מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אף אחד לא יבין מה זה ציון כזה במבחן.
אף אחד לא יבין את זה.
אף אחד לא ידע כמה זה כואב.
אף אחד לא יבין למה אני רוצה למות מזה.
כי האף אחד הזה לא איבד מישהו.
כי האף אחד הזה לא איבד את עצמו.
זה כמו לאבד רגל בתאונה.
זה כמו לאבד את השפיות.
זה לאבד את כל האני שבניתי.
אז תגידו שאני מגזימה ומה זה 8% בבחינה.
אז יופי, אתם שייכים לאף אחד, המרוחק, הקר, הפוגע.
האף אחד שבעצם מייצג את העולם ההרסני שאני חיה בו.
וכל מה שיש לי בחיים זה ה8% האלה.
זה כל מה שיש לי.
ואם איבדתי גם את זה.
אז איבדתי את עצמי.
כשאני בלי ה100 אני לבד.
מרוקנת.
למה?
כי הציונים זה מה שאני.
כי זה הדרך שלי לכאוב.
זה הדרך שלי לבכות.
זה הדרך היחידה שאני מצליחה להרגיש.
וכשאני בוכה על ה8% במבחן,
אני בוכה על אחוזי השפיות שנלקחו ממני בכח.
כשאני כואבת על השגיאה במבחן,
אני כואבת על זה שאני כשלון.
כשאני צורחת את טפשותי,
אני בעצם אומרת שזו הוכחה שאני אפס.
אז תתנו לי לבכות על ה8%.
כי זה הדרך היחידה שאני עדיין מרגישה משהו בתוך הטירוף.
וזו הדרך היחידה שאני יודעת שאני אולי בנאדם.
כי באמת באמת אני לא.
Elinor3
הי,
אני אמנם לא איבדתי מישהו, אבל אני מזדהה עם התחושה. במשך ץקופה רבה תליתי את אושרי בציונים שלי כי זה היה דבר שנוח להתייחס אליו או כי כל השאר נראה היה לי דפוק מדי או משהו. אני רק יכולה לומר שאצלי זה השתפר. מקווה שגם אצלך. היי חזקה
Jane Smith
ממש מבינה את זה.
לחלוטין.
אני מענישה את עצמי על כל דבר שלא מושלם.
Be and Be
אני יצאתי די מבולבל מהפוסט הזה. כי כאב זה משהו שמרגישים בני אדם. וההסבר לזה שהיא מרגישה אותו זה שהיא לא בן אדם. סליחה שכתבתי את זה, גם לי מגיע.
קרן3331
בי אנד בי עם כל האהבה והצער על מה שאתה עברת ועובר, התגובה לגמרי לא תומכת וזהו פורום תמיכה. כולנו כאן בני אדם וזכותינו שיכאב לנו מכל סיבה שהיא, גם אם זכינו בלוטו. אז אולי תערוך את התגובה שלך, כי היא לא ראויה, בכלל.
Coffee
תגובות כמו שלך אני מקבלת הרבה.
אף אחד לא מבין למה זה כואב, כשכולם מקנאים במה שאני בוכה עליו.
לכן גם כתבתי שלא תהיו מסוגלים להבין. והנה הוכחה. צדקתי. שאי אפשר להבין.
אז באמת אני לבד בזה.
זה כמו שתגיד שמשהי עם הפרעות אכילה היא לא בנאדם, כי היא מרגישה רע כשהיא אוכלת משהו קטן כשהיא ממש ממש רזה.
זה הפוסט הראשון שלי. אשקול מחדש אם להמשיך לשתף. כי בכל מקרה אף אחד לא יבין.
וכמו שכתבתי, הכאב הוא ביטוי לרגשות שאני לא מסוגלת לתת לעצמי להרגיש במקומות אחרים.
לכן כשאני כואבת על זה, אני בעצם בוכה על דברים אחרים בחיי. שפשוט אין להם מקום.
זה לא ספציפית זה. זה רק הכלי שאני מבטא את שאר הדברים של חיי. כלי שעוזר לי לברוח מעצמי.
אבל עזבו, אין לי מה להסביר. אתם לא תבינו.
באמת עדיף לא להיות בנאדם.
קרן3331
שאף אחד לעולם לא יגרום לך להרגיש כמו לא בן אדם. מי שגרם לי להרגיש ככה איננו בחיי כבר הרבה זמן, ולא משנה שיש לנו אותו די אן איי. את בן אדם ובן אדם טוב. כי את לא תפגעי ברגשות של מישהו אחר ואם בטעות כן, את תיקחי אחריות ותתקני...
Coffee
תודה קרן.
טוב שיש גם אנשים כמוך.
קרן3331
מה גם שהיא בת 18. אתה מזמן כבר לא.
יאיר - ערן
היי ( אני מסרב לקרוא לך בכינוי שבחרת לעצמך - וזה הדבר היחיד שאני לא מאמין לך )
אחרי שפתחתי במה שאני לא מאמין אני אומר לך שאני כן מאמין לך. אני כן מאמין לך ש8% מגדיר את עצמך "בעינייך" בתור כישלון.
אני יודע שזה כואב שאחרים אומרים לך " היי זה בסך הכל מבחן וכולם בטח מקנאים במי שאת" . אף אחד אחר לא יודע איך את חושבת ואיך את מרגישה ולאף אחד אין זכות כזו.
ומצד שני את כן יודעת שבאופן אובייקטיבי זה לא בסדר כי אחרת לא היית מגיעה לפה - נכון ?
אני מצטער על דבריו של בי אנד בי, אבל לצערי אני גם קצת מבין אותו. כי באופן אובייקטיבי זה אכן לא הגיוני. והבעייה שהאובייקטיביות פשוט לא מעניינת - רק את מעניינת.
אז באת לפה ואני שמח שאזרת אומץ לשתף בנושא שאת יודעת שאולי יקבל ביקורת. תמשיכי לבקש עזרה, שתפי למרות הציפיה מתגובות פחות נחמדות. את כן יכולה לנסות להסביר את מה שעובר לך בראש.
תודה ששיתפת יקרה
Coffee
תודה רבה.
זה בעצם המפלט שלי.
אני מטופלת אבל בכלל לא עובדת על זה.כי פשוט לא נשאר לזה מקום במה שעולה.
עולה כל כך הרבה, שאני פשוט לא מסוגלת להכיל את מה שעולה בטיפול. והמון פעמים כמעט עוזבת.
בזמנים כאלה, זה המפלט שלי.לשקוע ולא לחשוב על כלום.
ואז כשהקרקע נשמטת לי זה מרסק.
כל מה שנשענתי עליו קורס.
כי אז נותר זמן לחשוב. ובאים כל מיני דברים.
Be and Be
"כי כאב זה משהו שמרגישים בני אדם. וההסבר לזה שהיא מרגישה אותו זה שהיא לא בן אדם".
קרן, בהתחלה כשקראתי מה שכתבת לא הבנתי מה את רוצה ממני. אז קראתי שוב את מה שכתבתי, ואז הבנתי. כן ללא ההקשר זה יכול להישמע לא נעים.
היא כתבה שכואב לה, ומצהד השני כתבה בסוף "וזו הדרך היחידה שאני יודעת שאני אולי בן אדם, כי באמת באמת אני לא", וזה כאב לי המשפט האחרון הזה, השיפוט העצמי הזה, שבאמת באמת אני לא. גם לא היה לי ברור הנקודה בה נפגשים שני הקוים האלו, של הכאב האנושי, ושל יצור לא אנושי (כך היא מעידה על עצמה, מילים שלה).
אם משהו הובן בצורה שונה, כעת אני מובן.
אנונימית 300
דווקא b&b אני הרגשתי שהבנתי את כוונתך מההתחלה אך התגובות לתגובתך גרמו לי לחשוש שמא הבנתי לא נכון...
ועכשיו עם הסברך אתה רק מחזק את הבנתי הראשונה.
לא היה לי ספק שלא תתכוון לפגוע. אתה איש טוב!
קרן3331
היא מרגישה שהיא לא בן אדם אם היא לא מוציאה 100 עגול.
תודה רבה על ההסבר
Coffee
תיקון קטן:
אני מרגישה לא בנאדם כשאני לא מרגישה כלום.
כשאני מצטערת שאין לי 100 עגול, אני חושבת שאולי אני כן בנאדם. כי באמת אני מרגישה.
וזה מוזר לי להרגיש. לטעות. כי הרי מי שאינו בנאדם לא מרגיש. וגם לא טועה.
רגש וטעויות זה דבר אנושי.
והאנושיות שלי מתבטאת רק בתחום הזה. זה בעצם צינור לרגשות שאני לא נותנת לעצמי להרגיש בדברים אחרים.
לכן אם אני כואבת על זה, אז תתנו לי, אל תשפטו. כי זה הדרך שלי להיות אנושית, כשבמקומות אחרים אני לא מסוגלת.
מקווה שהובנתי:)
Coffee
תודה שנתת לי הזדמנות להבין למה התכוונת.
מה גם שהמשפט הזה בלבל אותי: "סליחה שכתבתי את זה, גם לי מגיע."
קרן3331
מצטערת אם לא הבנתי את בי אנד בי
קרן3331
מבינה שבאמת לא הבנתי
ציפור אש
לא אומר שאת מגזימה, לכל אחד יש את הבעיות שלו,
אבל כשאני רואה מנקודת המבט שלי זה מרגיש לי לא מוצדק - אבל אני לא את. לא יודע כמה את תלויה בתוצאות.
לכן אני מאמין דברים כאלו מרגישים לך מטלטלים, והם באמת כאלו בשבילך.
בשבילי, לי זה מרגיש צרות של עשירים.
עגנון
אם את בדרך כלל מקבלת מאה במבחן, זה נהדר וסימן שאת תלמידה טובה מאוד. עליך להתגאות בזה. קורה שפחות מצליחים. הציון 92 יפה, וטוב שלא קיבלת ציון יותר גרוע. המשיכי להשקיע. לא רק ציונים חשובים בלימודים, גם העניין והידע.
קרן3331
בי אנד בי האם סולח?
Be and Be
סולח
יאיר - ערן
😃
אוהב אתכם כולם