מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר אילן וולקוב
פסיכיאטר פרטי מומחה, מנהל רפואי MindMe המרכז לטיפול פסיכיאטרי מתקדם, בקניון רמת אביב, מגדל הקניון קומה 4, תל אביב. https://mindme.co.il/
אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
כמונידיכאון וחרדהאני מרגישה כל כך אבודה ומפחדת לפנות לעזרה....

אני מרגישה כל כך אבודה ומפחדת לפנות לעזרה....

אנונימי
אנונימי
18/01/21 12:13
6 תגובות

היי,
אני חדשה כאן... עברתי על חלק מהשיחות ולא מצאתי משהו שקצת ירגיע אותי...
אז בגדול הייתי אדם מאוד שמח ואופטימי, שצוחקת מהשטויות הכי קטנות שיש ותמיד גורמת לאנשים סביבי להיות יותר שמחים ולהעלות חיוך.
עד שהשתחררתי מהצבא למציאות הקורונה.
בהתחלה הייתי אבודה ולא היה שבוע שלא הייתי בוכה סתם ככה באמצע היום (רציני, סתם ככה הדמעות היו יוצאות והרבה פעמים לא הצלחתי להשתלט עליהן).
בשלב כלשהו אחרי שהבנתי שלכולם קשה אז ניסיתי להתאפס על עצמי ולחשב מסלול מחדש במציאות הזו.
נרשמתי ללימודים אבל הייתה לי תקופה של מעל חצי שנה שפשוט הרגיש כמו בזבוז זמן גדול, קמתי בחוסר חשק בבוקר (ממש הכרחתי את עצמי לצאת מהמיטה בבוקר ולא לישון עד הצהריים) ופשוט הרגשתי ריקנות מטורפת וחוסר חשק לעשות דברים... הדבר היחיד שנתן לי תקווה זה שבאוקטובר אני אתחיל ללמוד ואז המצב יחזור למסלול "הרגיל".
התחלתי את הלימודים עם תקווה ענקית שתחושת הערך, האופטימיות והרצון ללמוד ולעשות דברים חדשים תחזור לי.
אבל מההתחלה תחושת הריקנות פשוט גדלה... היו שבועות שלמים שהייתי מכריחה את עצמי לשבת מול ההרצאה בזום ופשוט הדמעות היו זולגות להן (למזלי לא חובה לפתוח מצלמות... או שלא למזלי?).
ובזמן האחרון הכל פשוט מרגיש כל כך חסר תקווה, אני מרגישה ריקנות מטורפת וחוסר חשק והתלהבות, אני ממש מנסה להיות אופטימית אבל זה כל כך קשה....
התחילה עכשיו תקופת המבחנים ואני פשוט לא מצליחה להתרכז בכלום, יש לי איזה כאב בפנים שאני פשוט לא יכולה לבטא אותו...
די התעלמתי מכל הבכי והכאב הזה כי אמרתי שזה יעבור, הבעיה היא שממש לאחרונה הצטרפו ללופ הזה מחשבות שקשורות לפגיעה עצמית..
אני מספיק נבונה להבין שזה מחשבות משוגעות אבל לאט לאט אני מנסה לאזור אומץ ולנסות כל מיני דברים תוך כדי שהמוח שלי צועק "תפסיקי עם זה!!", לא באמת פגעתי בעצמי בצורה קיצונית אבל מרגשי לי שככל שהזמן עובר המחשבות יותר אמיצות ונועזות וזה ממש מלחיץ אותי.
אני יודעת שאני צריכה עזרה אבל אני כל כך מפחדת לפנות למישהו... אני הכי משדרת שהכל "קול", אני מעודדת חברות שלי ומייעצת ועוזרת להן כמו תמיד, ושאני בשיא האופטימיות וש"יאללה תקופת מבחנים- נעבור אותה כמו שצריך!" אבל בפנים אני פשוט שבורה...
אני באמת חשבתי שהכל בסדר גמור איתי ושאני סתם ממציאה אבל רק ברגע שהמחשבות האלה הופיעו הבנתי שיש מצב שאני לא ממציאה...
אני פשוט לא יודעת מה לעשות!
אני מנסה לראות את הדברים החיוביים ולא להיגרר למחשבות השליליות אבל ככל שהזמן עובר ככה זה יותר קשה לצאת משם (אני רציני מרגישה שאני נלחמת בעצמי ואף פעם לא יצא לי להרגיש ככה..)
אני מבינה שאני צריכה עזרה אבל אני לא יודעת למי לפנות, יש מצב שגם פשוט אין לי אומץ כי ברגע שאני מחפשת עזרה ישר קופצת לי המחשבה של "מה יחשבו ויגידו עליי? אני סתם ממציאה את זה"... אבל ראיתי שאפשר לרשום פה באנונימיות אז אתם לא באמת מכירים אותי...
אולי כאן אני אמצא תשובות?


תגובות

atz
18/01/21 15:22

הקורונה הביאה איתה הרבה תופעות לוואי נפשיות ולא רק פיזיות ואת לא לבד יש הרבה אנשים שמאז הקורונה הם הפכו לצל של עצמם לצערנו. לעניות דעתי פסיכולוג/ית יכולים מאד לעזור לך ויכול גם להיות. התערבות תרופתית אם הם ירגישו שיש צורך. אני מבין את הפחד מחשיפה כולנו ככה הלוואי שתרגישי טוב יותר מחזק מרחוק !!

רחלי-100
18/01/21 16:18

נשמע שאת בפואנטה לא נעימה שלא היית רגילה לזה בעבר, אז קודם כל תרגעי זה משהו שקורה להרבה אנשים טובים, סוג של הסתבכות רגשית ואישית, עברת שינוי משמעותי מן הצבא ל............ וגם הקורונה שמשפיעה עלינו, אשמח לשמע ממך בפרטי, מה באמת מציק לך, מה את באמת מחפשת מה יעזור לך לשמור על עצמך ולהשקיע בדברים טובים

ליאל27
18/01/21 17:14

ברוכה הבאה, המעבר מהצבא לאזרחות לא פשוט לפעמים, כל שכן בתקופת הקורונה. בצבא היינו רגילים לדפוס מסויים. אין דאגה לבגדים כי יש מדים,אוכל יש בחדר אוכל ולוז קבוע. באזרחות אנחנו יוצאים לעולם חדש. צריכים לקבוע לעצמינו את הלוז ולהחליט אם ללכת לעבוד, ללמוד או לשלב את שנייהם. גם החיי חברה משתנים. אני מצטער לשמוע שיש לך מחשבות כאלו. את יכולה לפרוק כאן, אנחנו ככלל ואני בפרט אשמח לשמוע מה שיש לך על הלב ואנסה לעזור כמה שאפשר. בגלל המחשבות שלך כן הייתי ממליץ גם על איש מקצוע. לפי מה שהבנתי אפשר דרך הקופת חולים לדבר עם פסיכולוג, שווה לך לנסות. למי אכפת מה אחרים אומרים או חושבים, הבריאות שלך לפני הכל.

רן12
18/01/21 21:33

היי שלחי הודעה בפרטי נדבר..

לילי34
18/01/21 22:22

את בחורה צעירה שעוברת שלב הסתגלותי קשה של למצוא את עצמך, ונפלת לתוך תקופת הקורונה, אני אמנם לא עשיתי צבא אבל בכל מקרה עברתי את המשבר של מה עושים עם החיים האלו ובטח בתקופת קורונה שהכל תקוע. נורא חשוב לפנות לעזרה כי ללכת עם מסכה בחוץ ולהרגיש אחרת לגמרה בפנים זה גם גורם למצוקה קשה. אני מטפלת במקצועי כך שאגיד מאוד מאוד בזהירות כי אני ממש לא מכירה אותך ולכן באמת בערבון מוגבל, יכול להיות שאם תלכי לטיפול ותתחילי לדבר עם מישהו באמת זה ישחרר אותך. זה תהליך זה לא פשוט, אל תצפי מעצמך להגיע לטיפול ושאת צריכה להוציא עכשיו הכל תרשי לעצמך להיות עם המסכות אבל גם לאט לאט לגעת באמת שלך ועם הזמן ועם אמון שיתפתח עם המטפל תרגישי שחרור ושיש מקום למצוקה שלך.

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
22/01/21 17:11

שלום לך יקרה, נראה שמה שהחברים כתבו לך כאן ממצה את רוב הדברים. יחד עם זאת אציין נקודה נוספת (וסליחה עם מישהו העלה אותה ולא שמתי לב): את נותנת חשיבות אדירה למה חושבים עלייך - שמה על עצמך מסכה שהיא כרגע לא את וממשיכה. אופן ההתמודדות הזה רק מחריף את הבעיה. מתחת למסכה לאורך זמן מתחילה להצטבר זיע ותחושת מחנק. בלי קשר למה שאת חווה עכשיו רק זה בלבד הוא משהוא שחשוב להתמודד אתו. אמירת האמת היא לא רק משחררת אלא יוצרת קשר יותר עמוק ואמיתי עם חברייך. אנשים מרגישים קרובים יותר למי שחושף את רגשותיו ונותן בהם אמן מאשר למי שמתמיד לשדר "עסקים כרגיל". הסיטואציה הנוכחית אכן מקצינה רגשות - כמות הפניות לבריאות הנפש עלתה ב40 אחוזים. אינך לבד!! רבים טובים, חזקים ומתפקדים מרגישים "לא עצמם" בתקופה זו. פנייה לטיפול יכולה להיות דיסקרטית לחלוטין אם אינך מעוניינת שאחרים ידעו אינך חייבת לספר להם על כך. טיפןל לא חייב להיות ארוך ומעיק והוא יכול לתת לך כלים לא רק לשלב הזה של חייך אלא בכלל להמשך הדרך. מה דעתך?