אני מתמודדת במקביל עם אנורקסיה מצמצמת ופוסט טראומה מורכבת. ברמת תפקוד אפסית(לא יוצאת מהדירה עקב חולשה פיזית וחרדות).המצב הפיזי והנפשי ממשיך להחמיר ברמה שקשה לצאת מהבית לבדיקות רפואיות או למעקב נפשי במסגרות יום. עשיתי במקביל אינטייקים לחלופת אשפוז לפוסט טראומה ולאשפוז בתהש. החלופת אשפוז הנשית הודיעה שסוף סוף שבוע הבא אוכל להיכנס לשם בתנאי שאתחיל מעקב במרפאת יום להפרעות אכילה ברמבם אבל בתוכי אני יודעת שאני לא במצב פיזי כדי לעשות את הנסיעה לשם או נפשי שטיפול יום יהיה חזק מספיק כדי להתגבר על החרדה מהשמנה ואכילה. תהש אמרו להמתין לאשפוז המלא לזמן לא ידוע ובדירה אני רק מדרדרת. יש בי משאלה פנימית שהטיפול בפוסט טראומה יפחית במידה מסויימת את ההפרעת אכילה ואולי זו הגישה הנכונה בי אבל קול נוסף שיודע שה"א כבר חזקה מידי ורק אשפוז מלא אולי יעזור אבל אין צפי באופק לתהש. לא יודעת מה לעשות מאיפה מתחילים את הפלונטר. רופאת משפחה התקשרה אמרה שתוצאות הבדיקת דם האחרונה מדאיגה שהמערכת החיסונית התחילה להיכשל שזה מסוכן. אני לא מצליחה לחזור לאכול. היא שלחה הודעה לתהש ועכשיו אני מפחדת להתאשפז בתהש לפספס את הטיפול בחלופת אשפוז בפוסט טראומה שהמתנתי זמן רב שלא תשמור לי מקום אם פתאום יתקשרו מתהש לאשפוז. לא יודעת מה לתעדף. קרועה. הלב רוצה מקום עוטף נעים נשי לטפל בטראומה אבל הקול של ההפרעות אכילה רוצה להמשיך לעשות ספורט לצמצם לברוח מהתמודדות והגוף יכניע ויזרקו אותי משם בכל מקרה. קרועה בין שני הצרכים הלוואי שיכולתי פשוט למחוק להיפטר מההפרעת אכילה שלקחה הכל ולהיות פנויה להשתקם עם הטראומה. אשמח לשמוע זוויות נוספות.