סליחה מראש על האורך!

היי, אני מעוניין לקבל אולי הכוונה מסויימת לגבי מה בעצם מתרחש איתי בתקופה האחרונה. אני אתחיל מרקע קצר: מאז ומעולם הייתי טיפוס מאוד שמח ואופיטימי, ולא היה לי שום דבר שמזכיר דכדוך או דיכאון. לפני כשנה וחצי, לאחר שניסיתי כמה פעמים לעשן עם חברים קאנאביס, חוויתי התקף פאניקה חריף, שעבר כשהלכתי לישון והתעוררתי בסדר. באותו השבוע ניסיתי לעשן עוד פעם כדי לא לפתח פוביה לקאנביס, ואכן לא היו לי עוד התקפי חרדה, אחרי שהשתלטתי על אחד שהתחיל להופיע. (חשוב לציין שעישנתי מעט לפני אותו התקף פאניקה, וההשפעה לרוב הייתה של "היי" לא וואו במיוחד, אבל בטח שלא משהו מפחיד.).

בכל מקרה, לאחר כשבועיים חליתי בשפעת (זה היה בקיץ), ופעם אחת, ביום מסויים שכנראה לקחתי בו אוטריוין כנראה בכמויות גדולות מאוד, חוויתי סוג של תסמונת "דה פרסונליזציה", שבה הרגשתי שאני יוצא מן הגוף, וזה באמת הבהיל אותי, כי לא עישנתי כבר שבועיים, וזה לא אמור לקרות. בדיעבד אני משער שזה באמת היה "דה פרסונליזציה" שנבעה כתוצאה מהטראומה של אותו התקף פאניקה מהשימוש בקאנאביס (גם חשבתי על אותו התקף הרבה באותו יום). באותה עת עבדתי בעבודה עם שעות שינה מאוד לא סדירות ומועטות, וכנראה שהייתה לזה השפעה על החודש שהיה לאחר אותו התקף, משום שנכנסתי לדיכאון מאוד כבד שנאבקתי בו לבד, הרבה מתוך ידיעה שההתקף חרדה היה רק טריגר לרגשות שהציפו אותי, הרבה בגלל מחסור שינה.
לאחר חודשיים בערך, כשישיניתי אווירה והתחלתי להקפיד על 7 שעות שינה לפחות ברזל בכל לילה, התחלתי לעשות יותר ספורט, ונכנסתי לשגרה מאוד פרודוקטיבית, הדיכאון עבר כלא היה, ו"חזרתי לעצמי" ולהלך המחשבה שלא היה מוטרד מכל מחשבה, אלא דווקא מצא הרבה הנאה מהרבה מחשבות למשך יותר משנה, וגם לאורך רוב משבר הקורונה (הייתי מופתע שלא נכנסתי לדיכאון במשבר הזה).

לפני כחודש וקצת, אחרי שנה שלא עישנתי כמעט, החלטתי לתת למריחואנה צ'אנס שני, ולקחתי בסך הכל כמה שאיפות מאחי (מעשן קבוע, שמסתבר שבעבר גם לו היה אפיזודה של דיכאון), ומסתבר שהחומר היה מאוד אקטיבי, ותחילה שוב נכנסתי לפאניקה, אך כעבור זמן מה, כשהתכוננתי לישון, דווקא הרגשתי חוויות מאוד חיוביות, אם כי הן היו מאוד חזקות ו"מעוררות השארה" שאף פחדתי שהן סוג של מאניה שמתפתחת בי (חשוב לציין שתמיד הייתי היפוכונדר לא קטן, ולכן בעוד שדיכאון כנראה יש לי, אני גם תמיד חושש שמשום מקום תופיע איזו מאניה, שב"ה לא הופיעה כרגע). פחדתי ששוב שבועיים אחרי אותה תקרית, כמו פעם קודמת, יחזור הדכדוך והדיכאון. ואמנם, לאחר כשבועיים וחצי, הגעתי להתקף חרדה מאוד חזק, לאחר שהרגשתי שהמוח פשוט "רץ מהר מדי", זאת לאחר שעניתי להמון התראות בווצאפ באותו זמן, והייתי באמצע יום לימודים בהקלטות. הלכתי מיד לנמנם, ויצאתי להליכה בחוץ עם מוזיקה באוזניים, כי קראתי שזה אמור לעצור את ההתקף, ובמידה מה זה עצר אותו, אך שוב התחילה להופיע אותה תחושת "תחילת דיכאון" שזכרתי מפעם קודמת. החלטתי לנקוט בגישה מאוד נוקשה של שינה סדירה, הפסקת שתיית קפה וצמצום שתיית אלכוהול רק לסופ"ש, וגם זה בכמות מאוד סמלית. בנוסף התחלתי לבדוק באינטרנט מה קורה לי, ואחרי יומיים נתקפתי התקף דיכאון מאוד חזק. ניסיתי מדיטציה מסויימת שעשתה לי פלאים, והורידה לגמרי את הרגשת המועקה, ולאחר כמה ימים שניסיתי את המדיטציה, שתיתי תה ירוק, עשיתי ספורט ועוד, התחלתי לשים לב שאני פחות בדיכאון, ויותר נע מהתקף חרדה למשנהו, ממגוון מחשבות שמטרידות אותי, רובן לא "מעשיות", אלא יותר תיאורטיות, פילוסופיות. אך בתוך כל התקף כזה, מצאתי שורש ומכנה משותף לכולם, שבעצם מכניס אותי למעגל החרדה הזה שוב ושוב. מדובר באחריות מסוימת שלקחתי על עצמי שאני לא רוצה לוותר עליה, אבל היא דורשת המון אחריות ויציבות נפשית (ולכן אני מהסס כרגע לפנות דרך קופת חולים לטיפול נפשי, ואני שוקל רק טיפול פרטי), שבתורה מלחיצה אותי כנראה מאוד מפעם לפעם. הבנתי שהלחץ הזה הוא סוג של מעגל שמזין את עצמו בחשיבה מעגלית, שבעצם ממש ממש לא עוזר לי, אלא להיפך, גורם לי להתקרב לכך שאני אולי אצטרך בלית ברירה לוותר על האחריות הזו, ולכן בתרגילי המדיטציה שאני עושה מפעם לפעם, אני משחחר ממנו ומיד מרגיש הקלה כבירה. בנוסף, למדתי גם מטודת נשימה מסויימת של טים הוף, בנוסף לכך שאני מקפיד לעשות מקלחות קרות שמיד מעבירות כל חרדה ומשרות אופוריה. בכללי האפיזודה הנוכחית הייתה/עודנה קצרה הרבה יותר מהקודמת, ואני מרגיש שמה שמדכדך אותי זה בעיקר מה שמדכדך אחרים: הסגר והבידוד. ולכן אני מאמין ודי בטוח שרוב ההרגשה הזו תחלוף כשאני אצא לבסוף מהחדר שלי ואתחיל לראות יותר שמש ויותר אנשים.

שורה תחתונה: רציתי לשאול האם יש למישהו פחות או יותר מושג לגבי מה בערך עובר עליי? האם זו חרדה, דיכאון, דה-פרסונליזציה או טראומה כלשהי מהמריחואנה (כמובן שהחלטתי סופית שבשנים הקרובות אני בכלל לא מתכוון לגעת בזה יותר, היות וזה כנראה טריגר מוכח מבחינתי לדיכאון/חרדה, שכנראה גם יש לו מרכיב תורשתי כלשהו)? אני חייב לציין שקיבלתי התקף חרדה אחרון לא מזמן רק מזה שקראתי על "טריפ רע", כך שלקרוא על כל ההפרעות השונות האלה ולחשוש שהן מה שאני סובל ממנו (בכל אפיזודת דיכאון אני מתחיל לפחד שאני גם לוקה בסכיזופריה ורק "מחכה" שיתחילו ההזיות. ב"ה הן לא התחילו ולאט לאט אני מקווה שאני מוריד מהחשש הזה) גורם לי ממש לרע כנראה, ואני חושב שפשוט לשים אצבע יותר מדוייקת על מה שעובר עליי ירגיע אותי. תודה רבה על הקשב ועל העזרה!