לבי איתך יקרה.. מסתבר ממה שאת משתפת, וגם משיתופים של אחרים, שלא מספיק ברור שהאימהות וההורים בכלל הם בחזית המאבק שהעולם מנהל עכשיו, וכשאנחנו בחזית, התנאים לא פשוטים.. אני ממש לא מאמין ברעיונות כמו כולנו באותה הסירה, או צרת רבים חצי נחמה, ושאר הכללות וחיבוקי דב.. ברור שאת עוברת את התקופה הלא פשוטה הזאת בתנאים מחמירים ומוטל עליך עול לא פשוט.. ולכן בהחלט תעשי נכון אם תפני ל 118 מוקד שרותי הרווחה, לשמוע אם יש פתרונות לעזר, אם מעשי ואם תמיכה של שיחות ותמיכה נפשית, ומה עוד ששומעים על המון צעירים ופחות צעירים, שמחפשים דרכים לעזור בזמן המשבר הזה, ואולי יהיה נפלא אם יוכל מישהו\י להיכנס לפעמים ולתת תמיכה ולהפחית מהעומס.. מצד שני חשוב שתראי, שהפחד והביקורת על עצמך שאת חווה, אינם בגלל המצב החיצוני, למרות שהמצב החיצוני, יכול להגביר, וכאילו לתת הצדקה והוכחה שהמחשבות המכאיבות האלו אמת, למרות שכאמור הן ממש לא.. כלומר האתגרים הם לא פשוטים, אבל הפחד הוא הזר פה.. וכך את הקושי כדאי לנצל לחפש פתרונות ולעשות להגשמתם, ולא להרבות במחשבות קשות שרק מקשות עלינו.. אז אני מעודד אותך אחותי, שבחזית המאבק בקורונה, להרים את הראש ולזקוף את החזה ולצאת לקבל עזרה ותמיכה ורעיונות חדשים וכל מה שיעזור להישאר על המים בתקופה הזאת, שאני מקווה שבקרוב תחלוף..