מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתן גור
מנהל המרכז להפרעות אכילה ומשקל במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, תל השומר.
דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילההגעתי למצב שאני לא מסוגלת יותר

הגעתי למצב שאני לא מסוגלת יותר

20/03/20 22:54
10 תגובות

אין לי כח לעזור לעצמי אין לי כח לדבר עם אנשים אין לי כח לכלום, עכשיו עם הקורונה הסתדר לי להיות בבית עם עצמי אבל אני פשוט סובלת. אני רק דוחה כל הזמן את הטיפולים והאשפוזים, מהפחד שיקחו את השליטה שיש לי עכשיו.
אין לי כוחות וחשק לעזור לעצמי ולתת לאנשים לטפל בי בשבילי מפחיד אותי, אני עייפה מהכל ובעיקר מעצמי אני מעייפת את עצמי בכל יום. נמאס לי מהשגעונות שלי נמאס לי מהשליטה, אבל אני בעצם אוהבת את השליטה שיש לי. היום חשבתי כמה בא לי פשוט לאכול בלי לחשוב לאכול הכל מהכל בלי הגבלות ואיסורים, רק חבל שזה רק בדמיונות שלי.
אף אחד לא מבין ורק מאשים אותי בזה ושאני צריכה לקחת את עצמי בידיים , וכשאני מסבירה שאין לי שליטה כועסים עלי ומחליטים בשבילי שכן יש לי.
אני מפחדת מהיום הזה שאצטרך להיכנס לאשפוז, אני מתה פחד ורק מלחשוב על זה אני בלחץ. כל זה שתהיה השגחה בשירותים, וכל הזמן יפקחו עלי עיניים וכשאני אתקלח תחכה שם אחת מהצוות. אני בלחץ ואני יודעת שאני לא יכולה לברוח מאשפוז , כי אין לי כבר לאן לברוח.
אני מפחדת שהאשפוז לא יעזור וזה יבזבז את הזמן, אני מפחדת שאחזור אחרי שאשתחרר
אני לוקחת משלשלים איך אני גורמת לגוף שלי להפסיק להיות תלוי בהם? איך אני מאפשרת לגוף שלי להתנהל בלעדיהם?

תודה לכולם


תגובות

פפפפ
22/03/20 2:03

יש לך כוח למשהו בטוח!!!! אולי להתחיל טיפול דרך האינטרנט פסיכולוגי להקל, לצמצם נזק גם אם תגיעי לטיפול חבל עלייך!!!!!!! תחשבי על עצמך!!!!! יכול להיות לך.יותר טוב בהרבה!!!!

Skinny
22/03/20 20:55

תודה:heart:

יקרה, את מתארת באופן בהיר ונוגע ללב את המלחמה בין הרצון להפטר מהשיעבוד לסימפטומים לבין הפחד מלהיות בלעדיהם. נשמע שאת בסבל רב ובתחושת חוסר ואנים ולא מצליחה להוציא עצמך מהבור הזה. בסופו של דבר את תהיי זו שתצטרך להסכים לקבל עזרה, להתמסר לה ואת כנראה צודקת בזה שאת אומרת שלא תהיה ברירה אלא להתאשפז. את כנראה מבינה בעצמך שאת זקוקה לעזרה הזו. מקווה בשבילך שההבנה הזו תסייע לך לא לדחות יותר את הפניה, שכן לחכות לא יעשה את זה יותר קל אלא רק יותר ארוך. ימים טובים...

Skinny
22/03/20 20:56

תודה:heart:

rlaptn
22/03/20 20:48

אני לא בטוחה למה לא אמרתי לך את זה קודם, כנראה כי אני די בטוחה שזה לא יעזור. את חייבת להבין שאם לא תצאי ממסגרת המוכר והקל, לעולם לא תצליחי להתקדם. כל שינוי הוא מפחיד, ובמיוחד כשמדובר בנושא כל כך רגיש כמו הפרעת אכילה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר שליטה ולתת לאדם בריא לשלוט עלינו, לפחות בתחילת הדרך. דבר נוסף הוא שאת חייבת להאמין בעצמך. אין לך שליטה? זה לא נכון! את חזקה יותר משנדמה לך ואם באמת באמת תרצי ותתאמצי, תגלי שאת כן מסוגלת. הכי קל (בטווח המיידי) זה לוותר לעצמנו ולהגיד "זה חזק ממני", אבל זה פשוט מתכון לייאוש. אני לא אומרת שלא יהיו לך נפילות, אבל כן תהיה לך יותר תקווה. אין דבר כזה אדם חסר שליטה באופן מוחלט. ומעבר לזה, ככל שתתאמצי יותר ותעשי שינויים קטנים, תגלי שאת מסוגלת לדברים גדולים יותר. בואי ניקח דוגמה פשוטה - כשהיית תינוקת לא ידעת ללכת. אז ניסית לקום ונפלת, אחר כך הצלחת לקום אבל כשהרמת את הרגל שוב נפלת. וניסית ונכשלת ושוב ניסית ושוב נפלת. אבל היום את הולכת. זה הפך לדבר שבשגרה. ככה גם עניין השליטה. את תנסי ותפלי ושוב תנסי ושוב תפלי אבל, ככל שתנסי יותר, יהיה קל יותר לבלום את הנפילה הבאה. נכון, עדיין תרגישי שמנה, עדיין תרצי להקיא, עדיין לא תהיי שלמה אבל לפחות יהיו לך אנרגיות לחיות ואפילו חיים טובים (לא אידאליים אבל בהחלט טובים)

Skinny
22/03/20 20:58

העניין שבעיני כולם טועים ושאני לא חולה, אני חושבת שהרופאים וכל מי שמסביב טועה ושהם אלו שחולים ולא אני כי זאת הדרך הטובה בשבילי ובעיני. אני רוצה להשאיר את השליטה הזאת ולא לתת למישהו לשלוט במקומי על מה שאני עושה ואוכלת, אבל השליטה מתחילה לעייף אותי נורא. אני מקווה שהכל יסתדר ותודה:heart:

rlaptn
22/03/20 23:46

לא אמרתי שאת חולה ואין לי שום דרך או רצון להחליט אם את חולה או לא. אם כרגע את מרגישה שצורת החיים שלך היא זו שטובה עבורך, אין ספק שאת צודקת. מצד שני, מהפוסט שלך עולה תמונה קצת שונה. מהפוסט נראה שדווקא כן יש משהו שמפריע לך (לא אמרתי מחלה) ואני אישית בגישה שכדאי לטפל בכל דבר שמפריע כדי לשמור על איכות חיים כמה שיותר טובה. אם את לא רוצה כרגע שמישהו ישלוט על האכילה שלך, את יכולה לטפל בדברים שמציקים לך. את יכולה להתחיל טיפול ולהגיד שאין לך כוח לעצמך, שאת עייפה מהכל ובעיקר מעצמך, שאת מעייפת את עצמי בכל יום, שיש לך מחשבות על לאכול הכל מהכל בלי הגבלות ואיסורים ושאת לא יכולה לקחת את עצמך בידיים כי אין לך שליטה. אפשר לטפל במה שמפריע בהרבה מאוד דרכים. זה ממש לא חייב להיות אישפוז במחלקה להפרעות אכילה.

Skinny
22/03/20 23:52

אני יודעת לא אמרתי שאמרת :smile: אני מרגישה שזה טוב בשבילי ורע בשבילי , אני מבולבלת ולא יודעת כבר מה באמת טוב בשבילי ומה אני רוצה. כבר הייתי מאושפזת ובכמה טיפולים אני כבר לא יודעת מה יכול לעזור, כל אשפוז וכל טיפול וכל שיחה מובילה להמשיך לעשות את זה מה שאני חושבת שהוא נכון בשבילי וחוזרת בחזרה לטיפולים שמהר מאוד אני יוצאת משם כי אני לא מסוגלת ולא רוצה

פפפפ
23/03/20 0:50

מתקשה להאמין שיש אחת שהייתה בתחתית האנורקסיה וחשבה שהיא עם ראש חולה- אחרת הייתה עושה משהו. המחשבות אוכלות לנו את הראש!!! לכן ממש קשה לצאת משם

Skinny
23/03/20 0:52

נכון מסכימה המחשבות עוד יותר מקשות