מנהלי קהילה

מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילהImpossible

Impossible

blackangel

15/03/20 1:18

1 תגובות

סובלת מהפרעת אכילה אנורקסיה פרגינג טייפ כבר 12 שנה
הייתי מגיל מאוד צעיר בכל מחלקה אפשרית לה"א
גם בבוגרות בתלש ובהדסה ...
המצב אף פעם לא היה טוב הזמן הכי ארוך ששמרתי על משקל תקין היה משו כמו 4 חודשים...
כרגע המצב ברצפה...מפחדת לקבל טיפול האוכל מפחיד מידיי הפחד להתאשפז ולברוח אחרי פחות משבוע ולהרגיש כישלון עוצר בעדי לקבל טיפול האובססיה למשקל משגעת אותי הפחד מלאכול משתק אותי כל פירור שנכנס לגוף ממלא אותי בחרדה יותר מכל אוכל אחר אומרים לי שאני צריכה טיפול אבל עברתי כלכך הרבה אשפוזים לה"א שנהיה לי פחד מהמקומות האלה מהנוקשות מהלקיחת השליטה שלי מהשקילות פעם בשבוע שצריך לעלות בהם לפחות 500 גרם כדי לקבל זכויות בין אם זה יציאות לאפטרים או סופש...הכל כלכך מפחיד...האם אחרי יותר מ10 אשפוזים (מדברת רק על האשפוזים על ה"א) שווה לתת צאנס ולנסות להילחם באמת למרות כל הפחדים והחרדות?

תגובות

דנה אברמוביץ

15/03/20 7:28

שלום לך, אני מבינה את הייאוש וחוסר האמונה שלך בתועלת הנסיון לאחר כל כך הרבה זמן ונסיונות. עם זאת, העמדה שלי היא תמיד לנסות. מה שאת מתארת נשמע כאיכות חיים מאד ירודה ובעיני שווה תמיד לתת הזדמנות לשינוי. אי אפשר לדעת איך יהיה האשפוז/טיפול הבא....בהצלחה!!

כדאי לך לקרוא גם את זה