תחפשי פסיכולוג/ית ותנסי לתאם.. יתכן שחלק מהם לא יתאימו לך.. זה עניין של כימיה לפני הכל.. 

לגבי תרופות, יכול להיות שהפסיכולוג יפנה אותך לפסיכאטר ששם המטרה היא יותר קבלת תרופות, אבל יש לך החלטה בעניין .. 

(אותי הפסיכולוג הפנה לפסיכיאטר אבל אני רוצה לנסות דברים אחרים לפני תרופות, כמו למלא לעצמי את השבוע בפעילויות ולעבוד על עצמי במוגע כמה שאפשר..( כתיבה, מדיטציה, שיטות שונות סידור הזמן שלי, שזה ממש קשה לאנשים במצב נפשי מעורער..אבל זה מה שמרגיש לי אישית, שמעתי על הרבה סיפורי הצלחה גם עם תרופות))

ראיתי בפוסט אחר שאת חוששבת לספר להורים שלך.. 

זה עניין שלך. אם את ממש רוצה לספר להם אז שיתמודדו עם זה איך שהתמודדו. 

אני לא יודעת איך הם אבל אנשים בדרך כלל מבינים.. כולם צריכים טיפול.. בזמן האחרון המודעות לזה עולה יותר ויותר.. 

תודה לך!

שיתפתי את אבא בקושי שהיתי איתו 4 קנים לבד.

הקלה גדולה למרות שלא שיתפתי הרבה וביקשתי רק טיפול.

מקווה ללכת בקרוב ושיהיה טוב.

ושוב,תודה לך והמון הצלחה

ביום שישי שוב ניסיתי לגמור עם הקיום שלי.

הרגשתי שאי אפשר לחיות,והנשימןת האחרונות לא הגיעו כמו תמיד.

ברחתי לבד,כיביתי את הטלפון ועשיתח את מנ שעשיתי,

מישהי שידעה שברחתי לבד רצתה להזמין ניידת אך התנגדתי והבטחתי שלא אפגע בעצמי.

אין לי מושג איך אני עדין כאן.

אז בחרתי היום לאזור אומץ של 4 שנים במקום לא לכתוב לך עכשיו.

כרגע אני שבורה ומרוסקת.

תודה רבה לך!

שירה......

קצת סבלנות.

מבינה שקשה לך מאוד.

אבל בכל זאת, אמרת שאת רוצה להתחיל טיפול,

אז באמת תני צ'אנס, תתחילי....❤

יש יופי, משמעות ואהבה בעולם הזה

ואת יכולה למצוא אותם.

שירה, תחיי, תחיי בשביל עצמך, תלחמי, תלחמי כי זה תפקידך, ואל תעשי שטויות, גם אל תחשבי שטויות, 

בטח יש תרופות יעילות להרגיע את הכאב, וממילא לבנות לך חיים כמות שהם 'חיים'