי מסכים שטוחים ושכחנו שהעולם והאנשים הם קצת גשמיים, צורתיים ובעלי דופק. פתאום הנגישות לאנשים נעשית דרך סיסמאות ושמות משתמש והכל בשם אלוהי החסויות. הסברנו לעצמינו שפה זה בסדר לשפוך את ליבנו ושזה לגמרי אמיתי ויותר טוב מבדידות. אבל זה לא, זה רחוק מלהיות ההפך מבדידות. החלפנו את השמות בכינויים סתמיים, את הפנים והחיים בתמונות רקע וציטוטים חכמים שנשמעים טוב. והנה ברוך השם אנחנו יושבים, שוכבים, חיים, נושמים, גוססים, חולים, מטיילים, אוכלים, ושופכים את ליבינו עוד קצת.. לפעמים אני חושבת שאם היינו תקועים על אי בודד, לא היינו צריכים לקחת איתנו כלום. גם ככה היה לוקח לנו 100 שנים ללמוד לתקשר מחדש.
ג'ק
את העניין הוירטואלי ניתן יהיה עוד לסכם בגולם שקם על יוצרו. התקדמנו? אני בספק, אולי גם את המונח התקדמות יש להגדיר.
אבי אבי אבי
בבקשה לא להתרסק. בכל פעם שתרגישי רע תיכנסי לכאן. אני בן אדם אמיתי, אמנם לא בישראל כרגע אלא בקנדה. אבל כל הזמן פה. וממש מוכן לתמוך טוב טוב.
יאיר - ערן
רותם - קודם כל לגבי הפתיח - אני חוזר ואומר לכל הפונים: לא לפחד לאמר את אשר על ליבכם, גם אם המילים קשות ומביעות כאב ומצוקה. אני מבטיח בשם כל המתנדבים שאנחנו לא מזעיקיים שום גורמים לא רצויים לנו אלא אם מרגישים שיש אילו כוונות ממש קונקרטיות. ולגבי הוירטואליות - טז כמו שידידי ג'ק אמר - כן התקדמנו לא התקדמנו - כנראה שזו מציאות שהולכת ומשתלטת עלינו וצריכים לקבל אותה.
Rotem Shimon
היי.. אני מבקשת בבקשה למחוק את שתיי התגובות של מי שזה לא יהיה, לא מתאים לי שמעוותים את הדברים שלי או רושמים על חשבוני דברים אישיים. לא השמצתי אף אחד וכל אחד יכול לכתוב פוסט משלו על הבדידות שלו. תודה.
ג'ק
אני לפעמים מרגיש שהבדידות היא גם הספינה הטובעת וגם סירת ההצלה בעת ובעונה אחת, אנו הרי נולדים לבד ומתים לבד, בסופו של דבר אנחנו לבד והלבד הזה גם יודע להציל אותנו מכל ההבל שבחוץ, אבל בן אדם זה יצור חברתי שחי בלהקות , ויש ימים שאני חש שהאבולוציה של עצמי דנה אותי לסבול מהבדידות נגד רצוני, בן האדם שאני וששוכן במוח עצמותיי מנסה לכפות עלי לסבול מהבדידות. אני מקווה שמה שכתבתי עושה הגיון כלשהו.
יאיר - ערן
ג'ק לא יודע אם עושה היגיון. הגיון זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים פה. דברייך מעוררים אכן מחשבות. אני באופן אישי כמובן יצור חברתי כמו כולם משפחה ילדים וכו אבל יש רגעים שאני ממש ממש כמה ללבד. לדעתי חברך, פסואה ,מדבר על הסתירה בין הגוף שעוטף את הנפש. רותם לגבי דברים שנאמרו - פשוט תתעלמי. כולנו מחבקים אותך :heart::heart:
Rotem Shimon
אני מסכימה עם הדברים שכתבת, צודק לגמריי. ובסדר זה עבר חח
unicorn1
הי , גם אני חשבתי כמוך ליפני בערך כמה חודשים אז החלתי לנסות בעצמי התחלתי כזה לא יודעת הם ממש עוזרים יש מתנדבים ומתנדבות מקסימות לפעמים לא היה לי עניין בשיחות צאט שנהילתי עם מתנדבים שיחות שוואלה לא זרמו וזה קורה אבל הרווב כאן באמת בשבילך ורוצים תמאה אחוז יכולה להגיד שנכון אני לא מכירה אותם אישית יש מתנדב או שתיים שיצא לי לדבר איתם יותר מפעם אחת וואלה זה די כיף מאשר לישמור בפנים
אבי אבי אבי
גם אני ככה, בודד הבודד בודד מאד. בקנדה הקפואה. באמצע שום מקום עובד בעסק של בת דודתי. אצלה הייתי צריך לגור בחודשים האלה אבל היא סוג של בעטה אותי למין גסט האוס. קם בבוקר הולך לעבוד חוזר לגסט האוס. את זה אני יכול גם בארץ אבל רציתי טיול בחו"ל עם עבודה ארי הצבא ונדפקתי עד העצם. אני מתגעגע להורים שלי אבל אין לי ביצים לחזור. אז אני לבד לבד לבד. וקר פה.
רון 15
גם אני מרגיש כמוך!
אבי אבי אבי
גם אני