אני מרגישה שהכל בסדר
זה לא מה שאני אמורה לכתוב פה אולי
כולנו אבודים
והכאב מציף ומטביע
ההדחקות כבר לא יכולות להגן
והכל בסדר
אנשים באים והולכים
ואני נשארת
החלטות צריכה להעשות
שיחכו לבוקר
כי עכשיו זה זמן קדוש
כל זמן הוא קדוש
כל צורה של אנרגיה נספרת
הטעויות נחות על משכבן
משרישות עמוק יותר ויותר
ואני נרדמת
אני לא יכולה לתאר במילים את הערכה שלי להרדמות ומנוחה

לפעמים נראה לי שלחשוב זה כמו לזרוק מרכיבים למרק
שממנו אתה גם ניזון

חיבוקים של העתיד
אני מצפה לכם

מפתיע אותי איך אנשים מחוברים כלכך חזק אחד לשני
איך כלכך בקזואליות הם מחליטים
והם קובעים ונהנים
אני מרגישה רחוקה מזה כלכך
לא להקשר לכלום
אבל אני לא מרחפת באויר
אני בקושי נתלת

הסיטואציה שלי כואבת
אבל היא מקובלת
אני רוצה לחלום
אז להתראות