מנהלי קהילה
הגעתי למצב שאני לא מסוגלת יותר
אין לי כח לעזור לעצמי אין לי כח לדבר עם אנשים אין לי כח לכלום, עכשיו עם הקורונה הסתדר לי להיות בבית עם עצמי אבל אני פשוט סובלת. אני רק דוחה כל הזמן את הטיפולים והאשפוזים, מהפחד שיקחו את השליטה שיש לי עכשיו.
אין לי כוחות וחשק לעזור לעצמי ולתת לאנשים לטפל בי בשבילי מפחיד אותי, אני עייפה מהכל ובעיקר מעצמי אני מעייפת את עצמי בכל יום. נמאס לי מהשגעונות שלי נמאס לי מהשליטה, אבל אני בעצם אוהבת את השליטה שיש לי. היום חשבתי כמה בא לי פשוט לאכול בלי לחשוב לאכול הכל מהכל בלי הגבלות ואיסורים, רק חבל שזה רק בדמיונות שלי.
אף אחד לא מבין ורק מאשים אותי בזה ושאני צריכה לקחת את עצמי בידיים , וכשאני מסבירה שאין לי שליטה כועסים עלי ומחליטים בשבילי שכן יש לי.
אני מפחדת מהיום הזה שאצטרך להיכנס לאשפוז, אני מתה פחד ורק מלחשוב על זה אני בלחץ. כל זה שתהיה השגחה בשירותים, וכל הזמן יפקחו עלי עיניים וכשאני אתקלח תחכה שם אחת מהצוות. אני בלחץ ואני יודעת שאני לא יכולה לברוח מאשפוז , כי אין לי כבר לאן לברוח.
אני מפחדת שהאשפוז לא יעזור וזה יבזבז את הזמן, אני מפחדת שאחזור אחרי שאשתחרר
אני לוקחת משלשלים איך אני גורמת לגוף שלי להפסיק להיות תלוי בהם? איך אני מאפשרת לגוף שלי להתנהל בלעדיהם?
תודה לכולם
פפפפ
יש לך כוח למשהו בטוח!!!! אולי להתחיל טיפול דרך האינטרנט פסיכולוגי להקל, לצמצם נזק גם אם תגיעי לטיפול חבל עלייך!!!!!!! תחשבי על עצמך!!!!! יכול להיות לך.יותר טוב בהרבה!!!!
Skinny
תודה:heart:
דנה אברמוביץ
יקרה, את מתארת באופן בהיר ונוגע ללב את המלחמה בין הרצון להפטר מהשיעבוד לסימפטומים לבין הפחד מלהיות בלעדיהם. נשמע שאת בסבל רב ובתחושת חוסר ואנים ולא מצליחה להוציא עצמך מהבור הזה. בסופו של דבר את תהיי זו שתצטרך להסכים לקבל עזרה, להתמסר לה ואת כנראה צודקת בזה שאת אומרת שלא תהיה ברירה אלא להתאשפז. את כנראה מבינה בעצמך שאת זקוקה לעזרה הזו. מקווה בשבילך שההבנה הזו תסייע לך לא לדחות יותר את הפניה, שכן לחכות לא יעשה את זה יותר קל אלא רק יותר ארוך. ימים טובים...
Skinny
תודה:heart:
rlaptn
אני לא בטוחה למה לא אמרתי לך את זה קודם, כנראה כי אני די בטוחה שזה לא יעזור. את חייבת להבין שאם לא תצאי ממסגרת המוכר והקל, לעולם לא תצליחי להתקדם. כל שינוי הוא מפחיד, ובמיוחד כשמדובר בנושא כל כך רגיש כמו הפרעת אכילה. אבל אין ברירה, חייבים לשחרר שליטה ולתת לאדם בריא לשלוט עלינו, לפחות בתחילת הדרך. דבר נוסף הוא שאת חייבת להאמין בעצמך. אין לך שליטה? זה לא נכון! את חזקה יותר משנדמה לך ואם באמת באמת תרצי ותתאמצי, תגלי שאת כן מסוגלת. הכי קל (בטווח המיידי) זה לוותר לעצמנו ולהגיד "זה חזק ממני", אבל זה פשוט מתכון לייאוש. אני לא אומרת שלא יהיו לך נפילות, אבל כן תהיה לך יותר תקווה. אין דבר כזה אדם חסר שליטה באופן מוחלט. ומעבר לזה, ככל שתתאמצי יותר ותעשי שינויים קטנים, תגלי שאת מסוגלת לדברים גדולים יותר. בואי ניקח דוגמה פשוטה - כשהיית תינוקת לא ידעת ללכת. אז ניסית לקום ונפלת, אחר כך הצלחת לקום אבל כשהרמת את הרגל שוב נפלת. וניסית ונכשלת ושוב ניסית ושוב נפלת. אבל היום את הולכת. זה הפך לדבר שבשגרה. ככה גם עניין השליטה. את תנסי ותפלי ושוב תנסי ושוב תפלי אבל, ככל שתנסי יותר, יהיה קל יותר לבלום את הנפילה הבאה. נכון, עדיין תרגישי שמנה, עדיין תרצי להקיא, עדיין לא תהיי שלמה אבל לפחות יהיו לך אנרגיות לחיות ואפילו חיים טובים (לא אידאליים אבל בהחלט טובים)
Skinny
העניין שבעיני כולם טועים ושאני לא חולה, אני חושבת שהרופאים וכל מי שמסביב טועה ושהם אלו שחולים ולא אני כי זאת הדרך הטובה בשבילי ובעיני. אני רוצה להשאיר את השליטה הזאת ולא לתת למישהו לשלוט במקומי על מה שאני עושה ואוכלת, אבל השליטה מתחילה לעייף אותי נורא. אני מקווה שהכל יסתדר ותודה:heart:
rlaptn
לא אמרתי שאת חולה ואין לי שום דרך או רצון להחליט אם את חולה או לא. אם כרגע את מרגישה שצורת החיים שלך היא זו שטובה עבורך, אין ספק שאת צודקת. מצד שני, מהפוסט שלך עולה תמונה קצת שונה. מהפוסט נראה שדווקא כן יש משהו שמפריע לך (לא אמרתי מחלה) ואני אישית בגישה שכדאי לטפל בכל דבר שמפריע כדי לשמור על איכות חיים כמה שיותר טובה. אם את לא רוצה כרגע שמישהו ישלוט על האכילה שלך, את יכולה לטפל בדברים שמציקים לך. את יכולה להתחיל טיפול ולהגיד שאין לך כוח לעצמך, שאת עייפה מהכל ובעיקר מעצמך, שאת מעייפת את עצמי בכל יום, שיש לך מחשבות על לאכול הכל מהכל בלי הגבלות ואיסורים ושאת לא יכולה לקחת את עצמך בידיים כי אין לך שליטה. אפשר לטפל במה שמפריע בהרבה מאוד דרכים. זה ממש לא חייב להיות אישפוז במחלקה להפרעות אכילה.
Skinny
אני יודעת לא אמרתי שאמרת :smile: אני מרגישה שזה טוב בשבילי ורע בשבילי , אני מבולבלת ולא יודעת כבר מה באמת טוב בשבילי ומה אני רוצה. כבר הייתי מאושפזת ובכמה טיפולים אני כבר לא יודעת מה יכול לעזור, כל אשפוז וכל טיפול וכל שיחה מובילה להמשיך לעשות את זה מה שאני חושבת שהוא נכון בשבילי וחוזרת בחזרה לטיפולים שמהר מאוד אני יוצאת משם כי אני לא מסוגלת ולא רוצה
פפפפ
מתקשה להאמין שיש אחת שהייתה בתחתית האנורקסיה וחשבה שהיא עם ראש חולה- אחרת הייתה עושה משהו. המחשבות אוכלות לנו את הראש!!! לכן ממש קשה לצאת משם
Skinny
נכון מסכימה המחשבות עוד יותר מקשות