בסדרת מדריכים מיוחדת, אספנו שאלות נפוצות שאתם שואלים על השמנה והרזיה, בין היתר באמצעות חיפושים בגוגל וסקירת קיר קהילת השמנה של אתר "כמוני". את התשובות מבוססות המדע אנו מביאים בעזרת המומחים: לימור מרדי-טילבור, פרופ' נעים שחאדה ופרופ' גל דובנוב-רז.

מהן הסיבות להשמנה?

לעודף משקל והשמנה גורמי סיכון רבים, לרבות:

• גורמים גנטיים שמשפיעים על נטייה להשמנה, כאשר אחד הגנים המרכזיים בנושא הוא הגן FTO שממוקם על כרומוזום 16, ומחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על מוטציות בגנים נוספים שקשורות להשמנה או לקצב איטי של מטבוליזם.
• גורמים הקשורים להעדר אורח חיים בריא, ובכללם אורח חיים יושבני; צריכה עודפת של קלוריות; דפוסי אכילה לקויים כגון צריכה גבוהה של מזון מעובד/ מתועש בעל צפיפות קלורית גבוהה, שתיית משקאות עתירי קלוריות, שתיית אלכוהול מופרזת, אכילה מרובה בחוץ; והעדר פעילות גופנית סדירה.
• גיל מבוגר יותר.
• ירידה במסת השריר כתוצאה מהעלייה בגיל או מסיבות אחרות.
• מחלות כרוניות ובכללן תסמונת פראדר-ווילי, תסמונת קושינג, הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, תסמונת שחלות פוליציסטיות ומצוקה נפשית.
• תרופות שונות, לרבות נוגדי דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות, סטרואידים, תרופות לסוכרת, תרופות למיגרנה ותרופות להורדת לחץ דם מקבוצת חוסמי בטא.
• השפעות סביבתיות נוספות, לרבות הריון, גמילה מעישון וחסך בשעות שינה.
• אכילה רגשית –מיסוך רגש או לחץ באמצעות אכילה.
• הפרעות אכילה כגון בולמיה או תסמונת האכילה הלילית.

עוד על הסיבות להשמנה

האם לשמנים אין כוח רצון?

אחד המיתוסים המושרשים בציבור הרחב ולעתים גם בקרב רופאים הוא כי אנשים עם השמנת יתר מאופיינים בהעדר כוח רצון לרדת במשקל. ואולם, למרות שלחלק מהאנשים עם השמנה אין כוח רצון – בדומה לאנשים בכללם, מצב זה אינו נכון בהכרח. אל לנו לשפוט אופיו של אדם בהתאם למשקלו. ראשית, השמנה איננה תלויה רק בבחירת המטופל, וישנם אנשים שסובלים מעודפי משקל ולעתים אף מהשמנה קיצונית על רקע גנטי ומצבים נוספים שאינם בהכרח בשליטתם. מעבר לכך, אדם בעודף משקל יכול להיות גם מרוצה ממצבו הנוכחי ולבחור לא להשקיע אנרגיה בירידה במשקל, מסיבות שונות.

דו"ח של איגוד הפסיכולוגים הבריטיים (BPS) שפורסם בספטמבר 2019 מתריע על כך שהתפיסה כי לשמנים אין כוח רצון מייצרת סטיגמה שלילית שפוגעת במטופלים עם השמנה ועלולה לעודד תופעות של שיימינג (ביוש חברתי) של שמנים – מה שעלול להוביל להחמרה משמעותית במצבם הנפשי.

האם השמנה זה גנטי?

להשמנה גם גורמים גנטיים, לצד גורמים סביבתיים. אחד הגנים המרכזיים בנושא הוא הגן FTO, שממוקם על כרומוזום 16, אשר אחד הביטויים שלו המופיע אצל אחד מכל שישה אנשים – מפחית את תחושת השובע ומעלה ב-20% עד 70% את הסיכון להתפתחות עודף משקל. חוקרים מבריטניה וגרמניה דיווחו ביולי 2013 כי אצל אנשים עם הביטוי הבעייתי של הגן FTO יש רמות גבוהות יותר מההורמון גרלין הידוע כמעורר תיאבון, הגורם להם להמשיך להרגיש רעבים גם לאחר ארוחות.

בין הממצאים הנוספים בתחום, חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד דיווחו ביולי 2013 בכתב העת  Scienceכי מצאו מוטציה בגן המסומן MRAP2 שמשפיעה על קצב חילוף החומרים בגוף (מטבוליזם) ומעלה את הסיכון להשמנת יתר חולנית. בעכברים נמצא כי קיומה של המוטציה הוביל להשמנה חולנית בעוד שעכברים אחרים שצרכו אותן כמויות מזון לא צברו כלל משקל עודף. בנובמבר 2013 דיווחו חוקרים אמריקאים וישראלים מהמרכזים הרפואיים מאונט סיני בניו יורק וזיו בצפת בכתב העת American Journal of Human Genetics על גן המסומן CEP19 שנמצא קשור בהשמנה חולנית, התפתחות סוכרת סוג 2 בקרב אנשים עם השמנה והאטת קצב חילוף החומרים בגוף. חוקרים בריטיים מאימפריאל קולג' בלונדון דיווחו בפברואר 2010 בכתב העת  Natureכי גילו שהשמנת יתר חולנית במצבים מסוימים מלווה במחסור בגנים מסוימים על גבי כרומוזום 16 (אשר עליו גם מצוי 'גן ההשמנה' FTO). במחקר נמצא כי 7 מכל אלף אנשים עם השמנת יתר סובלים ממחסור של מקטע מסוים בכרומוזום המכיל כ-30 גנים בקירוב. באוקטובר 2013 דיווחו חוקרים בריטיים באוניברסיטת קיימברידג' בכתב העת Cell על מוטציות בגן המסומן KSR2 שמעלה את הסיכון להתפתחות השמנת יתר בגיל צעיר. ביולי 2015 דיווחו חוקרים מהאימפריאל קולג' בכתב העת  PLoS ONE על מוטציה בגן המסומן CPE הגורמת להפסקת ייצור של אנזים באותו שם – שמעלה את הסיכון להשמנת יתר חולנית.

גנים נוספים שביטויים ספציפיים שלהם נקשרו במחקרים להשמנה כוללים גנים שקיבלו את שמם ממדד ההשמנה BMI – לרבות הגן BMIQ1 על כרומוזום 7, BMIQ2 על כרומוזום 13, BMIQ3 על כרומוזום 6, BMIQ4 על כרומוזום 11, BMIQ5 על כרומוזום 16 ו-BMIQ6 על כרומוזום 20, וכן הגנים KCTD15 על כרומוזום 19, גן LYPLAL1 על כרומוזום 1 וגן KLF14 שנמצא קשור בהחלטה באלו אזורים בגוף יצטבר השומן העודף.

המידע בנושא עדיין נחקר. רק בשבועות האחרונים פרסמו חוקרים במקסיקו בכתב העת Genes על שתי מוטציות נוספות שמעלות את הסיכון להתפתחות צבירת משקל עודף ועלייה במדד ההשמנה בקרב ילדים – מוטציות המסומנות באותיות CERS3 ו-CYP2E1.

מה עלול לגרום להשמנה לא מוסברת? / מה הסיבות להשמנה פתאומית? 

השמנה פתאומית שאיננה מוסברת עשויה להעיד על מצבי סיכון רפואיים שונים לרבות מחלות שטרם אובחנו. בין השאר, השמנה עלולה להעיד על המחלות ו/או המצבים הרפואיים הבאים: סוכרת סוג 2, מחלות אנדוקריניות (של המערכת ההורמונאלית) כגון היפותירואידיזם – ירידה בפעילות בלוטת התריס, מחסור בהורמון גדילה, מחלת אדיסון, תסמונת קושינג וכן תנגודת לאינסולין והיפראינסולינמיה ושחלות פוליציסטיות. מחלות נוספות שעלולות לגרום להשמנה פתאומית עשויות להיות דמנציה ואלצהיימר או לחץ ומצוקה נפשית, לרבות דיכאון וחרדה. 

סיבות נוספות לעלייה במשקל שעשויה להיתפס כפתאומית כוללות הריון, גמילה מעישון, היעדר שינה מספקת ומחסור בשעות שינה, תזונה לא בריאה, לרבות תזונה עתירה בקלוריות ובשומנים, העדר פעילות גופנית ואורח חיים יושבני וכן סיבות הקשורות במיקרוביום – הרכב החיידקים המאכלסים את המעי. 

השמנה עשויה להתפתח גם על רקע נטילת תרופות שונות, לרבות סטרואידים, נוגדי דיכאון, תרופות לאפילפסיה, תרופות לסוכרת – ובעיקר אינסולין ותרופות מקבוצת סולפונילאוראה, תרופות לצרבת ותרופות המכילות הורמונים כגון גלולות למניעת הריון. 

עוד על הסיבות לעלייה במשקל 

למה משמינים בגיל 40?

החל מגיל 30 חלה ירידה הדרגתית בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף, אשר לרוב נותנת אותותיה לאחר גיל 40 ומובילה לעלייה בסיכון לעודף משקל והשמנה, כפי שנצפה במחקרים רבים. אולם זוהי ככל הנראה איננה הסיבה העיקרית לצבירת משקל מגיל 40 ומעלה, כשלרוב הגורם המרכזי להשמנה בגילי ארבעים ומעלה נובע מהירידה בפעילות גופנית ביחס לכמות הקלוריות הנצרכת.

יש לציין כי יש גם מצבים הפוכים של אנשים בגילי 40 פלוס שמצליחים יותר להקפיד על משקל תקין, מאחר ויש יותר פניות לביצוע פעילות גופנית, כשהילדים גדלים.

לפי עבודות, גברים לרוב נוטים להשמין בסביבות גיל 40, ונשים נוטות להשמין לאחר כניסה לגיל מעבר על רקע שינויים הורמונאליים שמובילים לפיזור שונה של השומן באזורי הגוף. שינויים אלה מובילים לכך שגברים נוטים לאחר גיל 40 לצבור משקל עודף ובעיקר לפתח השמנה ביטנית. אצל נשים – השמנה מעל גיל 40 נובעת גם מהירידה בהפרשה של אסטרוגן מהשחלות, בשלב המקדים לגיל המעבר, שגורמת לעלייה במצבורי השומן בגוף במטרה לשמר מאזן הורמונאלי ולעתים מלווה גם בעלייה בתחושות הרעב.

כמו כן, תזונה לקויה מעל גיל 40 מעלה את הסיכון להתפתחות תנגודת לאינסולין וסוכרת, אשר מובילות אף הן להצטברות שומנים בגוף והשמנה.

ומעל לכל אלה, מעל גיל 40 חלה אצל חלק מהאנשים עלייה בתחושות לחץ על רקע אירועי חיים ומצוקה נפשית, לרבות דיכאון וחרדה – וגם אלה עלולים להוביל להשמנה, הן על רקע התנהגותי והן על רקע פיזיולוגי – תוך עלייה בהפרשת הורמון הלחץ קורטיזול מבלוטת האדרנל.

מחקר בעכברים שבוצע על ידי חוקרי המכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב (NHLBI) ופורסם במאי 2017 בכתב העת Cell Metabolism הצביע על אנזים בשם DNA-PK שייצורו יורד לקראת גיל ארבעים באופן שמוביל להאטת המטבוליזם והיחלשות שרירים, כחלק מתהליכי ההזדקנות של הגוף, ובאופן שעשוי להסביר את העלייה בהשמנה מגיל 40. ביצוע פעילות גופנית סדירה עשויה למנוע את הירידה ברמות האנזים ואת השפעתה על עלייה במשקל הגוף.

מחקרים מעלים עוד כי גם מעבר לגיל 40, בגילי 60 ומעלה חל כחלק מתהליכי ההזדקנות שינוי בפיזור השומנים בגוף שעלול לעודד השמנה.

למה נשים משמינות בגיל המעבר?

בגיל המעבר חלה ירידה בקצב חילוף החומרים כתוצאה מהשינויים ההורמונליים ופירוק מסת שריר, וישנה נטייה לצבירת שומן בבטן וקושי לרדת במשקל בהשוואה לגיל צעיר יותר.

אך חשוב לומר שאין זה אומר שלא ניתן לרדת במשקל או למנוע את התופעה. פעילות גופנית חיונית בגיל המעבר כדי לשמר את מסת השריר ולשרוף יותר קלוריות.

מה נחשב השמנה / איך מודדים השמנה?

המדד האמין שנמצא בשימוש הנרחב ביותר בעולם וכן בישראל כדי לאבחן עודף משקל והשמנה הוא מדד ההשמנה BMI שבוחן את היחס בין הגובה למשקל הגוף. המדד מחושב כמשקל בקילוגרמים חלקי ריבוע הגובה במטרים. כשהמדד בערך של 18.5 עד 24.9 – הדבר מצביע על משקל תקין. כשהמדד נמוך מ-18.5 יחידות – מדובר בתת משקל. כשהמדד הוא בין 25 ל-29.9 – המטופל יאובחן עם עודף משקל, וכשהמדד בגובה 30 יחידות ומעלה – מאובחנת השמנה, כשקיימות גם מספר דרגות להשמנה, ובמדד בגובה 40 יחידות ומעלה – מאובחנת השמנת יתר חולנית/ קיצונית.

לאבחון השמנה ביטנית/ מרכזית קיימות מספר שיטות, לרבות היקף מותניים גבוה מ-102 ס"מ לגבר וגבוה מ-88 ס"מ לאישה וחישוב יחס היקף מותניים/ירכיים הגבוה מ-0.9 לגבר וגבוה מ-0.85 לאישה.

עוד על מדידת השמנה 

למה גורמת השמנת יתר?

השמנת יתר עלולה להוביל למגוון רחב של סיבוכים, ובמרכזם מחלות לב וכלי דם, סוכרת ואף סרטן, ובשנים האחרונות – עם העלייה בממדי ההשמנה, נצפית עלייה מקבילה גם במחלות אלה.

השמנה ביטנית מהווה גם את אחד מחמשת המאפיינים של התסמונת המטבולית, אשר לצד רמות גבוהות של שומנים בדם, רמות נמוכות של כולסטרול טוב HDL בדם, יתר לחץ דם והפרעה ברמות הסוכר בדם – מעלים יחד באופן משמעותי את הסיכון להתפתחות טרשת עורקים ולמחלות לב וכלי דם.

 בין המצבים הרפואיים שעלולים להתפתח על רקע השמנה נמנים:

• עודף שומנים בדם – היפרליפידמיה.
• סוכרת סוג 2.
• יתר לחץ דם.
• מחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ושבץ מוחי. מחקר המעקב האמריקאי פראמינגהאם מצא כי משקל עודף הוא הגורם האחראי ל-23% מהמקרים של מחלות לב וכלי דם בקרב גברים ול-15% מהמקרים בקרב נשים.
• סרטן – ובכלל זה גידולים סרטניים שונים. מחקר נרחב בבריטניה שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Lancet על סמך נתונים שנאספו בקרב 5.24 מיליון בוגרים, העלה כי עודף משקל והשמנת יתר קשורים בסיכון מוגבר ל-22 סוגי סרטן נפוצים, ובהם סרטן השד בקרב נשים לאחר גיל המעבר, סרטן השחלות, סרטן הרחם, סרטן צוואר הרחם, סרטן המעי הגס, סרטן שלפוחית השתן, סרטן בלוטת התריס, סרטן הכבד, סרטן הדם (לוקמיה), סרטן הכבד וסרטן הכליות.
• מחלות ריאה ודום נשימה בשינה.
• דלקת מפרקים ניוונית – אוסטיאוארתריטיס.
• אבנים בכיס המרה ואבנים בכליות.
• מחלות כליה וכבד.
• סיבוכים בפוריות ובהיריון ובלידה.
• מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית.

עוד על המחלות הנלוות להשמנה  

כמה עולים במשקל לאחר הפסקת עישון?

אחד החששות אצל אנשים שמעשנים סיגריות שמבקשים לעבור גמילה מעישון הוא החשש מהשמנה, ואכן, לפי עבודות, גמילה מעישון מעלה את הסיכון להשמנה, הן על רקע התנהגותי – כתחליף לעישון הסיגריה, והן מסיבות פיזיולוגיות – לרבות האטה בקצב חילוף החומרים בגוף עם הירידה בצריכת הניקוטין ועלייה בתחושת הרעב כחלק מתסמיני הגמילה.

העלייה במשקל לרוב מתרחשת בחודשים הראשונים שלאחר הגמילה מסיגריות ומגיעה, לפי עבודות, לממוצע של 4-5 קילוגרם כשנה לאחר הגמילה. בטווח הארוך העלייה הממוצעת כתוצאה מהגמילה נעה בין 2 ל-5 ק"ג. מחקר מצ'כיה שבחן את הנושא ופורסם בדצמבר 2018 בכתב העת BMJ Open הצביע על עלייה ממוצעת של 4 ק"ג במשקל כעבור שנה מהגמילה. במחקרים גדולים נצפה כי רק כ-10% מהנגמלים מסיגריות עולים באופן קיצוני מעל ל-10 ק"ג במשקלם.

באופן כללי, ככל שאנשים מעשנים פחות זמן ופחות סיגריות יותר קל להיגמל ותסמיני הגמילה - ביניהם השמנה - פחות חמורים.

חשוב לציין כי לא כולם עולים במשקל וכ-15% מהנגמלים אף יורדים במשקל.

עלייה משמעותית במשקל במהלך הגמילה מעישון מעלה את הסיכון לסיבוכי השמנה, לרבות סוכרת ומחלות לב וכלי דם. עם זאת, חשוב לזכור כי למרות שהשמנה מהווה גורם סיכון למחלות, התרומה לבריאות מגמילה מעישון, ובין השאר הארכת תוחלת החיים – גבוהה לאין שיעור יותר מהסכנה לבריאות שבהשמנה קלה.

ישנן שיטות שונות שמסייעות למנוע או לצמצם את העלייה במשקל במהלך הגמילה מסיגריות, לרבות הערכות מראש לגמילה, הקפדה על תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה ושימוש בשיטות שונות למניעת אכילת יתר כגון לעיסת מסטיקים ומציצת קרח.

עוד על עלייה במשקל וטיפים להפחתת הסיכון להשמנה במהלך גמילה מעישון

עוד בסדרה:

• שאלות ''האם זה מרזה" ו''האם זה משמין''

*לימור מרדי-טילבור היא דיאטנית ראשית בבית החולים אסותא, דיאטנית אונקולוגית, ממובילות פורום דיאטניות אונקולוגיות של עמותת עתיד (עמותת הדיאטנית בישראל).

*פרופ' נעים שחאדה הוא מנהל המכון לסוכרת, אנדוקרינולוגיה ומטבוליזם, מנהל המרכז לאורח חיים בריא בילדים ונוער ומנהל המרפאה למניעת מחלות לב בילדים במרכז הרפואי רמב"ם ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת.

*פרופ' גל דובנוב-רז הוא מנהל שירות רפואת ספורט ופעילות גופנית, מנהל מרפאת ספורט, תזונה ואורח חיים בריא לילדים ורופא בכיר במחלקת ילדים א' במרכז הרפואי שיבא.

עדכון אחרון: אפריל 2020