יש לי רק חברה אחת טובה שלצערי הייתה עמוסה גם רגשית ולא יכלתי לשתף אותה על מה שעובר עליי כי זה יהיה אגואיסטי מצידי שהיא שרויה כרגע במצוקה וכואב לי שאין לי את מי לשתף מלבד מתנדבים בער"ן, זה לא אותו הדבר, הם לא מכירים אותי לעומק וההרגשה ששיתפתי לא אותה הרגשה כמו לשתף מישהו שאת מכירה אישית. אני לא במצוקה אבל זה משהו שאני רוצה להוציא מהלב את השמחה וההתרגשות, פשוט כואב לי שאני ממש בודדה, בלי חברות. לא יכולה לצפות מחברה אחת שתהיה זמינה לי כל פעם שארצה, זה אמור להיות הדדי. היא גם נשואה עם ילדים ויש לה לא מעט חברות חוץ ממני. זה מתסכל ההרגשה הזאת בלי כמה חברות, גם הכרתי אותה ככה נשואה עם ילדים. היא מאוד חברותית. לי יותר קשה להיפתח. גם לאמא שלי אני מתקשה להיפתח ולהרגיש בנוח. לשותפה שלי לחדר אני גם לא מרגישה חופשייה. אני רוצה חברה טובה, מכילה, לא שיפוטית, שנדבר על הכל בפתיחות, שתהיה אמיתית. אני מתמודדת נפש והיו לי קשיים בתיכון מבחינה חברתית. לא כל החברות שלי היו כנות איתי, לפעמים הרגשתי ניצול מהן, גם בחטיבה וביסודי הייתי נוטה להתבודד הרבה, כנראה סבלתי מדיכאון וגם מאובחנת pdd. לא איבחנו אצלי דיכאון אבל לפעמים מרגישה את זה. היה ויש לי לפעמים תחושת דימוי עצמי נמוך. מאוד נעלבת בקלות ולא יכולה לשלוט בזה, יש בי רגישות יתר ולא קל לחיות עם זה. לפעמים מצליחה להתגבר על הביישנות ויש כאלה שאומרים שאני אמיצה. אני בעד אהבת חינם וכל כך נגד שנאת חינם וזה משהו שאני בחיים לא אבין את זה אצל בני אדם שאוהבים לזרוע ארס ורוע. לא תמיד מצליחה לעזור לאנשים במצוקה. לא יודעת מה לעשות ומה להגיד להם. שותפה שלי לחדר חווה הרבה דיכאון ואני נותרת חסרת אונים ולא יודעת מה להגיד לה וזה מתסכל ממש לראות אותה ככה מבלי יכולת לעזור לה.

נסחפתי קצת ועברתי נושא, זה בגלל שהרגשתי צורך להוציא הכל החוצה. מקווה שזה בסדר.