לפני כמה ימים "ילדה קטנה", שהיא בעצם ילדה מאוד בוגרת, עמדה ושאלה "מתי הייתה הפעם האחרונה שהייתם מאושרים ?" ( הפוסט עצמו נמצא בלינק המצורף למטה )
תשובות רבו ניתנו לשאלה הפשוטה הזו אבל כולם סיפרו על רגעי עונג קטנים שגורמים לנו שמחה בלב בזמן המאורע. לאחת זו הכלבה המקשקשת בזנב, לשני החצבים הפורחים בסתיו ולשלישי שיר שגרם לעונג.
הררי ספרים ומאמרים נכתבו מהו האושר האמיתי וקטונתי מלהתחיל מלהשיב על שאלה קטנה עם תשובות מסובכות, אבל אני כן יודע שרגעי עונג שכאלו מביאים לנו שמחה שבלב.
שבוע שעבר הייתי בהופעה של שי צברי. אני מאוד אוהב את שי צברי שהוא איש ענק עם נשמה ענקית גם כן. כשהתחילה ההופעה הרגשתי לרגע לא שייך כי ההופעה דמתה יותר לחפלה תימנית ופחות להופעת רוק. ואני ,שלא גדלתי על מסורת תימנית, נהניתי מהשירים היפים אבל איפשהו הרגשתי שאני מפספס פה משהו. ואז לקראת סיום ההופעה שי צברי ירד מהבמה ופשוט התיישב ליד הצופים ויצר מין מעגל של שירה. אני קצת התרחקתי מההמון (בכל זאת צריכים להיזהר בגילי מהקורונה) וצפיתי על הכל מלמעלה.
שי צברי סיים את ההופעה בשיר של אהובה עוזרי וברך את כולם בברכת שנה טובה וטרח להוסיף ממש בסוף " ותאהבו גם את עצמכם ". ברגע מופלא זה הרגשתי מין רטט כזה שעובר בכל גופי חידודי חידודין ו.... כן זה היה רגע עונג עילאי שתמיד אזכור ואנצור אותו.

אז מה נאחל לנו לשנה החדשה, מה אאחל לכל הפונות והפונים והמתנדבות והמתנדבים
אז בריאות ואושר והגשמה עצמית - כן זה ברור. אבל אוסיף עוד שני דברים שאני באמת מאחל לכן ולכם
הרבה רגעי עונג קטנטנים שאותם ננצור
וגם אאחל לכל אחת ואחד מאיתנו שנלמד ונדע לאהוב את עצמנו

מעליי דממה ( מילים חני ארבל, לחן אהובה עוזרי, ביצוע שי צברי )

עליי דממה כחולה מוארת
אור כוכב מזהיר לבן
פשר סוד לא נגע בו נצח
אל חלונות ביתי הרוח סערה

תן לי לבוא וללכת
רק לנגן אהבה

הושט לי היד אחי שלי
זו שעה של שקיעה
רגע ענוג בלי מילה מיותרת
בחלומותיי תופיע דמותך
רגע של שלווה
נסוך על פניי

תן לי לבוא וללכת
רק לנגן אהבה