מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

OCD הפרעה טורדנית-כפייתית

חברים (437)
08/04/18 0:37 | תגובה אחרונה: 06/12/20 22:35

היי לכולם :)
(הערה: זה יצא מאוד ארוך.
אמ;לק - יש לי אוסידי. אם אתם בני 30+ בערך, והצלחתם לסדר את החיים שלכם למרות האוסידי, אשמח לשמוע איך זה עובד!)

אני בת 17 וחצי, התחלתי לחשוד שיש לי אוסידי בגיל 13 לערך, אבל זנחתי את זה כי זה היה חלק מהאובססיה שלי לאבחן את עצמי במחלות נפש באינטרנט ולהלחץ מכך...
רק אחרי שהייתי בטיפול פסיכולוגי והבנתי כמה מטורף מה שאני מספרת נשמע, הבנתי שלא סתם חשדתי, אלא צדקתי ובאמת יש לי את זה.
זה התחיל לי בגיל 8 בערך, תמיד הרגשתי לא כמו כולם. זה היה הדבר שיש לי ביני לבין עצמי - הבעיה שאני צריכה להתמודד איתה לבד, והיא לא נעלמת רק מתחלפת. כל תקופה היה משהו אחר. דריכה על משבצות באלכסון, ניקיון אובססיבי של החדר והשארת פתקים לאמא שלי שאנחנו צריכים מנקה ואז בושה גדולה - לא הבנתי למה אני מתנהגת איך שאני מתנהגת. אני גם דיי בטוחה שיש לי הפרעת גוף דיסמורפית - כמות הפעמים שאני מסתכלת במראה היא פשוט לא הגיונית. אני בודקת כל דבר אינסוף פעמים, בשירותים (סליחה על הפירוט) אני יכולה לנגב עד שאני מסיימת גלילים של נייר טואלט. הייתה לי גם אובססיה עם הירוק בעיניים, שלא יכולתי להפסיק לגעת בהן. פצעתי את הרגליים שלי וחיטטתי בפצעים (גם דמיוניים) עליהן ועל הידיים עד שהתביישתי לחשוף אותן. הייתי מבזבזת על זה שעות. גם בפנים... זה גרם לי המון סבל. שמתי קרם ידיים המון פעמים. כל פגם קטן בהופעה שלי גרם לי סבל. הייתה תקופה שהיה לי טעם רע בפה, אז חיסלתי חבילות של מסטיקים ושתיתי מים כל הזמן אבל זה רק החמיר את זה, עד שמצאתי דרך להפסיק. וכן, אני שוטפת ידיים המון פעמים! אבל לא מספר ספציפי. אני לא בנאדם כל כךך מדוייק. כל פעם מצאתי פתרון וחיזקתי את עצמי בסוף, אבל לא הצלחתי להפטר מזה מעבר לתקופות מסוימות בהן היה לי טוב יותר. תמיד אנשים אמרו שאני בכיינית ומגזימה לנוכח הקשיים שלי, כי הם לא ידעו מה הקושי שלי באמת. מהצד הייתי יכולה להראות לאנשים מסוימים שמחה חברותית וכאילו הכל מושלם אצלי כשבעצם יש לי חרדה חברתית והתקפי חרדה ואני לא יכולה להפסיק לגלול מחשבות בראשי מאתיים אלף פעם עד שאני לא יכולה להיות בתוך הראש שלי כבר.

יש עוד המון המון דברים, אובססיות מחשבות ופעולות שהתמודדתי איתן (או עדיין) אבל אני לא יכולה לכתוב הכל.
השנה חליתי במחלה ממש נדירה, וגם עברתי טיפול תרופתי שערער אותי נפשית באופן סופי. ניסיתי לסמן להורים שלי בכל דרך שאני במצוקה אבל הם לא אנשים של רגשות. הם מאוד אוהבים אותי ונותנים לי הכל תמיד, אפילו מפנקים אותי אבל כשזה מגיע לתקופות רעות הם פשוט אומרים לי לא לחשוב על זה או עצות גרועות אחרות. הם פשוט מתעלמים מהקשיים שלי, גם אם אני ימים שלמים לא עושה כלום ומסתגרת, ושומעים רק את מה שאני כן מצליחה בו ואז אומרים שאין שום בעיה. שכן, זאת גישה חיובית והכל אבל עדיין... הם גם אומרים שהדחקה זה דבר חיובי, ואני מניחה שבאיזשהוא מינון, אבל לא בכל דבר.
הבעיה היא גם שאני לא מצליחה להפסיק לחשוב על דברים שאנשים אמרו לי, דברים רעים שאמרו עליי ממשיכים לחזור ולפקוד את המחשבות שלי. אני אומרת לעצמי שזה בגלל שאני רוצה להיות סופרת (שאני אדע לכתוב על זה בסוף) וזה דבר חיובי, אבל אני מכריחה את עצמי לזכור את הכל במדויק ולחשוב על זה שוב ושוב ... אני לא יודעת איך להשתנות או אם אני בכלל צריכה.
חלק מזה, והכל מרגיש כל כך פרדוקסלי, תמיד(!) וזה חלק מהעניין... אבא שלי אמר לי שאני אובססיבית לאיזה עניין (וזה היה בצדק) ומזכירה לו אוטיסט שהוא מכיר. זה לא יוצא לי מהראש ואני מפחדת שזה שאני אובססיבית לדברים הופך אותי...לסוג של אוטיסטית. ואני יודעת שאני לא אמורה לחשוב שזה דבר רע ושאוטיסטים בעצם אנשים טובים יותר מהרבה מהאנשים, אבל זה גורם לי להרגיש טיפשה. ואני לא. אני אפילו מודעת למצב שלי מידי - אני מניחה שלא בהכל, אבל עדיין.

ההורים שלי ממש נגד פסיכולוגים והם לא מאמינים בזה בכלל. אני התחננתי ונלחמתי על זה ובסוף הם הסכימו לי ללכת לפסיכולוגית (כשהם חושבים שזה בגלל המחלה) כשבעצם רק דיברתי איתה על האוסידי.
וזה לא ממש עזר. כלומר, היו לי רק שלוש פגישות מאז הפגישה הראשונית, ואני בכלל לא מרגישה שאני מדברת איתה על מה שבאמת חשוב. הפגישה האחרונה אפילו הייתה טראומתית עבורי, הרגשתי שהיא פוגעת לי בנקודות הרגישות... אמרתי לה שלא שמתי משקפיים כדי להתמודד עם הפחד שלי להיות בלי (יש לי מספר ממש קטן) והיא שאלה אם לא שמתי אותם כדי לא לראות אותה. וזה ממש לא המצב! כמה טיפשה היא חושבת שאני? כמה ישירים היא חושבת שדברים? לא כל דבר צריך לנתח... התחלתי לחשוב שההורים שלי צדקו, שפסיכולוגיה זה בולשיט, שזה כמו דת... אבל איפה זה שם אותי?
התחלתי לחשוב שאוסידי זה לא דבר אמיתי וגם לא כל מחלות הנפש... אבל אז מה עם כל האנשים שחולים ? שזה מחריב להם את החיים? הכל שקר? זה יתכן? ומה אני אמורה לעשות, אם זה ככה?
אני נורא מפחדת מהגיוס שלי לצבא, אני לא יודעת אם הצבא יכיר במחלה שלי (הפיזית) או לא ומה יהיה איתי...
לא סיפרתי להורים שלי על העניין הזה, הנפשי, רק לחברות, כי אני יודעת שהם לא יבינו.
זה שם אותי במקום דיי עקום
גם בטיפול הפסיכולוגי לא הם תומכים, זה בא רק ממני והם לוחצים עליי להפסיק כל הזמן וכנראה ככה אני אעשה - כי אני כבר לא רואה טעם. גם קראתי באינטרנט שזה לא תמיד עוזר לocd מחשבתי.
הייתי רוצה לנסות cbt אבל אין לי איך לספר להם ...

חלק מהעניין שאני כבר לא יודעת למה להאמין, הוא שכל כך הרבה זמן חשבתי שיש לי את זה ולא הייתי בטוחה... (אפילו הפסיכולוגית לא אמרה לי באופן חד משמעי או אבחנה אותי. היא רק אמרה שהיא חושבת שיש לי את זה, כששאלתי אותה).
ואני נורא מפחדת שאם אני אכיר בזה שיש לי את זה, זה יהרוס לי את החיים ואני אתעסק רק בזה וזה יהיה הדבר העיקרי בחיים שלי. ואני אהיה כמו האנשים האלה עם ההפרעות קשב וריכוז שרק מתעסקים בזה וזה בכלל לא בטוח דבר אמיתי אפילו שנראלי שכן... ואולי כמו דת, פסיכולוגיה באמת נותנת לאנשים משמעות בחיים? או שזה סתם הדעה של ההורים שלי שמשפיעה עליי ואני לא מצליחה לנער?
אבל אני לא יכולה להתעלם מזה, כי זה מחזיר אותי לנקודת ההתחלה. וחוץ מכמה ימים טובים שבהם פחות אכפת לי אני לא מפסיקה לעשות את הטקסים האלה או מה שזה לא יהיה ולחשוב את המחשבות האלה. בזמן האחרון הרבה מהמחשבות היו האם אני חולת נפש וגם ראיתי סרטים בנושא וניסיתי להבין... ואני חושבת שזה המקום לפנות אליו.
הפחד שלי הוא שאם אני אהיה מאובחנת יהרסו לי החיים, שזה מה שההורים שלי חושבים על דברים כאלה..
שיהיה לי כתם ושאני אהיה מתוייגת עם הדבר הזה
ושיחשבו שאני משוגעת. ההורים שלי אומרים שאנשים שתקועים על הבעיות שלהם הם 'דפוקים'.
ואני יודעת שגם לליאונרדו דיקפריו נגיד יש את זה והוא אומנם לא זכה באוסקר (קריצה קריצה) אבל הוא הצליח בחיים
אבל אני לא מצליחה לשכנע את עצמי שזה בסדר
ושאני לא דפוקה
למרות שאח שלי אומר שאני לא משוגעת
ואני יודעת שיש לי המון צדדים חיוביים
אבל אני ממש לא יודעת מה... איך לעשות סדר בכל זה.
אשמח לעזרה ואם קראתם עד לפה, שמור לכם מקום בגן עדן, עליי ;) ליד שולחן הכיבוד

תגובות

עגנון
06/12/20 22:35

את מוכרחה ללמוד לאהוב את עצמך. אדם עם כפייתיות יכול להיות גם גאון בתחומים מסוימים. אני מאוד מצליח בתחומים מסוימים בזכות האינטליגנציה החזקה שלי שקשורה גם לאוטיזם. אדם צריך לסמוך על עצמו. בני לך איכות חיים, עשי דברים מעניינים, חשובים ויצרניים, למדי דברים מעניינים. אולי תצליחי להחליף את הכפייתיות במעשים מועילים שישפרו את חייך ואת הסובב אותך. פסיכולוג יכול לעזור היטב, אבל מוטב לפעמים להיעזר בחברים, בקרובי המשפחה ובעצמנו. שפרי את היחסים עם ההורים ודברי אתם על עניינים שמשותפים לכם רגשית. צרי תוכן לחייך.

תגובות

עגנון
20/12/21 19:49

אהבה לאנשים ולדברים מפתחים בעזרת הכרת הטוב שבהם. כדי לדעת אם הם טובים, צריך לבדוק אם הם כדאיים, הן לך והן לחברה. כדי להיות אכפתי כלפי הטוב והכדאי לאנשים אחרים, צריך לדמיין את עצמך במקומם ולהזדהות עם מצבם מהצד שלהם. אז גם פחות תהיה לך נטייה תוקפנית כי תכריחי את עצמך להיות מתחשבת.

 

 

תגובות

hava66
27/06/20 20:05

השמח לעשות שיחת זום אישית פוליטית אם ד"ר פיין וד"ר יוסף בין שיטרית מורכב להסביר כאן אבל אני חושבת שזה נורא חשוב צריך לחשוב רחוק וגדול יותר איך עוזרים למטופלי או סי די תודה

13/01/19 19:55 | תגובה אחרונה: 13/12/20 2:06

תגובות

שמילפיל
07/12/20 0:43

היי לוטם, גם אני כבר הרבה שנים מתמודד עם הקשיים האלה. גם לי קשה והמון פעמים לא מצליח להתמודד עם ההצפה הזו . מה שכן עוזר הוא לנסות להסתכל על הרשימה ולנסות לבחון את המשימות בקריטריון אחד שאת בודקת לפיו. למשל איזה משימה או משימות הן כאלה שם תדחי זה יגרום נזק. שממש אי אפשר לדחות ואז להקיף את המשימות האלה

תגובות

פרוטיס
29/12/17 19:32

יוסי אני כל כך מבין אותך לצערי אצלי זה מטרד יומיומי והביקור החרדתי אצל דוקטור גוגל מגדיל את החשש מסרטן שלא נדבר על הכתבות כל יום סביבנו על אנשים שעוברים את זה ואז זה מלווה אצלי בחרדות ותפקוד לקוי זה יכול לקרות כל רגע במהלך היום שאני ננעל על משהו חדש וזה תופס אותי

תגובות

lotem
24/01/19 16:47

היי אברהם. אשמח לשמוע יותר על הטיפול שלך, היכן אתה מקבל את מטופלייך וכו. מחכה להודעה ממך...

437 חברים בקבוצה
הנרי 5
הנרי 5
בני241
בני241
Dlia
Dlia
סובלת מאוסידי
Rebecka
Rebecka
sandra2oo
sandra2oo
שליו868
שליו868
idophir78
idophir78
עידו מנתח התנהגות בן 45 מאופקים
עמוס 13
עמוס 13
Or36
Or36
Or28
Or28
גאיה20
גאיה20
יסמין
יסמין
הרטף
הרטף
OCD הפרעה טורדנית-כפייתית

OCD הפרעה טורדנית-כפייתית

אודות הקבוצה

הקבוצה מיועדת לאנשים הסובלים מ- OCD ורוצים לדבר ולשתף את מה שעובר עליהם עם עוד אנשים שיכולים להבין את מצבם. נשמח לעזור ולהיות כאן בשביל כל אחד ואחת מכם כי אנחנו מבינים אתכם, בהצלחה לנו.

OCD הפרעה טורדנית-כפייתית

OCD הפרעה טורדנית-כפייתית

אודות הקבוצה

הקבוצה מיועדת לאנשים הסובלים מ- OCD ורוצים לדבר ולשתף את מה שעובר עליהם עם עוד אנשים שיכולים להבין את מצבם. נשמח לעזור ולהיות כאן בשביל כל אחד ואחת מכם כי אנחנו מבינים אתכם, בהצלחה לנו.

יצירת קבוצה חדשה
קבוצות הן כלי נהדר להתדיינות עם שאר חברי הקבוצה על נושאים שרלוונטיים לקהילה לה אתם שייכים.