יש מודעות לעניין משבר הקורונה . במיוחד האי וודאות הכללית לגביה. שקשה מאד לשמוע בערוץ ישראלי בטלוויזיה על הקורונה בארץ ובעולם. וכל ההסגר וחוסר הפרנסה של אנשים שצריך אותם. במזל ענק הסתפרתי בתחילת שבוע לפני שהספר נאלץ לסגור את המספרה כמו כל בעלי העסקים. אבל אין ברירה אלא להסתגל. מה שקורה במקרה שלי לגבי השיחות. שאני באבל כי לפני שנה התחיל המשבר הענק ממנו לא אתאושש. גם סיפור השיניים התחיל לפני 6 שנים בחודש הזה המועד לפורענות. יודעת שהובטח לי שיחה אחת אבל ארוכה. לא יודעת איך אצל התורנים שיחה "ארוכה" נחשבת חצי שעה. כאשר חצי שעה זמן קצר מאד! הגדיל לעשות זאת תורן שרצה שאשוחח איתו רק 20 דקות כשיחה "ארוכה" אני לא רוצה להישמע מתלוננת חושבת על עצמי בלבד. אבל כן באיזשהו מקום זה מעצבן מקומם. לאט לאט אני נידחקת החוצה. כאשר שיחה ארוכה צריכה להתקרב לשעה+-. לא נאמר לי באופן אישי כלום. אבל כניראה כבר אני מתחילה להיות מיותרת. לכן בטח במיוחד התורנים המקפחים שלא צריך לעשות לי טובה לשוחח איתי זמן מוגבל.ובמיוחד מתורניות שאינני סובלת ותורנים שמקצרים את השיחה שונאת לשמוע איחולים בסוף השיחה איתי.כי הם לא אמיתיות ואמיתים. במיוחד כאשר המצב גם כך באופן פרטי ומשפחתי מעורער. לא רוצה שיעשו לי טובות. ולכן לא רוצה איחולים.מקווהשהעניין ברור