נשמע שכן יש הפרעת אכילה, גם אם לא קשה כביכול כמו בעבר, אבל כן נשמע שזה לא פשוט בשבילך ומסב לך סבל, ולכן טיפול במרפאה להפרעות אכילה כן יכול להתאים. לדעתי אין צורך להיות במצב ״גרוע״ בשביל לפנות למרפאה, וחבל להגיע למצב כזה בגלל חוסר טיפול. נשמע שבהחלט עשית תהליך משמעותי לאורך השנים, כמו בתחום העבודה, אבל שיש מקומות שבהם אתה זקוק לעזרה אז למה לא לקבל אותה? או לפחות לנסות?

היי דנה, תודה על התשובה המהירה, העניין הוא שכשטופלתי במרפאה הקהילתית מאוד לא התחברתי לעיסוק ברכיבי ובניית תפריט מזון. הקושי הוא יותר בלשחרר ולשנות דפוסים שקשה לי לבד לשנותם. בהתחשב בזה שהם לא מאפשרים ליווי רגשי לצד זה לא הרגשתי שאני מצליח לעשות צעד לשינוי. רופאת המשפחה רואה את הבולמוסים הללו כמשהו טוב, היא רואה את הצד של עלייה במשקל, מצב רוח יחסית טוב כשהייתי אצלה, לדבריה יש אנשים שאת הקלוריות "מכנסים" לגוף בלילה ולא ביום. אציין שיש לי קושי בעמידה מול סמכות ובקבלת החלטות בנוסף לכך שלא בטוח/מתקשה לקבל באם יש בעייה, אני טיפוס מרצה. מה גם שגם כשאתה בא לבטא את הקושי- ואני מאמץ את ההצעה לפרשנות מקלה

אתה צודק שצריך להיות ליווי רגשי לצד החלק הדיאטני, ושגם החלק הדיאטני לא חייב לעסוק רק בבניית תפריט, ואם אתה מרגיש שזה לא מה שעוזר לך, אז דיאטנית שמבינה בתחום בהחלט יכולה לגשת לזה מכיוון אחר. אני חושבת שבמרפאה להפרעות אכילה דווקא יוכלו לתת לך מענה מתאים לצרכים שלך. אני לא לגמרי מבינה את העמדה של הרופאה שלך, בולמוסים זה לא מצב תקין, גם אם בזכותם אתה שומר על משקלך. אני מבינה שקשה לך עם המלצת הפסיכיאטר למרפאה מכיוון שהוא התבסס על המידע שקיבל מהמרפאה, אז אולי תיגש לפחות לפסיכיאטר אחר מהתחום של הפרעות אכילה בשביל חוות דעת שניה? בנוסף, אם מרתיע אותך להיכנס למסגרת של הפרעות אכילה, גם אם זו רק מרפאה, אתה יכול לפנות לטיפול פסיכולוגי בקהילה, אצל מישהו מהתחום, ולהתחיל תהליך שבו תוכלו להבין ביחד למה אתה זקוק.