חוסר אונים מוחלט. תסכול מטורף. אני חייבת פסיכיאטר.. אבל רק מתחננת שמישהו בכלל יסכים לקבל אותי. אני כבר לא רואה את עצמי יוצאת מזה

תחושת החרדה גורמת להרגשה של מלכודת שסוף העולם קרב שאת מפחדת כל כך להידבק זה רק נראה כמה את חפצה בחיים את מפחדת על עצמך וזה לגיטימי כי אל תשכחי שאת בחורה חזקה ויש אריה מתחת לכל הכיסוי הזה של הקושי שלך את תצאי מזה כמו גדולה והכל יהיה בסדר תדברי בקול רם תשמעי למחשבות שלך תתני להם ליהות שם את תצאי מזה אני מבטיח לך הכל נראה שחור שחווים את החרדה הכל אבל שזה עובר פתאום יש איזה נחלה אם תוכלי לומר אם את מטופלת ואם יש טיפול תרופתי שאת נוטלת ? ולא רק טיפול שהוא פסיכיאטר אלה טיפול פסיכולוגי.

היא צודקת. המדינה צריכה להציע הליך של המתת חסד לאלו החפצים בכך. כמו בשוויץ! להלן שתי אמיתות מאת הסופר הצרפתי וולטר שיש לשקול ברצינות במצבים מסויימים. 1. "רופאים רושמים תרופות שהם יודעים עליהן מעט מאוד, במטרה לרפא מחלות שעליהן הם יודעים עוד פחות, לשימושם של בני אדם עליהם אינם יודעים דבר." 2. "כאשר איבדנו את הכל, כאשר אפסה כל תקווה, החיים הם עלבון והמוות הוא חובה"