היי טלי, זה מאוד מאוד נורמלי. הגמילה מעישון יכולה לגרום בטווח הקצר לירידה במצב רוח ולתנודות במצב הרוח, וזה ניכר עוד יותר במי שסובל גם כך מנטייה למצב רוח ירוד. לרוב מדובר על שבועות ספורים (כ- 3 חודשים) שהתהליך נמצא בשיא אבל עם שיפור שהולך ונראה משבוע לשבוע. הוא כרגע בשלב החריף ביותר - הוא הפסיק לעשן ממש לפני כמה ימים ולכן זה מאוד צפוי. כדאי לדעת שמומלץ במצבים אלו לקחת את הצמפקיס חצי שנה (ולא 3 חודשים). בנוסף, אפשר להתייעץ עם רופא המשפחה אם אולי כדאי להגביר את מינון הציפרלקס כרגע. לגבי העתיד - מאוד יכול להיות שאחרי שהוא יסיים את התהליך ויגמל מעישון הוא יוכל בעתיד להוריד את הציפרלקס (כי הוכח שגמילה מעישון משפרת בטווח הארוך את מצב הרוח). אבל מאוד מאוד חשוב להבין שמדובר על עוד זמן מעכשיו, לפחות חצי שנה ואפילו שנה. החצי שנה הראשונה אחרי הגמילה היא קריטית לגמילה וזאת התקופה שבה חווים הכי הרבה שינויים ולוקח לגוף זמן להתרגל. כדאי לחשוב על זה מראש כתהליך ארוך טווח. כרגע הוא בתהליך שבו הוא צריך לקחת את שתי התרופות. בעוד חצי שנה להפסיק את הצמפיקס (ולא להפסיק עדיין את הציפרלקס) - לראות איך הוא מתמודד עם זה, ורק אחרי שעובר עוד קצת זמן ורואים שהכל בסדר, ושאין ירידה במצב רוח או עלייה משמעותית בחשק לסיגריה, לשקול הפחתה/הפסקת הציפרלקס ואת התגובה שלו. אני יודעת שזה עלול קצת להרתיע ולבאס שזה תהליך כל כך ארוך אבל זה מה שיכול להבטיח באמת גמילה טובה שתשאר לתמיד ומצד שני איזון של מצב הרוח. במקביל כדאי מאוד לחשוב איך אפשר להתמודד תכלס כרגע עם הצורך העישון ועם הירידה במצב רוח. דברים קטנים שיכולים מאוד לעזור - לצאת להליכות בטבע, לשתות הרבה מים, לדאוג לשינה איכותית (לישון בחושך מוחלט, לא להשתמש במסכים לפחות שעה לפני השינה, להקפיד על טמפרטורה נוחה בחדר שינה).

הי טלי כל הכבוד שאת תומכת בו וכל הכבוד לו שהפסיק לעשן. שאלת מתי עובר הצורך וההרגל וזאת שאלה מצויינת כי כבר בשאלה שלך את מבינה שיש כוחות שונים שבעלך מחכה שיעברו. הצמפיקס עוזרת מאוד להחליש ואפילו להעלים את הצורך הגופני בניקוטין. ההרגלים לעומת זאת זה משהו שלוקח כמה שבועות לשנות. כמו כל הרגל חדש - לוקח זמן עד שהוא הופך לאוטומטי. צריך לקחת הרבה אוויר ולהצטייד בסבלנות בתהליך הזה. כן - הצורך יעבור וגם ההרגלים הישנים ייחלשו... אבל צריך לעזור לזה לקרות. קודם כל - לא להיבהל מהדחפים של הצורך וההרגל. לזכור שזה זמני ושהמטרה היא להחליש ואפילו להעלים את הדחפים האלה לגמרי. לנשום עמוק. בזמן שמתעורר דחף לעשן - אפשר לחתוך את המחשבות על הסיגריה ובכוונה לחשוב על משהו אחר, להתעסק במשהו אחר, להסיח את הדעת, לצאת מהסיטואציה. אפשר לשנות את התחושה בפה- לשים בפה מסטיק או סוכריה עם טעם חזק, קוביית קרח, לצחצח שיניים, להתעסק עם מקל קינמון, לנשנש מקלות ירקות... ולא לשכוח לנשום עמוק, לא להיבהל, לדמיין את הדחף כמו גל ולתת לו לרדת. לזכור שהמטרה היא להחליש את הדחף. ככה מחלישים אותו- אם נמצאים בסיטואציה ולא מעשנים... אם הוא יעשן הדחף יירד אבל אז יחזור שוב ולא ייחלש...

היי טלי...מזל טוב על ההפסקה של בעלך! וכל הכבוד שאת נרתמת לתהליך שלו- זה מאוד חשוב ועוזר ויעידו על כך מי שהסביבה שלהם אינה כזו. אז כבר יש פה נקודה חשובה שתורמת להצלחה. החומרים בסיגריה משפיעים על רמות הדופאמין במוח- הפרשת דופאמין תורמת ל"תחושה טובה" ל"מרץ". הבעיה היא שהתחושה הזו עוזבת את הגוף כשעה אחרי העישון ואז צריכים שוב לעשן וזה בעצם מעגל מרושע.. לכן, כמו שד"ר יעל אמרה- בטווח הארוך מרגישים הרבה יותר טוב. אישית יכולה להעיד על כך שיש הרבה יותר יציבות והרבה יותר רוגע, כי אין את ה יו-יו הזה בגוף שנכנס ניקוטין ועוזב אותו שוב ושוב ושוב וזה מעגל די מרושע שמשגע את הגוף.. עישנו הרבה שנים, וזה טבעי שהגמילה היא תהליך שלוקח את הזמן שהוא לוקח, וצריך להיות עם סבלנות וחמלה עבור עצמינו! מצטרפת למה שד"ר יעל אמרה- זה ריצה למרחקים ארוכים. אבל זה הדבר הכי מתגמל שבעלך יכול לעשות עבור עצמו, וגם עבור המשפחה, שכן לעישון השלכות רבות. מאחלת לכם שהפסקת העישון תהיה קלה ככל האפשר!