מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה
כמוניאישיות גבוליתאזכור את 2020 כאחת השנים הקשות בחיי. 2020 נגמרה, נקווה ש2021 תהיה אליי יותר נחמדה.

אזכור את 2020 כאחת השנים הקשות בחיי. 2020 נגמרה, נקווה ש2021 תהיה אליי יותר נחמדה.

יוסי 82

יוסי 82

מנהל קבוצה
21/01/21 0:30
1 תגובות

ינואר 2020 ממש לפני שהקורונה נכנסה לחיינו, עברתי מספר חודשים קשים מאוד, כבר חצי שנה שהייתי מובטל מעבודה ולא ידעתי לאן פניי מועדות. שוב מצאתי עצמי אבוד כמו בכל חיי. בחודשים הללו מצאתי עצמי חושב, על בנותיי, על העתיד שצופן להם איתי, על הטראומות שאני מעביר להן ביודעין ולא ביודעין, על חוסר היציבות, ועל ילדות נורמלית כפי שכל ילדה וילד צריכים לקבל. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני מעביר את הטראומות הלאה. גנטיקה חרא כבר יש, לא צריך לתת גם את התיקוף הסביבתי. כן, אני יודע דבר או שניים על איך מתפתחת אישיות גבולית. לאחר שבדקתי, קראתי וחקרתי, הגעתי למסקנה הכואבת שלחיות עימי באותו הבית זה לא הדבר הכי טוב עבורן, ולהתרחק ממני זה הדבר הנכון לעשות, גם אם הכואב ביותר. את הדיכאון שלי, את הזעם שלי, את חוסר היציבות שלי, את הקיצוניות וההפכפכות שלי, את כל אלו כל מי שאני, אסור שהבנות היפות הקטנות התמימות הנסיכות המלאכיות שלי ירגישו יידעו וייספגו מאביהן. זה מעשה אגואיסטי מבחינתי לחשוב שיהיה בסדר כי לא יהיה בסדר, וזה המצב, אני שומר על בנותיי כמו בצמר גפן, הן הדבר הכי חשוב לי בעולם, ואעשה הכל בכדי לשמור עליהן שיהיו שמחות רגועות, ויחיו בבית חם ורגוע, ובעיקר צפוי. לא אעביר את שנפצעה נפשי הלאה. החלטתי שנפרדים. כל השבוע לאחר מכן הייתי משותק למיטה, לא יכולתי להביט בבנותיי בלי לפרוץ בבכי תמרורים של כאב שרק הורה יכול לדעת. כאילו שהדבר לא הספיק בדיוק באותו השבוע היו את ההצפות הנוראיות בדרום תא, כל הבית הוצף, כל מה שהיה תחת 40 סמ מיים במשך 7 שעות נהרס כליל, הרהיטים. הזכרונות, הכל נהרס. ריח של רטיבות וכאוס. הבית נראה כמו הנשמה שלי.
השנה הזו הייתה קשה, כל כך היה לי קשה להפרד מהבנות היפות שלי, מאשתי האהובה, שגם עבורה קיוויתי כי תגיע לפרק ב' בשלב צעיר בחייה ולא תשרוף איתי עוד כמה שנים בתקווה להאחז במשהו שאני יודע שהוא שבור מבפנים.
2020 תזכר כשנה קשה 3 אשפוזים פסיכיאטריים, צפייה בהחייאת גופה עירומה של בחור שהתאבד, תקיפה של 7 מאבטחים עם מכות מהגיהנום וקשירה למיטה עם תרופות הרגעה, הכרזה עליי כי אני פסיכוטי ולמחרת שחרור מוועדה מבקרת על כך שלא דובים ולא יער, לא פסיכוטי אלא שפוי לחלוטין, שחרור הביתה לבד ללא השגחה לאחר צפייה בבחור צעיר חמד שנטל את חייו.
התחלת עבודה כשליח עצמאי, תאונה-שבר ביד, ממשיכים לעבוד עם השבר בחורף, הגזמה...אין ברירה...צריך כסף...פריצת דיסק ושם זה נגמר . כמה כייף כמה יוסי.
מאבק אדיר למצוא טיפול שהעלה חרס עד שרמתי ידיים ובאמת שעשיתי הכל.
אגרוף לתוך הקיר- יד אחת שוב שבורה, אגרוף שני לתוך מראה- 8 תפרים מתנה.
2020 הייתה שנה קשה, אחת מהקשות בחיי, אך יחד עם זאת, אני מביט לאחור על כל שעברתי, נרעד לעוצמות הכאב בלילות שעברתי, יחד עם זאת, אני מביט על עצמי בעת, איכשהו צלחתי והצלחתי להשאר בחיים. זה לא פשוט לומר זאת, כמה שהקרובים לי ביותר ממש חששו שאעשה משהו לעצמי, ולא שלא חשבתי על כך, פשוט לא יכולתי לעשות זאת לבנות שלי, כאילו הכל היה לחינם.
ב2020 הצלחתי להשאר בחיים, וזה הישג.
ב2020 חזרתי לאהבות ישנות, חזרתי לגלוש, סיימתי לשפץ שני זוגות אופניים, ולאחרונה גם התחלתי לרכוב חזרה, תחושה נהדרת כשאני מצליח להרים את התחת מהספה. הדבר האחרון הוא לחזור לאמנויות לחימה, קרבות עשו לי טוב, בצורה מוזרה שכזו, כשכל האחרים ראו בקרב כאוס, אני מצאתי שקט, ריכוז, מטרה. קשה לי להסביר אבל זו תחושה של שלווה כזו, נקווה שבהמשך עם עתיד הקורונה גם את זה אעשה.
ב2020 הצלחתי להמציא את עצמי מחדש, שוב, הפעם כטכנאי אינסטלציה והאמת שהולך לא רע, לא קל לסגור את החודש כעסק מתחיל ועוד בימים כאלו, אבל מיום ליום, מחודש לחודש. לא כל יום מגיע אינסטלטור שהיה עורך דין פלילי ועם תואר נוסף בספרות ופילוסופיה :)
ב2020 גם זכיתי לראות איך לאט לאט הבנות שלי מוצאות יציבות בבית ובאווירה שאימן הנפלאה מצליחה לייצר עבורן. משהו בהן נרגע, כנראה שהסערה יצאה מן הבית...אז מסביב הכל נרגע.
ב2020 אני זוכה לראות את הבנות שלי כל שבוע, זוכה לראות את הגדולה שלי עולה לכיתה א (אני דומע, עברה שנה ואני עדיין ...אוףף :) , זכיתי לראות את הקטנה שלי הופכת לתינוקת לילדה.
בסוף 2020 קיבלתי מענק עבור עסקים קטנים (ממש בימים אלו) לרכוש ציוד ולעשות קורס מקצועי ולהתפתח עוד.
כל יום אני נאבק עם סערה ברכבת הרים, מנסה לשמור על שגרה עד שמגיע פטיש ומרסק אותי סתם, ואז אני בתחתית ותוהה עם עצמי כמה עוד נמוך אפשר לרדת, כמה אפשר עוד להלקות את עצמי ולהאשים את עצמי, מתקפל לתוך עצמי עד יעבור זעם. מקווה שהגל הזה לא יהיה ארוך וציפורני האפלה לא ימשכו אותי למטה להרבה זמן. לפעמים בהדרגה, לפעמים בחטף כאילו לא היה, מתאוששים וחוזרים לחיות, יוצאים החוצה מהקונכייה, לובשים בגדי עבודה ויוצאים החוצה להתמודד עם העולם.
זה לא קל, זה קשה מאוד מאוד ורק מי שמתמודד יודע. יש לי יכולת לראות עצמי מהצד, בצורה קצת אחרת, להביט אל תוך עצמי ולזהות תהליכים, דברים, באופן קצת אובייקטיבי, ברכה וקללה. אני יודע שעשיתי כברת דרך ארוכה, אך יחד עם זאת אני יודע שכרגע אני אדם עם נפש שבורה, ללא הגנות, מרוסק לחתיכות, מנסה יום ביומו להדביק עוד חלק בוואזה הזו שנשברת כל פעם מחדש. אני לא מסוגל להתמודד עם כשלון ולו הכי קטן, לא מסוגל להתמודד עם תסכול או אי הצלחה, פשוט סוגר מתג ומתכנס לתוך עצמי עד שמצליח להתנער מהשטות הזו ( שטות גמורה לחלוטין, קטנה וטיפשית לחלוטין), זה לא קל והדרך מסועפת ומתעגלת הולכת קדימה ואחורה, אבל היי אני עדיין בחיים, עדיין פה. נאבק ונלחם, בכדי שלבנות שלי יהיה אבא טוב.
ב2020 לאחר שכשלו כל נסיונותיי לטיפול, חזר אליי אחד מהפסיכולוגים שהשארתי להם הודעה, ובסוף 2020 התחלתי טיפול, אני עדיין לא יודע מה אני חושב על זה אבל אין לי משהו אחר אז ננסה להפיק את המיטב מזה.
ב2020 הבנתי שאני חייב לטפל בעצמי, אין ברירה אחרת, עם המערכת או בלי המערכת, אני חייב לטפל בנפש הפצועה שלי.
2020 נגמרה, והחלה לה 2021,
אני מאוד מקווה שהשנה הזו החיים יאירו לי קצת יותר פנים, מגיע לי גם תקופות יפות אחרי התופת שעברתי השנה.
עדיין עם נפילות קשות מדי שבוע, עדיין מטפס חזרה החוצה מהבור כי אין ברירה, זו המלחמה, לחיות בכדי להילחם עוד יום אחד.
אני מצרף שיר ששמעתי ממש לאחרונה ונגע
2021 טובה לנו :)


תגובות

Eric
21/01/21 0:59

2020 תיזכר כשנה הקשה ביותר לרוב האנושות, אתה לא לבד יוסלה, אתה עדיין עומד, נלחם כל יום ביומו, ואפילו אם כל מה שאתה עושה זה רק להחזיק את השיט שלך טוגדר אז אתה צריך להיות גאה בעצמך, אנחנו בטוח גאים