מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

די דיינו

פסח עבורי זו יציאת מצרים. לעבור את המדבר עד לארץ המובטחת.
ההליכה במדבר החיים אף פעם לא פוסקת, פעמים רבות "יצאתי ממצרים" והגעתי לארץ המובטחת והיו פעמים שלא.

ההליכה הזו החלה בפסח בימי ילדותי.
סבתי, סבתא ציפורה עליה השלום, היתה אימא ל-7 ילדים וסבתא ל-23 נכדים ו-12 נינים.
כולםםםם היו מתאספים לאירועי השנתי, ליל הסדר, בבירת הנגב - באר שבע.

בני המשפחה היו באר שבעים ורק אנחנו גרנו ברמת-גן. אנחנו זה: אבא צבי, הבן של סבתא ציפורה, אימא פנינה, אחי הקטן גידי ואני. לבאר שבע היינו מגיעים בשלושה אוטובוסים מוקדם בבוקר בערב החג. חולות מדבר קיבלו אותנו תמיד בשמחה והאבק לא פסח עלינו אף פעם.
אימא היתה אורזת 2 מזוודות כבדות. אבא היה סוחב אותן ואימא... סחבה אותנו.
למה היה צורך ב-2 מזוודות ליום וקצת? הכל בגלל שמלבד בגדי החג ופיג'מות (אלמנט חובה בזמנים ההם) המזוודות היו מפוצצות במתנות לכל הילדים. יותר נכון לכל הילדים כמעט. כי בכל שנה היה אחד יחיד ומיוחד שקיבל פרס אקסקלוסיבי.
מי זה היה? זה שזכה ב"מרוץ לאפיקומן": זה שמצא ראשון את האפיקומן והצליח לשמור עליו עד לרגע הגילוי המרגש.
ומה קיבל הזוכה? משאלת לב. הוא יכל לבקש מהדוד אריה (הדוד העשיר) איזו מתנה שרצה.
לא היה אחד שלא רצה להיות הזוכה הגדול. הזכייה במרוץ היתה הרבה יותר מלקבל מתנה נחשקת. הזכייה שידרגה מידית את מעמד הזוכה בקרב המשפחה המורחבת וזיכתה בהרבה רספקט. אין ספק שיצר התחרותיות נזרע בי בימים ההם.

ובכן, היינו "מחנים" את המזוודות אצל אחד הדודים בקצה האחד של באר-שבע והולכים ברגל קילומטרים ברוח מדברית עד לבית הדודים המארחים. הגענו ומיד נכנסנו למצב מחנה עבודה: עבודות סיוע והקמה... בכל זאת סדר ל-40 איש.
בין התפקידים: סידור שולחנות, טיגון חרמזלעך (=לביבות פסח), ספירת הקניידלך ואני...
אני הייתי שוטפת כלים. שעות. הייתי עולה על דרגש עץ קטן ומתחילה לשטוף... הכיור היה מתרוקן ומיד מתמלא מחדש וחוזר חלילה עד אחרי חצות. שוטפת ושוטפת עד שנהיה לי עור של סבתא בידיים.

שנה אחת התקוממתי. לא הסכמתי לותר על המרוץ לאפיקומן. החלטתי שהשנה האפיקומן שלי!
זה היה מרוץ מאוד טריקי: היה צריך למצוא את האפיקומן וגם להצליח להחביא אותו עד לרגע החשיפה וכל זה מבלי שאף אחד ימצא ויגנוב אותו, והיו ניסיונות בלי סוף. המרוץ דרש ערנות מיוחדת. בשנה ההיא, אף אחד לא יכל עלי. יעידו על כך האופניים הירוקים שקנה לי דוד אריה והיו גאוותי שנים.
שנה אחר כך, אף אחד לא הסכים לוותר עלי בתפקידי הקבוע, הוחזרתי כלאחר כבוד לפוזיציית "השוטפת הקטנה".

קריאת האגדה היתה ארוכככהההה... ועד שהגענו לאוכל, היינו קצת מתעלפים.
כולם חיכו לגילוי האפיקומן. דוד אריה היה נכנס למצב היכון. הוא היה מאוד קפדן, היה עליו למנוע ניסיונות תחמנות (של הורים וילדים) להציג "פייק" אפיקומנים, כאלה "לוק א-לייק". הזוכה היה מאושר ואנחנו פחות.
נאלצנו להסתפק במתנה הפופולרית שהדודים והדודות חילקו. כולם נתנו לכולם – גרביים.
כן! זו היתה המתנה שמלאה את המזוודות שאבא סחב.
כן אימא לא היתה מקורית.
וכן, כמות הגרביים שהיינו חוזרים איתם הביתה היתה בלתי נתפסת.

חלוקת המתנות המפתיעות סימנה שסופו של הערב קרב... לא לפני שכולם כאחד שרו בקולות: דיי דיינו, אחד מי יודע וחד-גדיא...
חצות וקצת, כשאנחנו מותשים ורצוצים היינו צועדים ברוחות המדבר חזרה לדודים לשנת לילה.
ולא היו מאושרים מאתנו. עד השנה הבאה.

***
דיי דיינו!
שכולנו נעבור בטוב את המדבר ואת יציאת מצרים הכללית והפרטית של כולנו ושל כל אחד ואחד.
מאחלת שתמצאו בעצמכם חירות, שמחה ושתשפיעו טוב.
חג שמח וחיבוק וירטואלי ממני.
די דיינו

2 תגובות

ורד-מתנדבת-ערן
מומחה כמוני
27/03/21 15:22
יפה כתבת:)
חג שמח לכולם
יאיר---ערן
מומחה כמוני
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
28/03/21 7:26
חתיכת יציאת מצריים :) לכל אוהבי או מתכחשי פסח, תסכימו שזה באמת חג האביב וזה תמיד נחמד .... ( אלא אם אתה מאוהבי החורף - אבל את זה בחיים לא הבנתי ) חג שמח לכולנו. באמת שלכולנו. ליהודים זה היום. ראשון ...
חתיכת יציאת מצריים :)
לכל אוהבי או מתכחשי פסח, תסכימו שזה באמת חג האביב וזה תמיד נחמד .... ( אלא אם אתה מאוהבי החורף - אבל את זה בחיים לא הבנתי )
חג שמח לכולנו. באמת שלכולנו. ליהודים זה היום. ראשון הבא זה הפסחא של הנוצרים וב-א אייר המוסלמים מתחילים את הרמאדן

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
"המדליק נר מנר, זה דולק וזה אינו חסר" כאשר אנחנו משתמשים בנר אחד על מנת להדליק נר אחר, הנר האחר נדלק. הנר המדליק נשאר בדיוק באותה העוצמה. הוא יכול להדליק נרות אחרים, והנר שהודלק זה עתה יכול גם הוא להדליק נרות אחרים. לאמיתו של דבר, העוצמה שגלומה בנר היא אין סופית.וכולנו מדליקים פה:)

מובילי קהילה

תקווה - מתנדבת ער
תקווה - מתנדבת ער"ן
אני פנסיונרית, נשואה, יש לי 3 ילדים בוגרים ו-5 נכדים. למדתי באוניברסיטה מתמטיקה ומדעי המחשב. לפני הפרישה עבדתי בפיתוח תוכנה ובהמשך בתמיכה במוצרים שהחברה שלנו ייצרה.
איילת - ער
איילת - ער"ן
מתנדבת בער"ן כשנה,בת 35, נשואה + 2, מושבניקית, אוהבת לצייר, טיולי טבע, שחייה, במקצועי אני בודקת תוכנה. בגיל 12 חוויתי דכאון של גיל ההתבגרות, רק אחרי שסיימתי את בית הספר התחלתי באמת לחיות, הבנתי שיש עולם שלם מחוץ לסביבה האינטנסיבית והמנוקרת שהכרתי, אז לא היו לי את המילים לתאר מה הרגשתי או למי לפנות, לא הייתי חשופה לעזרה הנכונה וכיום רואה את התמיכה הנפשית כשליחות, להיות אוזן קשבת למי שזקוק ומרגיש צורך, ההתנדבות מחזקת אותי וגורמת לי לשפיות בשגרה ובעולם הטכנולוגי...
ציפור גן עדן מתנדבת
ציפור גן עדן מתנדבת
מתנדבת בער"ן באינטרנט מזה 11 שנים והשתייכתי לקורס מס.1 שנפתח בימי קדם... מקווה שאנחנו מצליחים לעתים להעלות איזה חיוך קטן או למחות איזו דמעה באופן וירטואלי.....
אמה-עינת מתנדבת פורום זמנית
אמה-עינת מתנדבת פורום זמנית
אימא לשני נסיכים (בני נוער). אוהבת אנשים. תחביבים: ספורט, מוסיקה, לימודים.
עמית- מתנדבת פורום זמנית
עמית- מתנדבת פורום זמנית
" מי שיש לו איזה 'למה' שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'. ניטשה.
שלומית מתנדבת ער
שלומית מתנדבת ער"ן
מטפלת הוליסטית בשיטות ביואורגונומיה,שיטת המסע,ריקולהילינג. עוסקת בפיננסים בתפקיד ניהולי מזה 26 שנים. חשוב לי לראות את האור בעיניים של הזולת והחיוך על השפתיים והשיר בלב .זו הסיבה להתנדבות לסייע לזה לקרות .
סמדר מתנדבת
סמדר מתנדבת
היי, אני סמדר, בת 57 מאזור השרון, מטפלת ב - NLP ודמיון מודרך.
שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)