היי אוהד אני שמח לראות שאנחנו ביחד ומשתפים אני גם מתמודד ואני רוצה לומר כמה דברים. יש את השפה של הרפואה שם כול דבר נשמע כגזרת גורל וכמחלה אני משתדל להזכיר גם לעצמי כול הזמן שהנפש לא בדוקה מדעית הכל ניסוי ותעייה. אנחנו מגיבים בהתאם לקשיים שעברנו בחיים באופן טבעי שבעיני הסביבה הלא מפותחת נראה כ"חולי". התופעות הרגשיות שלנו נראות קיצוניות לדעתי בהתאם לסבל . לא ידעתי לפני שיש מחקרים על קשר בין אירועי חיים לבין פסיכוזה זה לא משו שרק נופל ובה. הקושי שלנו להתמודד עם המציאות מוביל אותנו לחיות במציאות אחרת שמנותקת מכאן בדמיון בפסיכוזה לפרש את את המציאות באופן שגוי אך בצורה שהיא נותנת לנו ערך ומשמעות זה הנסיון הפסיכוטי הבלתי מודע שלנו כך אני חושב מהחוויה שלי אולי אני טועה . ברגעים שהמציאות כאן טובה אנחנו כמובן נעדיף להשאר במציאות האמתית. כול הסיפור של המאנייה דפרסיה וכו לדעתי הרבה ממנו בה ללמד אותנו להיות קשובים לעצמנו להבין מה אנו מסוגלים כרגע לעשות לבנות את עצמנו לאט לאט חזק ובטוח. יצא לי לדבר עם מתמודד בן 50 שיש לו משפחה וילדים הוא נוטל דפלפט כמייצב ונראלי עוד משו לא זוכר והוא חיי טוב . אבל שמעתי שיש כאלה שההתקפים נעלמו להם היו פעם אחת פעמיים וגם לא חזרו . ציפרלקס גם אני לקחתי בעבר . שים לב שהוא מעורר תוכל לשאול גם את הרופאה יש קשר בין עליות מאניות לנטילת תרופות ממשפחת ssr עד כמה שידוע לי. לי לא נתנו מהסיבה הזאת. יש לנו קשיים רגשיים במידה והאבחנה מדוייקת היא עוזרת לנו לדעת איפה למצוא תשובות ואיזה תרופות מומלצות עבורנו.. מה שגם יכול לעזור זה הפחתה של לחץ באמצעות גבולות מאהבה לעצמי ולאחרים שגם אם אנו יוצאים למסגרת חשוב שתחומנו יהיה ברור שהעומס שלנו ניתן לעיכול ביחד עם ההרגשות וכול מה שמתלווה. וכמובן מחשבות טובות לאט לאט הם בסוף משפיעות גם על הרגשות. יש את אנוש ויש סל שיקום של הביטוח הלאומי שמעת על זה? רשמתי כרגע בקיצור אולי אוכל להמשיך מאוחר יותר היה לי חשוב לומר משו .

היי עומרי תודה על ההתייחסות לפוסט. אמנם שמעתי על סל השיקום מביטוח לאומי אך טרם בדקתי את המשמעות לעומק, אשמח אם תפרט מהמקום שלך והאם אתה ממליץ.

זה אומר שיש לך ליווי של עובד סוציאלי במידה ותרצה גם מדריך שיקומי שעוזר פיזית בלארגן את הבית לעשות קניות למשל פשוט ללמוד כל מיני דברים בסיסיים זה תלוי ברמת התפקוד שלך . בסל יש המון אופציות מדיור מוגן עזרה בשכר דיור שכר לימודים מה שאני נעזרתי לפחות זה בתמיכה הרגשית לפעמים לא נוח לדבר על דברים עמוקים שעוברים עלינו עם הסביבה הקרובה ואנחנו צריכים לשחרר אז יש גם טיפולים, ופה השרות מוצע בחינם ללא עלות. גם לאחר המשבר שלי הרגשתי שאני פתאום מדבר רגשות נהיה יותר אני ופחות המסכות שהשתמשתי בהם ליד החברים ולהציג את עצמי פתאום במקום כזה היה קצת קשה שיש איתך מישו זה תמיד טוב אתה לא חייב להשתמש אבל מה אכפת לך שיהיה לעת הצורך. בנוסף הם עוזרים במציאת עבודה עם מסגרת ושעות שיתאימו לך אישית אם תפקודך טוב יותר תוכל לעשות לבד זה פשוט ביחד איתך מה שאתה מחליט בגלוי או מהצד. לא בדקתי את כול האפשרויות אבל יש כול מיני. יש קבוצות של מתמודדים שנפגשים מידי שבוע כרגע אני יודע על עמותת אנוש שהיא מארגנת פעילויות כאלה. עקרונית אצלי זה היה סל שיקום שאני מקבל אותו דרך אנוש בתמיכה הרגשית כיוון שהייתי באשפוז והיה מצב מורכב שלא אפשר לי לעשות זאת לבד עשו את זה עבורי לכן אני נמצא בפנים כבר, אבל איך לארגן את זה ולהכנס לזה לא בדקתי אוכל לבדוק לך בהמשך. מה שכן , תוכל לעזר בעובדת סוציאלית יישוב עיר במקום מגורך . מקווה שעזרתי. אם יש לך עוד שאלות אשמח לעזור במה שאוכל, שיהיה לך הרבה בהצלחה ושיעברו עלייך רק דברים טובים ומשמחים אהבה ושמחה וכול הטוב שיש בעולם הזה.

היי אוהד ברוך הבא. עומרי כתב מאד יפה לפני. אני כמוהו, מאמינה שהאבחון הוא משהו שצריך להתייחס אליו כנורה אדומה באשר להתנהלות שלנו עד לאותו רגע ומאמינה שאפשר לחיות חיים מלאים ומשמעותיים. אני היום, 5 שנים אחרי ההתקף הראשון, חזרתי ללמוד לתואר שני, נמצאת בזוגיות אוהבת עם בן זוג שאוהב ומקבל ומעריך אותי, עובדת, מטפלת בכלבה ומאוזנת בלי נפילות כבר 3 שנים. זה דרש לעשות הרבה שינויים באורח חיים ולהיות מאד קשובה ומודעת ולהסכים לבקש ולקבל עזרה מהסביבה, מה שהיה לי קשה מאד. גם אני מופתעת שנתנו לך ssri, התרופות האלה היו מה שגרם להתפרצות המאניה שלי מלכתחילה. שווה לשאול מדי פעם פסיכיאטר נוסף לעוד חוות דעת, זה מקצוע שדורש המון ניסיון ואינטואיציה כי ההתאמה של תרופות מאד אינדיבידואלית. אומרים שבמקרה של סכזואפקטיב אפילו יותר מורכב למצוא שילוב, כי יש גם תרופה אנטי-פסיכוטית וגם תרופה נגד דכאון/מאניה דיפרסיה. אגב, שניים מחבריי הטובים מאובחנים כסכיזואפקטיב. אחד מהם התחתן לא מזמן והשניה מצאה לאחרונה עבודה שטוב לה בה ונמצאת בטיפול שממש עוזר לה. חזק ואמץ וברוך הבא לקבוצה, מוזמן לכתוב לנו בכל עת!

אוהד הכי היקר, אני לשמחתי באותו מצב בערך כמוך גם באותו גיל (אני 31 ) וגם חי בתחושות זהות והכל הכי חשוב זה להיות בקשר עם מישהו שעובר עליו מה שעובר עליך דאגה בלב איש ישיחנה לאחר, אז איש לרעהו יאמרו חזק וככה נתחזק שלח לי הודעה ונדבר בפרטיות

בשמחה ישי היקר. יש את ההודעות כאן באתר גם פרטיות מה שאוכל לעזור אעזור בשמחה וכמובן גם להעזר.אני שמח לשמוע שהתחזקת מהדברים שרשמתי זה ממלא ונותן רצון ומוטבציה להמשיך לכתוב ולנסות לעזור עוד וגם ממש ממלא.. יש לך עין טובה שרואה המון טוב ומעריכה. לי יש לי נסיון דל למען האמת , אבל השתדלתי לצבור קצת ידע שאוכל להעזר בו לעצמי ומה שאוכל לחלוק אחלוק בשמחה.

שלום לכולם, הפוסט נכתב לפני שלוש שנים ועדיין מקבל תגובות. הרגשתי מחוייבות לשתף כי מאז ב״ה השתקמתי...היום אני עורך דין, עומד להתחתן והכל מאוזן בעזרת פרפנאן 4 מ״ג וציפרלקס 10 מ״ג שאני לוקח כל יום כמו שעון.

מקווה שאמשיך להיות מאוזן כל חיי ומתפלל לאיזון של כולנו,  מודה לכל מי שהגיב.

חיממתם את ליבי גם בתקופה קשה🙏

עד גיל 42 הייתי רגיל לחלוטין .מכללה.צבא.מקומות עבודה. ואז הגיעה המניה דפרסיה. מאז לא מוצא מקום עבודה שיתאים לרמה השכלית הטובה שיש לי