מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

אין כותרת

12/10/20 20:31
9 תגובות

היום לא רוצה לדבר על הדיכאון שלי ואיך העולם הזה גרוע , לא רוצה להתלונן על שום דבר ... עכשיו אני לא בסדר הלב שלי צריך שקט רוצה שלום מתמיד , אולי רציתי להתחנן בהתחלה שהלילה הזאת תעבור ללא התקף לב או התאבדות .. היום ידעתי אין בן האדם חיי עם דפיקות חזקות ללא יכולת נשימה ,רציתי להגיד שהחיים שלי לא חיים שאתה יכול לחיות אותם לכן אני לא מבינה איך האלוהים נתן לי חיים כאלה ,אולי טעה אולי אני צריכה ללכת אליו ולהגיד לו שטעית ועד שתתקן אני אשאר אצלך , לא רוצה להגיד לו רק על החיים שלי אלא גם על חיים איש אחר ראיתי שחיים האלה כואבים לו ואולי אני אגיד לו על יותר מבן אדם שבחיים לא טוב להם .. כואב לי כאב האחרים אני לא רק מסתכלת מבט שלי על העולם לא מתלוננת על איך אני חייה, אני מתלוננת במקום אנשים אחרים .. רוצה להציע אליהם ללכת איתי לאלוהים אולי שם נעשה הפגנה .. נגיד לו שאנחנו לא רוצים לחזור .. אגיד לו שבמשפחה זה כואב לי ,בחברה זה כואב לי , במדינה זה כואב לי , אין מקום ללכת אליו , אבדתי תקווה , מתי יגיע השלום ללבי כי אין לי יכולת לדבר להגיד מה אני רוצה ... אין לי יכולת להתלונן ... הרבה אוויר יש בחדר אבל אני לא יכולה לנשום


תגובות

no-one
12/10/20 21:41

:heart: תודה על השיתוף שלך, נור7 אני לא יודע איך אפשר לדבר עם אלוהים, אם הייתי יכול לדבר עם אלוהים אני לא חושב שהייתי רוצה לחזור גם אם הייתי הכי מושלם בעולם ושיש לי את הכל ... הייתי נשאר לדבר איתו

נור7
12/10/20 22:13

אני לא רוצה לדבר איתו על דבר שהוא בעיקר יודע אותו ... אולי יעזוב אותי בשקט בשלב שהייתי בה לא נמצאת

זרה-25
18/10/20 2:36

וואו... אין לי משהו לנחם לומר, אבל אני פשוט מרגישה שהוצאת לי את המילים מהלב, אני ממש מזדהה עם מה שכתבת כאן, הלוואי ויכולנו להפגין ולשנות את העולם, לשנות את התודעה, להביא לקצת שלווה, שלום... בינתיים המינימום שאוכל זה לאחל לך שתצליחי לחיות ולהתקיים למרות כל הטרדות, ושאולי יהיה שינוי יום אחד, הלוואי❤ "הרבה אוויר יש בחדר, אבל אני לא יכולה לנשום" - משפט כמו חץ בוער ללב את מתבטאת בצורה מדהימה

נור7
18/10/20 14:11

תודה לך זרה 21 .. האמת אני לא בשלב שחושבת איך לשנות העולם ,כן הייתי רוצה שהעולם ישתנה אבל כנראה הוא כך ולא ישתנה לעולם .. אולי אני חושבת עכשיו איך לצאת ,לברוח, לחיות לבד בלי בני אדם , בלי ממשלה ,בלי מלחמות .. אפילו בלי לימדים ועבודה ...

שמחה-28
18/10/20 20:48

אוי איזה כתיבה כול כך תיארת אותי אמן ויכולתי לדבר עם אלוהים ולהרגיש את השלווה לתמיד . לא רוצה אפילו אחרי תיקון לחזור לכאן

שילת39
18/10/20 21:31

חיבוק גדול

משה90-
19/10/20 18:15

מי אמר שיש בעיה אנחנו מגדירים מציבים פיזים או סיבות כאלו ואחרות וטוענים שיש בעיה אולי זה מצבים חדשים בהכרה שאנו לא מכירים ובמקום להתבטל ולקבל אנו נלחמים נקודות למחשבה

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
19/10/20 20:14

נור יקרה, אכן, לפעמים יש תקופות כאלו שסוגרות על האדם. עכשיו נראה שיותר מתמיד רבים מאתנו בסגר פנימי וחיצוני. כתבת באופן שנגע לליבם של רבים כאן. אנשים עם רגישות לכאב ולסבל מסתחררים מן העוצמות של רגשות כאלו שנראה שהם נמצאים בכול מקום ובכול זמן. יחד עם זאת תרשי לי לאמר לך (ממקום של מי שמזדהה איתך ומבינה בדיוק על מה את מדברת) שיש גם דברים יפים בחיים - אתמול אחר הצהריים ישבתי בחורשה, העצים רשרשו, היה ירוק מסביב ורוח נעימה. היה לי קפה ריחני וחמים ביד והרגשתי לרגע מושלם. אני אוספת רגעים כאלו מכול צד - מחוות יפות של בני אדם. אומנות, סרטים טובים, שיחה טובה עם חבר, פוסט של מישהו בקהילה שהגיע למנוחה ונחלה ומרגע שלמדתי להתנות את תשומת ליבי ליופי ולטוב אני מצליחה לראות ולהרגיש אותו יותר מאי פעם. מה דעתך?

נור7
19/10/20 21:52

שלום אורית , רציתי לראות היופי שאת אומרת עליו אבל אין לי שליטה על עצמי , את יודעת אם אני עכשיו מסתכלת בעצים אני ארגיש שהיא תקועה כמוני ואולי גם היא לא אוהבת הצבע הירוק האמת אני גם ארגיש שמגיע לה נחמה כמוני .בכל דבר אני מסתכלת עליו אני רואה עצמי לכן כך דבר בעיני הוא שלילי . אני לא אישה מפונקת אבל הדברים יצאו משליטה שלי . היום שמעתי האח של החברה שלי מת רציתי לנחם עליה ולהגיד לה שאנחנו כולנו נלך לבורא העולם אבל האם זה אמיתי .איך אני יודעת אם היא תיפגש האח שלה שם אפילו איך אני יודעת איפה המקום שלו עכשיו .. התחושה הזאת מפחידה אותי כולנו אומרים דברים לא אמיתים במטרת נחמה , דברת אותי על כוס קפה האמת אבדתי תאבון ואני בקושי אוכלת לכן כוס קפה לא ישנה הראייה שלי לעולם . את חושבת שאני רוצה להיות כך ,לא , זה דבר חונק אותי ואין לי שליטה עליו