ההבדל בין אז לבין היום
שפעם כל דבר , הערה , מבט לא במקום על הגוף
שלי היה שולח אותי למרר בבכי ולאמלל את הגוף שלי בשלל שיטות.

היום בשונה מהעבר אני אומנם נפגעת או מתעצבנת אבל לא נותנת לזה להרוס לי, את הדרך היפה שאני עושה.

בשנה האחרונה ירדתי את כל המשקל העודף שלי. שנוצר בעקבות התקפים והקאות ב4 שנים האחרונות.
למדתי להקשיב לגוף שלי.
למדתי לכבד אותו.
למדתי שמותר לי מהכל. במידה.
בשלושת החודשים האחרונים אני יציבה במשקל אופטימלי. מבחינת המטפלות, הוא נורמלי, ונותן לי מרחב אכילה רחב ועשיר.

תחילה היה לי קשה. רציתי לרדת עוד ועוד ניסיתי לצמצם.. אבל אני עכשיו מבינה שזה מה שהגוף שלי צריך. להיות במשקל השה ולהיות מאוזן.

אני מבינה שיש לי עוד דרך, זה ברור.
הקולות עדיין נשמעים בראש, אבל הם על ווליום הרבה יותר נמוך ומצליחה המון פעמים להילחם בהם ולא להקשיב אפילו.

אני מודה בתהליך הזה למטפלות שלי שבאמת זכיתי בהן..
ובנקודה הזאת גם לעצמי..

הצלחתי לסיים תואר ראשון, אני מוקפת בחברים וחברות, הגוף שלי מאוזן כמו שלא היה שנים ונמצאת במקום טוב בחיים.

השלב הבא- בן זוג;)
קטן עלי!
אבל ברצינות, יש עוד עבודה ואני על זה לחלוטין.