האם את ה"אני" ששונא את זו שנולדה, או ה"אני" שבא לו למות, או ה"אני" שלא בא לו להתמודד, או אולי ה"עצמי" ששונאים אותו (מושא השנאה)?

אנונימית, את צודקת כ"כ בחוויה! יש מוטיבציה להשקיע כשמאמינים שמתישהוא זה יעבור, ולא במשהו שישאר לנצח. אבל... אני שמה סימן שאלה על זה שזה ישאר לנצח. כל אחת כ"כ שונה מהשונה, וכל אבחנה שונה אצל כל אחד. וזה שלאחרים זה התמודדות לכל החיים לא אומר שאצלך גם יהיה ככה. למרות שזה לוקח זמן, וזה מתסכל נוראאאא, ואני נמצאת בדיוק באותו מקום כמוך. והרבה פעמים פשוט באלי למות, ונמאס לי לסבול, וההרגשה היא שזה פשוט לא פייר! למה רק החיים שלי נדפקו? אבל ברגעים אחרים אני יודעת להישען על מקומות שנותנים לי כח, ומאמינים בי שאני יגיע למקום טוב יותר כמו המטפלת שלי ועוד, ולרגעים ק' אני יודעת בתוך תוכי שאני אצא מזה יום אחד.. מקווה שעזרתי לך, חיבוק גדול לך ולכל מי שנמצא בסבל הזה!