היי לאב, מאד מצטערת לשמוע על מה שקרה לבן הזוג וגם לך. זה מאד קשה להתמודד עם הפרעה נפשית ובני הזוג ובני משפחה בדרך כלל סובלים יחד איתנו. ממה שאת מספרת ובלי להכיר אותו אף אחד לא יכול לאשש או להפריך את האבחון של הרופא, רק הזמן יגיד. חשוב מאד לשמור על מעקב צמוד עם פסיכיאטר אחרי התקף כמו שאת מתארת, להקשיב לו ולעדכן אותו בכל שינוי ולהקפיד לקחת את הטיפול התרופתי. אם את מרגישה לא בטוחה זה חשוב שתשמרי על עצמך - האם יש לך לאן ללכת ולמי לפנות במקרה כזה? אם אדם לא מקפיד על טיפול ויש חשד שהוא עלול לסכן את עצמו או את סביבתו, יש אפשרות לפנות למשרד הבריאות לפסיכיאטר מחוזי לאשפוז בכפיה (אני מדברת על מקרים קיצוניים של חשש אמיתי ומיידי לאלימות או להתאבדות). מאחלת מאד שזה לא המצב, אבל שתדעי שהאופציה קיימת אם את מרגישה לא בטוחה או חוששת שהוא עלול לפגוע בעצמו. לגבי הדברים האחרים - את מוזמנת לקרא באינטרנט מה כתוב על הפרעה דו-קוטבית/ביפולרית, זאת הפרעה שבמהלך אפיזודות מאניות, אדם עלול להתנהג כמו שאת מתארת, הוא לא שולט בעצמו ועשוי אפילו שלא לזכור דברים שאמר או עשה. ההתקף או אפיזודה המאנית שונה מאד מהאישיות הרגילה של הבן-אדם. עם נטילה של תרופות וטיפול פסיכולוגי, אפשר להשתקם ולחזור לתפקוד רגיל, בהחלט. תמיכה של בני זוג ומשפחה ממש חשובה במקרה כזה וגם הרבה סבלנות. עם זאת חשוב לדעת שיתכנו התקפים חוזרים במהלך החיים ושמהלך המחלה בדרך כלל יכלול גם דכאונות בדרגות חומרה שונות. בגלל זה חשוב להשאר תמיד במעקב פסיכיאטרי.

אני מציעה לפנות לפסיכיאטר המטפל לדבר איתו ולהסביר לו את המצב בפירוט מלא, את החששות שלך ואת מה שהיית רוצה בשבילו ובשבילך ולשמוע מה יש לו לומר ומה הוא ממליץ. הוא גם הערוץ שלך לאשפוז במידה וזה נחוץ. אם את לא מרגישה בטוחה וההתנהגות שלו אלימה ולא צפויה, בבקשה אל תחכי ותעשי זאת עכשיו. אשפוז פסיכיאטרי במקרים שהוא נחוץ יכול להציל חיים ולהגן עליו מפני הרס עצמי ופגיעה בעצמו ובאחרים. כמו כן, אל תתמודדי עם זה לבד ותמצאי תמיכה במצב הזה שהוא מאד מבלבל ומכביד, גם אם זה מביך חשוב לספר ולשתף למישהו שסומכים עליו כדי לשמור על עצמך ולמנוע טרגדיה (בן/בת משפחה, חבר/ה קרובה, מישהו שיהיה זמין ואולי תוכלי להשאר אצלו בבית עד שהמצב יתבהר).

אני עוברת טלטלה רגשית. אני ובעלי מזה שנתיים יחד. היום בעובד אני יכולה להגיד שהיו סימנים אבל הסך הכל היתה לנו זוגיות טובה ומאושרת. לפני כשלושה שבועות היה לנו איזה ריב ולאחריו בעלי יצא מהבית והלך לישון בבית מלון ואחרי 3 ימים חזר ובצורה פשוט הזויה התחיל לארוז את כל הדברים שלו ועבר לגור אצל אמא שלו והודיע שרוצה להתגרש. בהתחלה היו כמה ניסיונות לדבר. והוא האשים אותי בכל מני דברים, דיבר בצורה מהירה כמו אחוז דיבוק, אמר שלא אוהב אותי יותר ופשוט עזב את הבית. היו כמה ניסיונות לרכך אותו ולבר אל ליבו אבל כאילו אדם שמולי הוא אדם זר ולא בעלי המתוק, החם ואוהב. תוך כדי שיחה נודע לי כי הוא מאובחן דו קוטבי ולוקח כדורים. לפני כמה ימים ביקשתי שיבוא לארות ערב. הוא הגיע וברגע, הרגיש כאילו בא אדם זר ובשניה שהתחלתי לדבר על מה עובד עלי הוא פשוט ברח. חזר אחרי שעה והתפרץ לדירה. אמצע הלילה ולקח גם את החתולה. אין לנו עדיין ילדים משותפים. העולם שלי פשוט התהפך ב180 מעלות יום אחד. איך מתמודדים עם טראומה כזאת???

אי אפשר לדעת מה הסיפור שלו ושלכם ואם ואיך זה קשור להפרעה הדו קוטבית שלו, אבל פרידה זה באמת מאד קשה ונשמע באמת מאד חד ואימפולסיבי. כאמור לא יודעת על מה היה הריב ומה טיב היחסים אבל התמודדות עם פרידה היא תמיד קשה... במיוחד כשהיא פתאומית. מציעה לך להתמקד כרגע בעצמך ובהחלמה שלך מהפגיעה, מה שאת מתארת נשמע קשה אבל אין ממש מה לעשות כי הוא אדם בפני עצמו.

אולי בבית המלון עברה עליו איזו חויה קיצונית מאוד יתכן חויה נעימה או לא נעימה אבל קיצונית, וזה מה שאיבד לו את האיזון הנפשי אני חושב שעם הזמן הוא יחזור לעצמו, וככל שתתנהגי אתו בסבלנות, הוא יעריך אותך פי כמה מלפני ההתקפה מה שהוא לקח את החתולה, תשמחי, כי כנראה שרק היא יכולה לסבול אותו כרגע... אבל אני חושב שעם הזמן זה יעבור לו, ותראי בעל מקסים, ותחיו חיי אושר.

התנצלות כנה: כתבתי: 'מה שהוא לקח את החתולה, תשמחי, כי כנראה שרק היא יכולה לסבול אותו כרגע...' חשבתי, שדוקא אני עם הפרעה דו קוטבית, צריך להבין ולהכיל את האדם שחווה את מה שחווה, ועשה מה שעשה שכמעט הרס את כל החיים שלו ברגע, כמו שקרה בעבר גם לי... ולא לכתוב עליו בצורה מתנשאת ופוגענית אלא להבין ולעזור, שהרי בודאי שכשהוא יחזור לשפיות שלו, יצטער מאוד, וידע מכאן ולהבא לנהל טוב את כל עניניו