רציתי להגיד על האישפוז האחרון שלי, הרביעי במספר (אבל עברתי למכבי, אז פעם הבאה משנה בית חולים בלי לשנות איזור מגורים לדעתי, כמו ששינתי מרפאת חוץ ועוד צריך לעשות סידורים כדי להגיע אליה וכדי להשיג קפסולה לזריקת דיפו של קופיקסול) ועל תאי האיזולטורים שבו, כיום בדרך כלל תאי הבידוד ולא תאי קשירה כמו שהיו פעם, עם כי הם עדיין יכולים לשמש לתפקיד קשירה (ריתוק למיטה בכבלים אלסטיים בלי כמעט יכולת לזוז אפילו קצת).

הייתי שם כמה פעמים, הדלת היתה פתוחה ונכנסתי כדי לעזור לי להתגבר על הטראומה מקשירה (קשירה אמיתית) שעברתי לפני עשור למשך 14 שעות קשות ביותר, זה היה באישפוז השני. באישפוז השלישי והרביעי לא נקשרתי או בודדתי, אבל קיבלתי זריקות לא נעימות ומפחידות.

על הקירות היה רשום גרפיטי ואפשר גם להבין מהצחנה שיש בעיות מסוימות, היה רשום בלורד ורוד בכתב נשי למשל על כך שהיא לא תכנע לצורך להשתין ותעשה כמו חיה. והיה רשום עוד כתובת. והיה רשום מחניק. אין איך לנשום. צריך משאף. בכתב גברי הפעם באדום. והיה רשום שזה לא הוגן להיכנס לראש שלי מישהו ורשימה של האנשים שאפשר לסמוך עליהם לפי סדר היררכי סידורי של אמון.

אז רציתי קודם כל לחשוף את התופעה המרה
ודבר שני להצהיר ולבקש בקצרה:
תנו גם למבודדים את הכבוד הראוי להם כבני אדם ולכל היותר תציעו בתוך שמיכה סיר לילה
ויפה שעה אחת קודם.
ותאווררו את החדרים, זה בידוד לא החנקה, פסיכיייים.

בכבוד,
צל לילה
מאושפז 4 פעמים, כולם בכפייה, כולם במחלקות סגורות.
(מחלקה פתוחה הבנתי דורשת הסכמה).