שלום לכם חברים ,
התלבטתי רבות אם לכתוב כאן ואני עדיין מתלבט .
חזרתי לכאן בעקבות תשובה מאוד עניינית ואישית שמוג'ו היקר כתב לי על הפוסט שהעלתי על הבטחה שמופרת שוב ושוב .
התשובה שלו גרמה לי להרהורים רבים .
הייתי רוצה לשתף אתכם במשהו לפני חג הפסח כתבתי מכתב מאוד אישי לסיגריה של זויה אני קראתי לה האקסית המיתולוגית . האחת שלא מרפה .
ואני אסביר , לפני כחודשים יעצתי לזיוה שתכתוב מכתב לסיגריה ושתיפרד ממנה .
לקח לזיוה מספר ימים והיא שלחה את המכתב שהיא כתבה , כמובן שמכתב לא עזר והסיגריה לא עזבה אותה.
אני לקחתי את המכתב והוספתי לו את החלק שלי מכתב מאוד אישי ומפורט וארוך שפניתי לסיגריה ולא לזיוה שלי .
בסיומו של המכתב לסיגריה כתבתי לזיוה שלי ,כתבתי לה כמה שאני גאה בה על הדרך שהיא הצליחה בלי החברות הזאת .
וכמה אני אוהב אותה .
בסיומו של המכתב הרשיתי לעצמי לומר לזיוה שלי בצורה הכי ישירה , האם זה כל כך נורא להיגמל מעישון ?
האם זה כל כך נורא לשמור על הבריאות?
ולמה אני זה שחייב לוותר תחת הסיסמא של שלום בית, אני זה שצריך לוותר ולשתוק והיא חייבת להמשיך בהרגל המסוכן והלא בריא הזה .
נתתי לזיוה שלי לקרוא את המכתב והיא כתבה בסופו אוהבת אותך ויותר לא דיברנו על זה .
עברנו את חופשת הפסח יחד וזיוה שלי חזרה לעבודה וחזרה לסיגריה , שבוע שעבר הערתי לה על הריח והיא אמרה לי אתה לא במלחמה עם עצמך יום יומית , אתה לא זה שנלחם .
לא עישנתי אתמול ולא יום קודם .
באמת שלא רציתי לפגוע בזיוה שלי וכמובן שהתנצלתי מיד אך זה לא עזר הנזק נעשה .
אמרתי לה אבל היית בבית 10ימים , זה לא עזר לך להיגמל .
לא . זה לא עזר לי , אתה לא מבין יש לי התניה כזאת עבודה- סיגריה בדיוק כמו בניסוי של פבלוב אני מעשנת זהו .זה הגורל שלי תרפה .
אמרה לי המכתב שלך מאז שקראתי אותו אני ... והיא נסגרה .
היא עובדת שעות ארוכות מאוד בזמנים אחרים היא הייתה תופרת קופסא וכאן היא משתדלת מאוד לעמוד באיזה מכסה שהיא קבעה לעצמה ולא עוברת את ה3-4 ויש ימים שהיא אפילו מצליחה לא לעשן בכלל .

צר לי על כך אך אין לי מה לעשות .

כתבתי את המכתב ההוא כדי לומר לזיוה שלי בדרך הכי ישירה כמה אני סולד מהעישון שלה ומפנה את כעסי \אכזבתי לסיגריה לא לזיוה אהובתי .
כתתי את המכתב גם כדי לשחרר אותי . להבין שזהו עשיתי הכול ואין יותר מה לעשות ותשובתו של מוג'ו גם העירה אותי כמעין קריאת השכמה בשבילי ואני מודה לו על כך .
חודש מאי הוא חודש של מחשבות בשבילי , חודש בו אנחנו חוגגים את היום הנישואין שלנו וחודש בו זיוה שלי צעדה לאלן קאר במטרה להיגמל מעישון ,שנה שעברה חגגנו את הסיגרהולדת הראשונה באיטליה והשנה היינו אמורים לטוס ללונדון לחגוג יום נישואין ושנתיים ללא .
אך בצל הקורונה ואירועים אחרים שגרמו לזיוה שלי לחזור לעישון נמנעתי מהזמנת הכרטיסים ונסתפק בחגיגות משפחתיות ליום נישואין וסיגרהולדת נחגוג בתאריך אחר .
תודה לכם על הקשבה .