סקרים ומחקרים רבים נעשו על שכיחות הכאב הניורופאתי (העצבי) בקהילות שונות, אך מעט מאד מאותם מחקרים היו מחקרים רפואיים. המטרה במחקר זה הייתה לפתח הערכה רפואית לגבי שכיחות הכאב העצבי בקהילת מבוגרים.

המידע נלקח מהתכתבות במיילים עם יותר מ-3,500 נבדקים, ראיונות טלפונים עם כ-900 נבדקים ובדיקות רפואיות עם כ-200 נבדקים, כאשר הבדיקות הרפואיות היוו את הסטנדרט של המחקר. מלבד ההערכות הרפואיות השתמשו בכלי מחקר שאינם רפואיים לסינון והערכת הנתונים של האוכלוסייה הספציפית.

תוצאות המחקר הראו כי מספר האנשים בקהילה שהוגדרו כבעלי כאב עצבי השתנה (מ-3% עד 12.4%) כתלות בכלי המחקר שהשתמשו בו לאפיין את הכאב העצבי. התוצאות מכל כלי המחקר בהם השתמשו לזיהוי הכאב העצבי לא תאמו את התוצאות של ההערכות הרפואיות.

המסקנה היא כי בחקירה של כאב עצבי והדרכים לטיפול בו, יש חשיבות רבה לשיטות השונות בהם משתמשים לסינון וזיהוי הכאב העצבי באוכלוסיה ויש להיזהר כשמשתמשים בנתוני מחקר שאינו רפואי ליישום בפרקטיקה רפואית.

Pain Med. 2009, 10(3), 586-593

ועוד, רוויו מקיף על הערכת מדדי כאב ילדים

J Pediatr Psychol. 2008, 33(9), 939-955

הבעייתיות בהערכה נובעת גם מכך שתחושת הכאב האישית תלויה בהרבה משתנים סובייקטיבים כמו למשל נקודת המבט.