במבצע שומר חומות, ניהלנו שתי מערכות.
אחת "רגילה", מול אויב מוכר, אויב שאנחנו בתור מדינה, יודעים או שלא יודעים איך להתמודד, אבל לפחות הכללים ברורים. הוא מכה בנו, אנחנו מכים בו, הוא שונא אותנו, אנחנו שונאים אותו. הם יורים בילדינו, אנחנו בילדיהם - ובליבנו תקווה שפעם פעם מעגל השנאה הזה אי פעם ייגמר וזאת מבלי להיכנס לאידיאולוגיות פוליטיות ( טפו טפו פוליטיקה - חס מלהזכיר)
אבל גם נחשפנו למערכה השנייה, זאת שהייתה ביפו, בלוד, בעכו, בבת-ים, מערכה עם המפלצת הפנימית של כל אחד ואחת מאיתנו. לטעמי המערכה הזו היא מכה בבטן הכואבת של כל תושב ואזרח במדינה .. וזאת מבלי להיכנס לאידיאולוגיות פוליטיות ( טפו טפו פוליטיקה - גועל נפש).

הייתי חייב להכניס את האקטואליה המכוערת הגדולה כדי לשתף את כם באקטואליה שלנו, פונים, פונות וגם קצת מתנדבים ומתנדבות.
לפורום שלנו ( שלי שלך שלה ושלו - של כוווולם) יש וייב משלו. נוצר פה קצב והרמוניה שנוצרת מאליה. כן טוב לא טוב - זה ממש לא משנה. ליצור הזה ששמו הפורום של ער'ן יש חיים מעבר לפונה מסויים, או פעילי קהילה אחר. החיים זורמים להם במדינת פורום ער'ן.
וכמו בכל מדינה לצערנו אנחנו יוצאים למלחמה ושוברים את הכלים.
מלחמה מסוג אחד היא אותה מלחמה בפוסטים אובדניים קונקרטיים. זו מלחמה לגיטימית שאנחנו שונאים, אבל הכללים ידועים והם באמת לטובת ההרמוניה הקהילתית שלנו. אנחנו מטילים את הטיל המונחה ומוחקים את הפוסט תוך כדי הודעה אישית לפונה.
אבל במלחמה מהסוג השני אנחנו קצת חסרי אונים. שכנים בערים מעורבות, שכנים לפורום, חמלה שהפוכת לקנאה, חיבוק שהופך להעלבה וההיעלבות. או אז, מתכנס לו דיקטוריון הפורום ובמפח נפש אנחנו משתמשים בטילים המונחים.
גילוי נאות שלי ושל כל שאר המנהלים - אנחנו שונאים את זה. אנחנו שונאים תמיד ליירט פוסט לא תקין, אבל פוסט אובדני הוא חובה, ואילו פוגרומים בערים מעורבות גורמים לנו, להרגשה מחורבנת. באופן אישי, מחיקה של פוסט שנובע משיימינג, העלבה, היעלבות, הוא כישלון שלי בגרוב שצריך להיות פה.
אני שונא למחוק הודעות, אני שונא להשתמש בפצצות מונחות שיש ברשותי ולפונים שלנו אין - זה לא פייר, זה חלשים מול חזקים.

אז פליז פליז פליז יקרות ויקרים - אל תתנו לנו למחוק ❤️❤️❤️

ואם בגרוב עסקינן אז שנהיה מכורים לאהבה