מישהי מהמשפחה שלי היא מאוד רזה , וכשאני כותבת מאוד רזה אני באמת מתכוונת לזה . כל הבגדים גדולים עליה כשכולן התפתחו היא נשארה מאחור ולקח לה זמן , כל מה שהיא אוכלת לא מוסיף לה שום גרם ולא שום שומן לגוף שלה. היא אוכלת ממתקים שותה שתיה מתוקה אוכלת כל מה שיש ועדיין רזה . בכל יום שאני רואה אותה אני רואה שהיא מרזה יותר ויותר. היא לובשת בגדים מאוד צמודים שמראים כמה היא רזה , לא אכפת לה איזה אוכל לאכול גם אם הוא משמין היא פשוט נהנת לה. כולם מחמיאים לה על איך שהיא נראת וחלק אומרים שהיא רזה מידי ושהיא צריכה להשמין, גם כשניסו לגרום לה להשמין לא הצליחו יש לה גנים טובים היא קבלה גנים של רזים מאוד לא משנה מה הם אוכלים הם פשוט לא משמינים. כל יום שאני רואה אותה כל כך כואב לי עד שאני מגיעה לימים שאני פשוט בוכה כמה היא אוכלת ונהנת וכמה אני סובלת וחושבת לפני שאני אוכלת, נמאס לי כואב לי לראות אותה ככה למה אני לא נראת כל כך רזה כמו שהיא? היא לא נמנעת משום אוכלת ויושבת לה בכיף ואוכלת לה כל מה שבא ליד.
אני מרגישה שאפילו "להחלים" אני לא מסוגלת כי לראות אותה מונע ממני ומכאיב לי, אני לא יכולה להימנע מלהיפגש איתה היא חלק מהמשפחה שלי והיא גרה איתי זה כל יום לראות אותה נהנת ושמחה ואני שבורה וכאובה. רע לי נורא ואני מרגישה שהגוף שלי הוא לא טוב ולא שווה כמו שלה , היא חיה את החיים עם גוף רזה ואני חיה עם גוף שמן ומכוער. היא כמה שנים באותו המשקל ושמחה על זה שהיא לא משמינה , היא הייתה יורדת עלי שאני אוכלת ושאני שמנה ולאכול לידה עכשיו זה קשה לי ואני מנסה להימנע מזה. רק כשיש ארוחות משפחתיות או בולמוסים אני סובלת ואוכלת ומאשימה את עצמי.
אני לא רוצה להשלים עם זה שזה הגנים שלה ושהיא שמחה על זה , אני גם רוצה להרגיש שמחה ורזה בלי בעיות של השמנה ולא להישקל כל יום ולבכות את חיי.
איך אני אמורה לחיות בטוב ולאכול בצורה מאוזנת כשאני רואה אותה כל יום? זה כואב מידי