או לחפש עבודה, ותירצתי שאני רוצה להתמקצע קודם. פשוט סבלתי מאגורופוביה. לא איבחנו אצלי זאת וזה גרם להתפרצות הפרעה נפשית נוספת: סכיזופרניה. רק בזכות המתאם טיפול שלי מצאתי הסבר להתנהגות שלי לסרב לצאת החוצה כי זה גורם לי לחרדה. גם סבלתי מדיכאון וחוסר מצב רוח מהיסודי ואף אחד לא העלה במוחו שיש לי בעיה כלשהי. ביסודי ובחטיבה הייתי מתבודדת ומתרחקת מאנשים. רק בתיכון התקרבו אליי חברות אבל היו כאלה שניצלו אותי, אחת גנבה ממני פלאפון, וכשחקרתי אותה חברה אחרת תקפה אותי. הייתה גם מישהי שניסתה לסכסך ולהסית מישהי נגדי. התחלתי להתקרב למישהי ושמרתי איתה על קשר אחרי התיכון והקלטתי לה סדרה אחת בערוץ שלא היה לה ואז אחרי האבחנה ואחרי האשפוז התחילה להתרחק ממני ולא הזמינה אותי לחתונה שלה. כיום אינני בקשר עם אף אחת מהתיכון. יותר בקשר וירטואלי. אני בקשר טוב ויומי רק עם חברה אחת ויש לי עוד שתי חברות שאני אוהבת אותן אבל האחת פחות עונה לי והשנייה לא תמיד מדברות על עניינים אישיים. עם שלושתן נפגשתי. רק עם הראשונה אני מרגישה פתוחה לדבר על הכל מהכל. היא נשואה עם ילדים. עם שתיים האחרות אני מעריכה אותן כי הם הלוו לי כספים כשהייתי במצוקה ולא אשכח להן זאת. הם תמיד הלוו לי בלי לשאול שאלות. חברתית היה לי קשה בתקופת הבית ספר. גם סובלת מpdd והייתי בבית ספר מיוחד שנה ראשונה ששם עברתי פגיעה מינית ראשונה. לא אפרט אבל זה גרם לי לטראומה מינית. לצערי הפגיעה המינית לא הייתה היחידה שעברתי. עברתי בכל מיני תקופות בחיים הטרדות מיניות, ברחוב, בעבודה, בהוסטל ופגיעה מינית נוספת בביתי.

עברתי נושאים מפה לשם. אבל רציתי להוציא החוצה במקום שבו אני מרגישה בטוחה. מקום שבו לא יכלתי בשיחה אחת מול מתנדב.ת אחד.ת