מנהלי קהילה
מובילי קהילה
בעיקר קצת מחשבות
לא חשובה.
אני לא חשובה.
לא מספיק. או בכלל.
אני מתחת ללא חשובה. אם חשיבות נמדדת במספרים אני מתחת ל-0 בחשיבות שלי.
אז מה המטרה. למה שאנסה. אין לי מוטיבציה להעלות את החשיבות שלי גם ככה.
כל אלה מחשבות שרצות לי בראש.
ומנגד יש את המחשבה על האנשים שאני כן חשובה להם לכן אני לא מרימה ידיים. אבל זה קשה נוראות. מידי.
אני רק רוצה לישון. למה אני לא יכולה לישון? אני עייפה.
אני לא רוצה ללכת לישון, זה מפחיד. המחשבה על לנסות להרדם מפחידה.
אז אני אשאר ערה. ואז אני ארדם בעל כורחי.
ואז מה? אני אתעורר וארגיש שפספסתי דברים חשובים.
שונאת את תחושת הדאון הזו
אם אנסה להשאר ערה אני אחלה.. כאב ראש בחילות. רעב שאני לא יכולה להשביע בגלל אותם תחושות פיזיות.
תיאור כללי של המצב שלי.
הראש שלי מבולבל כל כך מעייפות יתכן וחצי ממה שכתבתי לא הגיוני אפילו או לא מתקשר אחד לשני.
אני רוצה לישון;-; אני לא רוצה לישון;-;
אנונימית 300
:heart:
סוּ
:heart:
ורד מתנדבת ער"ן
הי נשמע קשה כל כך. את מעבירה את הקושי במילים. אני מקווה שתצליחי לישון קצת. את משתפת עוד מישהו בהרגשה הזו? במחשבות שלך? איזה יופי שאת יודעת כמה את חשובה לאנשים. אולי תנסי לשתף אותם? אולי לפנות לרופא המשפחה? אל תשארי לבד עם המחשבות האלו. תמשיכי לשתף אותנו. שולחת לך חיבוק חזק :heart:
סוּ
מה רופא משפחה יעשה? וכן ישנתי^^ תודה רבה!
שרי מתנדבת ער"ן
היי סו ❤ את נשמעת לי מבולבלת וזקוקה למנוחה ואיזון. שולחת לך חיבוק!
סוּ
ישנתי:) אבל אני עדיין לא במצב רוח מאוזן..
רוני -ער"ן
"כמה שנים אפשר / לשמור על שיווי משקל / על פי התהום?" שאל המשורר טוביה ריבנר (הוא הגיע ל95) הוא הסתכל על האי וודאות כוודאות של חייו ובכך הציג מנעד נפשי ואינטלקטואלי מפעים סוג של התבוננות כפולה בכל רכיב של החיים יש מול אין חתירה נואשת אחר האמת שמעבר לכל הסתירות, או הצבעה עיקשת על אי היתכנותה של ה"אמת" הזאת ומתוך חוסר האיזון הזה מצא את השיווי משקל ופעם הסתכל אל התהום ופעם אל השדה שממנו נפרש זה לא קל במיוחד בדאון שכרגע נראה שתופס את כל המרחב וכשתאזרי את הכח להגיע לצד שלו ואת תגיעי והדברים שאת חוששת שתפספסי עדיין יחכו לך בצד של השדה לפעמים לבד ולפעמים עם יד שתושט ותייצב כי את חשובה יותר ממספיק ויותר מבכלל את שילוב נהדר של אדם חכם שרוצים בקרבתו גם אם זה לא מרגיש ככה מקווה שהלילה היה קצת יותר טוב והיום יהיה מאוזן יותר
סוּ
לא רוצים בקרבתי. לא שונאים אותה במיוחד אבל לא רוצים בה. פגעו בי מאד. לא בכוונה אלא מחוסר תשומת לב. גרמו לי לקום ב5 30 ליסוע עד הבית ספר רק כדי לגלות ששתי בנות הפרויקט שלי דיברו עם המורה ושכלו לעדכן אותי שהעברנו את היום. אף לא לרגע עלה במוחן להודיע לי. הן התנצלו כמובן, לא הייתה להן מטרה רעה. אבל הבנתי כמה אני לא חשובה. כמה אני לא באמת יקרה להן. (כמו בכל תיכון זה מגיע בחבורות של חברות, ואני איכשהו נכנסתי לחבורה הזו על אף שלעיתים אני מרגישה נדחסת. אני האחרונה ברשימה תמיד) ולבנאדם שאני כן חשובה זה מרגיש לי שזה נובע מתחושת מחויבות כי אני "מסכנה". איתה אני חברה תלותית. ואני שונאת את זה אבל היא מקבלת את זה.. ואני צריכה את ההשענות הזו במשך היום. אבל אני לא חשובה כאני. לא מחפשים את הקרבה שלי אני לא מעבר לכך לאף אחד כל עוד אני חיה ונושמת האכפתיות מעבר היא כמו לכל אדם אחר.
סוּ
אם להשתמש במילה של ציפור אש. חוץ מאונליין אני לא מיוחדת לאף אחד. ואני כן רוצה להיות עם כל האנוכיות הכרוכה בזה
טובה- את
נראה לי שזה מצב משותף לעוד אנשים פה וזאת לחלוטין לא אנוכיות, מכיוון שהפער הזה בין האונליין למציאות הוא מקור לכאב גדול
רוני -ער"ן
אני מצטער שפגעו בך ככה גם אם זה מבלי כוונה ואפשר להרגיש את זה זה כואב נקודה.:broken: לא מעט אנשים חיים בבועה שלהם,במעגל שלהם לטוב ולרע ולא חושבים גם על האחר ויש גם לא מעט אנשים שכן חשוב להם שהמעגל שלהם יחפוף ויכיל עוד חלקים של מעגלים של אחרים והציפייה הזאת שאלה שמיידיים לנו בדרך כלל מכורח הגיאוגרפיה שנכפת, יהיו מהסוג השני, יוצרת לפעמיים אכזבות כואבות ואני מקווה שלא תאבדי את התקווה לכשתהייה ההזדמנות בהמשך להכיר כאלה שכן יראו אותך וישמו לב אלייך תרגישי אותה כן כמו אותה חברה שאת נשענת עליה כרגע ואת כן חשובה לה וזה בסדר גם אם זה לא מושלם. טובה צודקת לגמרי זאת לא אנוכיות לרצות בלהגיש שאת מיוחדת למישהו ובאונליין יש תחושה של פער בין מה שקורה בסביבה המיידית לזאת הורטואלית.. ואני תוהה כמה וירטואלי זה פה...המקום הכי חשוף,לא כמו אינסטה או פייס,מאחורי כל תו וכינוי פה יש אדם שהוא הכי חשוף פה,מספר מצפונותיו ,מקצות העצבים החשופים שלו..אנשים אמיתיים ומתוך אותו מקום הוא מלטף גם את אלה של אחרים...אותי אישית (וזה כמובן סובייקטיבי לכל אחד ואחת וכל תחושה היא בסדר)זה מרגש כל פעם מחדש ולא כתו מהבהב שמחכה להקשת מקלדת הבאה ,אלא כלב פועם במציאות... וכשאת מגיבה מאותו לב שלך למישהו אחר ומישהו אחר מגיב לך זאת תקשורת גם אם רגעית של אדם שאומר שאת חשובה ואני תקווה שהמיוחדות שלך תפגוש את האנשים שיהיו נכונים לך ויכירו בה :heart:
סוּ
כל זה נכון ויפה. אבל זה לא מספיק לי. זה מחזיק אותי כן אבל חבל חזק גם מתרופף עם הזמן. ואני עדיין לא מצליחה להחזיק בידיים שלי בעצמי אז אני עוד זקוקה לחבל. והחברה שאני נשענת עליה שוב אני מרגישה כנטל, ושהיא פשוט אדם טוב שרואה מישהו במצוקה ולא אותי כאני שרוצים קרוב.