מנהלי קהילה
מובילי קהילה
מכתב לער"ן, ששיחה איתם (לפני 3 שנים), היתה הדבר הכי גרוע שיכולתי לעשות. מתנדבים יקרים, בבקשה תקראו, כדי שלא תעשו את אותן הטעויות
כמה ימים לפני יום הולדתי ה-20, באחד הרגעים היותר קשים בחיי, ישבתי, ולידי הסכין.
הייתי לבד, תמיד הייתי לבד באותה התקופה.
גרתי במדינה זרה, לבד, רחוק מהמשפחה.
החברים שהיו לי הקדישו פחות ופחות זמן לדבר איתי.
כי אנגלית שפה קשה, וגרתי במדינה שלהם כבר 6 חודשים - אז אני אמורה כבר להיות מסוגלת לדבר בשפה שלהם בלי בעיה.
החבר שלי, שבשבילו עברתי לגור בחו'ל, גר שעתיים ממני.
ממש לבד.
הסכין היתה לידי, ורציתי להשתמש בה.
זו תהיה הפעם הראשונה.
חשבתי שאולי יהיה עדיף אם גם לא אשתמש בה.
ידעתי שיש עמותה שנקראת ער"ן - עזרה ראשונה נפשית.
לאנשים בדיוק במצב שלי.
לא היו לי שיחות לארץ, אז דיברתי איתם בצ'אט.
אולי הבעיה היא שלא שמעו את הקול שלי?
אולי בכתב נשמעתי רגועה מדי?
גם הייתי די רגועה, בסך הכל.
למה שלא אהיה?
בכל זאת, אני כבר מצאתי את הפתרון לבעיה שלי, הסכין שישבה לידי.
פשוט חשבתי שלער"ן יהיה פתרון יותר טוב.
אני לא חושבת שכולם צריכים להישמע היסטריים לפני שהם עושים מעשה בלתי הפיך.
קיבלתי תשובה שטחית במקרה הטוב, העתק הדבק במקרה הרע:
"אוי, זה נשמע מאוד קשה"
"כדי לך לצאת קצת - זה יעשה לך טוב"
"תעשי קצת ספורט, זה משפר את מצב הרוח"
והכי טוב: "אני כאן כדי לעזור לך, לימור".
לא קוראים לי לימור.
אין בשם שלי 5 אותיות.
השם שלי לא מתחיל ב-ל'.
אמרתי תודה, סגרתי את הצ'אט, והשתמשתי בסכין. לא היה פתרון אחר.
לא היתה כבר שאלה, אני תמיד אהיה לבד.
אפילו לאנשים שמתנדבים כדי לעזור לאנשים כמוני לא ממש אכפת ממני.
אז חתכתי, אז פגעתי, אז כמה חודשים אחר כך הגעתי לבית חולים.
מזל שלא התקשרתי אליהם מהגג, או עם חבל.
או, מזל שאני לא אובדנית - כי השיחה הזו היתה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לקפוץ.
no one
היי טינטין האם עכשיו את במקום יותר טוב ? האם את מעוניינת לשתף ? (אולי ?) חלק קטנטן מהמתנדבים נמצאים שם מהסיבות הלא נכונות - ולעיתים רחוקות השיחות הולכות יותר גרוע ממה שתיארת. ולפעמים יש מתנדבים חסרי אונים, שלא יודעים את הדבר הנכון לומר או מתי להיות בשקט, והם מגששים באפילה, מנסים לעשות משהו גם למתנדבים הטובים יהיו שיחות לא טובות, וזה מאוד מצער אני מקווה שהמתנדבים לא ירגישו מותקפים ממה שנאמר :heart: כי כבר התקיפו אותם בפורום הזה (והם לא משתיקים ביקורת) מצטער על החתכים שלך, בפורום הזה יש לא מעט חברים עם צלקות, אני מקווה שתצליחי למצוא מקום בשבילך. תודה ששיתפת מהניסיון שלך :heart: אני מקווה שתכתבי כאן עוד ...
BTintin
אני לא חושבת שאכתוב כאן עוד, כי נרשמתי רק כדי לפרסם את זה. קראתי שידיד שלי התחיל לתרום לער"ן, ואמרתי לו שאני חושבת שהכסף יכול ללכת למטרה יותר טובה. הוא אמר שהוא דווקא מאמין בעמותה הזאת ושלדעתו אני צריכה לפרסם ולהציף את זה כדי שיוכלו ללמוד מזה. בסופו של דבר, החלטתי שיותר אנשים ירוויחו אם אשתף את החוויה שלי כאן, בלי קשר לרגשות ה(מאוד) מעורבים שלי לגבי העמותה. היום המצב הרבה יותר טוב (למרות שאנחנו בהסגר כבר 40 ימים וזה מקשה מאוד). אחרי שהגעתי לבית החולים התחלתי לקחת תרופות פסיכיאטריות, והתחיל להיות עליי לחץ חיצוני כדי שאפסיק לחתוך. הדבר שהכי עזר היה שעברתי לגור עם בן הזוג שלי. פתאום כבר לא הייתי לבד והיו לי הרבה פחות הזדמנויות לפגוע בעצמי (כי אז כבר הייתי מכורה). וגם ההבעה על הפנים שלו בכל פעם שחתכתי פשוט הרגה אותי. הפסקתי לחתוך לפני שנתיים (עם כמה נפילות) והפסקתי לקחת את הכדורים לפני שנה.
יאיר - ערן
נשמה גדולה אתה :heart:
ורד מתנדבת ער"ן
וגם אני אשמח. אני מתנצלת בשם אותו מתנדב. מאמינה שהכוונה שלו לא היתה רעה... את יודעת היום בראיה לאחור מה היה צריך להגיד לך אז? מה היה עוזר לך? נשמח מאוד לשיתוף כזה. מקווה שהיום את מרגישה יותר טוב. תודה ששיתפת
BTintin
אני לא חושבת שלמישהו היתה כוונה רעה. מה שרציתי זה פשוט מישהו שידבר איתי. אני בן אדם מאוד פרטי, אני לא אתחיל שיחה ב"אני עצובה ורוצה לפגוע בעצמי", אלא ב"אני עצובה כי...". הייתי רוצה אמפתיה, הייתי רוצה שיחה. למשל: "גם לי היה קשה בשנה הראשונה באוניברסיטה\כשעזבתי את הבית", "איזה חברים גרועים! עדיף לך בלעדיהם!", "איך זה לגור שם?" - שאלות כאלה היו מצד אחד מעודדות אותי, ומצד שני עוזרות לי לדבר בצורה יותר פתוחה. אני חושבת שהמתנדב צריך לנסות למקם את עצמו כחבר, כאח גדול או אפילו כהורה, מישהו שרוצה בטובתך ונמצא שם בשבילך. אני הרגשתי שאני מדברת עם בוט. וכן, אני יודעת (וידעתי גם אז) שאלה הם הצעדים המומצלים לאנשים שסובלים מדיכאון - לצאת החוצה ולעשות ספורט. אבל אני לא יצרתי קשר כדי שתפתרו לי את הדיכאון, רציתי מישהו לדבר איתו כשהרגשתי שאין לי אף אחד. אני יודעת שזה הרבה לבקש ממתנדבים, אבל אני בטוחה שאתם מתנדבים כדי לעזור לאחרים ולא כדי שיהיה לכם קל.
unicorn1
הייי זה נשמע קלישאתי לומר ״ צר לי על ההרגשה שלך ״- באמת צר לי.. לפעמים התשובה של המתנדבים בצאט דיי מוזרה לאחרונה הציעו לי לאמץ חתול (: עצוב כמה שזה מצחיק , אבל תכלס ביננו המתנדבים הם בני אדם כמוני כמוך ולפעמים זורקים תשובות מהשרוול שלפעמים נישמעים קצת מעצבן- עד שאת לא עושה להם אמוג בוכה בכל אופן כל הכבוד על השיתוף(: שתדעי שבפורום מאוד אגפת לאנשים ממך ומכולם .... אני באופן אישי התחברתי לכתיבה שלך מקווה שהיום את במקום טיפה יותר טוב במקום ש... הסכין זה לא פיתרון יש 101 דרכים לשפר מצב רוח את רק צריכה לחשוב מעושה לך טוב- ומי שוב ברוכה הבאה ואשמח ליקרוא סטטוסים שלך בהצלחה
ענת שלום
ברוכה הבאה :) מקווה שאת במקום יותר שמח בחיים שיהיה לך רק טוב
ציפור אש
אני עשיתי את הטעות הזאת כשחשבתי שזה אנונימי אז שיתפתי פה ויום אחר כך כשאני בקושי חי שולחים אלי משטרה הביתה ומשם לבית חולים גהה לאשפוז
Nati
לבסוף אלו מתנדבים. לא מומחים בעלי הכשרה של שנים. כמה שנשמע רע, באמת שמח שנפלת עליו ולא מישהו במצב קשה יותר. אני הפסקתי להאמין בשיתוף. כי מה אני כבר יכול לצפות מאדם שלא חווה מה שאני חוויתי? איך הוא יבין משהו שאני עצמי לא מבין? איך הוא יציע מה לעשות כשכבר עשינו הכול? בחייאת. רובנו עברנו עשרות ומאות שעות עם מומחים, לקחנו כדורים שונים כמו שפני נסיונות ומה לא ניסינו? אז מי לעזאזל יכול לעזור לי שהוא לא אני? ער"ן נועדו לאנשים שנמצאים בסערת רגשות וצריכים אוזן שומעת לקשיים שהיו להם באותו היו או שהצטברו במשך השבוע. לא לאנשים שסובלים שנים.. להם כבר אין איך לעזור...
nana123a
מאוד מזדהה עם מה שכתבת. עברתי המון שיחות כושלות עם המתנדבים בער"ן. ואם את כבר מדברת על שיחות בוט אוטומטיות, אז ער"ן עוד במצב טוב. מזל שלא ניסית את סה"ר. הם אימצו להם שפה מוזרה שכל עיקרה היא "אוי אוי אוי.. אני שומע כמה כואב לך וכמה זה קשה". וכל מה שאת אומרת, הם מנסחים שעה את התגובה שלהם בשפה "הסהרית", כשבעצם את מרגישה שאת מדברת עם עצמך. לכן אני ממש נמנעת מלדבר איתם במיוחד. לער"ן אני כבר בקושי נכנסת, רק כשאני במצב בדיוק כפי שתיארת, על הסף. וכשבאמת אין לי עם מי לדבר. האם זה עוזר לי? לא. אם זה מחמיר את מצבי? כן. הרבה פעמים המתנדבים היו כל כך לא קשובים, ואפילו מתנדב אחד צחק לי בפרצוף ואמר לי "אנערף, החיים מצחיקים אז צוחקים". שתביני, ובעצם את כבר מבינה, בן אדם כמוני שנמצא בדיוק במצב שאת היית, כבר המון שנים, הדבר האחרון שהוא רוצה זה שיצחקו לו בפרצוף, או שידרכו לו על הפצעים וישאלו אותו שאלות כמו למה הוא גר עם ההורים עדיין, למה הוא לא עובד, למה אין לו בן זוג, וכל שלל הדברים ה"חיוביים" האחרים שקורים לו בחיים. ער"ן צריכים להבין דבר אחד, יש אנשים במצב נורא אובדניים שנכנסים לצאט כי זה SOS. המתנדבים שמגיבים שם, הם לא בעלי יכולת לתת מענה במצבים כאלה. וזה עניין של חיים או מוות. לכן הייתי משקיעה קצת יותר ונותנת לפסיכולוגים לענות שם לאנשים. או לחלופין, אפילו הופכת את הצאט הזה לשימוש בתשלום. כדי שיהיה יותר איכותי. אולי אפילו הייתי פותחת 2 צאטים. אחד למקרים קלים.. ששם כל מתנדב לא מוכשר יכול לענות. ולמקרים קשים.. לאס או אס, לסכנת חיים.. ששם חייב אבל חייב לענות מישהו שמבין!! פסיכולוג, פסיכיאטר. החיים של האדם שאיתו אתם מדברים תלויים בזה. והדבר האחרון שהוא רוצה זה קור לב, אטימות, ותגובות אוטומטיות. או תגובות אחרי מספר דקות, כשברור שבמקביל מתרחשת עוד שיחה. ואתה רק "עוד בן אדם שסובל שפונה אליהם". אתה לא בן אדם. אישית, אני לא כותבת יותר בשום פורום, לא מתחברת לשום צאט. המצב שלי כל כך גרוע, שאני לא מוכנה לאפשר לעצמי להיפגע ממישהו לא מנוסה. מישהו, כמו שהכותבת כתבה, שפשוט יגרום לה לעשות את המעשה. חבל. במיוחד בתקופה כזו גרועה! חבל שאין מענה כמו שצריך. אני חושבת שזה רק עניין של זמן עד שאנשים יתחילו לאבד את זה לגמרי. ואת החיים שלהם. במיוחד במצב הזה. במדינה הזו.
unicorn1
יאו אני מזה מזדהה איתך לגבי סה״ר הם באמת רובוטים גם הפתיח רובוטי גם השיחה ״ אני יכולה רק לתאר את המצב שאת נמצאת בו״- נותנים דוגמאות שבאלך להוציא לנציגה תעניים לפחות בערן יש אנושים יש אנשים שלא מדברים לא כמו בסהר בשפה סהרית או וואט אבר ....שם באמת הם פשוט ״אטומים״- סתם נכנסתי לפורום שלהם וזה אותו דבר רובוטי - לא משנה כרגע נדבר על ער״ן שפה בפורום לפחות נתקלתי באחלה מתנדבים , בצאט גם אבל חלק מועט ששלהם היה רובוט ויותר תשובות קרח מקווה שפורום הולך לך טוב כאן יש אחלה אנשים ואמפטיה