מאז התפרצות המגפה, החיים שלי פשוט נעצרו. כל מה שהכרתי עד כה נעלם כלא היה ואני כבר לא מזהה את אורח החיים הזה שלי שנכפה עלי.

לפני המשבר הייתי בעיצומו של קידום עצמי ושיקום של חיי; עמלתי קשה על מנת שאוכל להרשם ללימודים ואף למדתי לפני כן המון בבית כדי שאוכל להגיע מוכנה. כמו כן התחלתי לחפש עבודה, הלכתי לטיפול, טיפחתי קשרים עם חברים, יצאתי, ביליתי, הגשמתי את עצמי.

אבל אז התחיל הסגר וכל החיים שלי השתנו ללא היכר. נקלעתי למצוקה נפשית ומאז אני חשה חרדה, עצב, חוסר אונים וחוסר תקווה, על שאסור לי לצאת מביתי ולחיות את חיי, שלא לדבר על הבדידות התהומית שנכפתה עלי.

אני עושה כל מה שממליצים לעשות - שומרת על קשר עם חברים מרחוק, מבצעת את הפגישות שלי בזום, שומרת על שגרה, עושה ספורט. אך למרות המאמצים אני עדיין מרגישה רע והפחד לא עוזב אותי. מה שהכי מפחיד אותי זה חוסר הוודאות. אף אחד לא יןדע להגעד מתי המצב הזה יגמר, ואני פוחדת שאם הוא ימשך זמן רב מידי לא אצליח לעמוד בזה. לא יודעת מה עוד נותר לעשות...


סליחה על החפירה***