כימיקל העלול להצטבר במאכלי ים שידוע כי הוא גורם לנזק מוחי, רעיל גם לכליות, אבל בריכוזים נמוכים הרבה יותר. כך עולה ממחקר חדש שנערך בעכברים. החוקרים קוראים לרשויות הבריאות לשקול מחדש את הרמות של הכימיקל המכונה חומצה דומואית (Domoic acid‏) הנחשבות בטוחות לצריכה על ידי בני אדם.

האוקיינוסים בעולם מכילים אצות שמפיקות כימיקלים מסוימים העלולים להזיק לבני אדם וליצורים חיים נוספים. רבים מהחומרים הללו נחשבים לרעלנים עצביים, מכיוון שהם גורמים לנזק נוירולוגי. אחד מהחומרים הללו, רעלן עצבי יציב מאוד ועמיד לחום המכונה חומצה דומואית, הפך לנפוץ יותר באזורי החוף, כנראה בגלל שינויים סביבתיים. רכיכות צורכות את האצות המפיקות את החומצה הדומואית והחומר יכול להצטבר במולים, צדפות ולפעמים בדגים.

החוקרים מסבירים כי מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA) קבע הגבלה לכמות החומצה הדומואית שניתן לצרוך ממאכלי ים, בעיקר בהתבסס על ההשפעות הנוירולוגיות שלה. אבל נראה שצריך להתייחס להשפעות שליליות נוספות.

מכיוון שחומצה דומואית מפונה מהגוף על ידי הכליות, חוקרים מאוניברסיטת דרום קרולינה ביקשו לבדוק אם הרעלן עלול להשפיע לרעה גם עליהן. הם נתנו לעכברים מינונים שונים של חומצה דומואית והעריכו את בריאות הכליות שלהם. הם מצאו כי הכליות רגישות לרעלן הרבה יותר מהמוח.

למעשה, לפי הממצאים שפורסמו בכתב העת Journal of the American Society of Nephrology, הנזקים שעשתה החומצה הדומואית לכליות אירעו במינונים נמוכים פי 100 מהמינונים שגרמו להשפעות נוירולוגיות. לדברי החוקרים, משמעות הדבר שבני אדם שצורכים מאכלי ים עשויים להיות בסיכון מוגבר לנזק כלייתי, שעלול אף להוביל לאי ספיקת כליות.

כעת יש לאושש את הממצאים בבני אדם. החוקרים מקווים כי ה-FDA יבחן את הנושא וישקול לשנות את המינונים המותרים. המחקר אומנם לא בחן זאת באופן ישיר, אך החוקרים אומרים כי ייתכן שאנשים עם מחלת כליות, ילדים קטנים וקשישים הם פגיעים יותר להשפעות החומצה הדומואית. לכן, בהתאם לעיקרון הזהירות המונעת, הם ממליצים להגביל את צריכת מאכלי הים.

J Am Soc Nephrol 25: ccc–ccc, 2014