כבר כמה חודשים אני יודעת.
אני יודעת שמצבי לא הכי טוב בעולם.
אני יודעת אני מצמצמת באוכל.
אני יודעת שירדתי דרסטית במשקל
אני יודעת שאני שנחה שירדתי ולא מצליחה לעצור
אני יודעת שיש לי בעיה.
לפני שנה וחצי התחלתי תהליך החלמה מבולמיה .. הפסקתי להקיא ובולמוסים אבל במקום להמשיך עם זה לכיוון טוב יותר
התחלתי לצמצם באכילה משמעותית.
המשקל נשר ממנו וגם כל המחסומים…
היום היתה הפעם הראשונה בטיפול שהאסימון נפל.. אני לא בתהליך החלמה. הפרעת האכילה שלי עוד פעילה.. אומנם לא בנקאות ובולמוסים תודה לאל
אבל כן עם צמצומים, השוואות בגוף, עיוות תפיסת העצמי וכו.
אני מבטיחה לתת פוש יותר משמעותי ובאמת להגיע לעבר ההחלמה. אני מגבירה את תדירות הטיפולים הפסיכולוגיים בתקופה הזו ממשיכה עם הדיאטנית פעם בשבועיים ,
ומבטיחה לעצמי לדבוק בתפריט וגם אם קשה לא להוריד בכמויות . אני יודעת שאני יכולה
ויודעת שיש לי הרבה מה להפסיד..
שיניתי את השם שלי חזרה יומן מסע.. כי אני עוד במסע ולא בהחלמה. אני כנה עם עצמי לגמריי.