היי:) מצטערת לשמוע על היום המבאס.. אני חושבת שבאמת אין טעם להעלות חיוך מזויף על הפנים כשאת מרגישה כל כך גרוע. מותר לפעמים גם טיפה לוותר, זו לא בושה, לאפשר לעצמנו לחוות את הכאב, את האין, לתת לשרירי הנפש קצת מנוחה, כדי לאסוף כוח למחר טוב יותר. להרפות ולתת לגוף ולנפש לצוף מעלה כדי לקחת אוויר:) כמובן שצריך יד על הדופק, אולי הגדרה של זמן קצוב שבו מותר לי להתעצב, לא לעשות כלום, לא להיות יעילה, וכן, לבכות. זה משחרר. ולאחר הזמן הזה לאסוף כוח, להגגיר מטרות קטנות ולשנס מותניים;) זה לא כל כך פשוט כמו שאני מתארת, ברור לי. אבל נדמה לי שאם לא יהיה המאבק הבלתי פוסק בתחושה הפנימית ויהיה גם לה מקום, אני מניחה שיתאפשר יותר בקלות לפנות אחרי זה את המקום גם לתחושת קלילות והקלה בתוך המציאות הבלתי מושלמת ואפילו המאוד מורכבת. על גביהן בתקוה יוכל לבוא גם חיוך אמיתי, פנימי. (כמובן שאם מדובר בתחושות טורדניות שלא מרפות- שווה מאוד לשקול טיפול פסיכותרפיסטי ובמקרה הצורך- גם טיפול תרופתי:) ובינתיים, אם את רק רוצה, אשמח לשמוע ממך אילו דברים כן משמחים אותך ומוציאים אותך מהשגרה המבאסת. אילו דברים ביום- יום גורמים לך לחיוך?:) תחביבים, אנשים. או אולי תשתפי אותנו איזה שיר או איזה דמות מצויירת גורמים לך לשמוח

אין לי אפילו מצב רוח לשמוע שירים :cry: לאכל אוכלת אין ברירה אבל בכל זאת אוהבת לשמוע את דודו אהרון ודמות מצחיקה מיקי מאוס-ארתור-בובספוג- פטריק וקופיקו אפילו לזה אין לי חשק אין לי חשק ורצון לעשות כלום חוץ מלשבת ולבכות כי זה מה שהמצב מאפשר לי:cry::cry: כבר כואבות לי העינים מרוב בכי אבל מה אני יעשה אני מטומטמת וככה החים שליאוך

הי לב❤️ התגובות שלך מעלות לי חיוך תמיד את יודעת אני באמת מנסה ומשתדלת באמת לאהב את עצמי אבל יש משו שלא נותן לי אוף☹️