הפרעת קשב וריכוז עם רכיב היפראקטיבי (ADHD) בבנות קשורה לנטייה להשמנה. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Mayo Clinic Proceedings, שמצא כי לבנות עם ADHD עשוי להיות סיכון כפול להפך לשמנות בילדות או בבגרות, בהשוואה לבנות ללא ההפרעה.

לצרכי המחקר, חוקרים ממרכז מאיו קלינק בארה"ב התבססו על מאגר נתונים של 5,718 ילדים שנולדו בשנים 1976-1982 באותו מחוז במינסוטה, והיו במעקב עד אמצע שנות ה-20 לחייהם. הם איתרו 366 ילדים במדגם שאובחנו עם ADHD בילדות ולכל אחד מהם הותאמו מתוך המאגר שני נבדקים אחרים ללא ADHD בני אותו גיל ומין.

נמצא שכמעט 42% מהנבדקות עם ADHD היו שמנות לאחר גיל 20, בהשוואה לפחות מ-20% מהנבדקות ללא רקע של ADHD. שיעורי ההשמנה היו דומים בקרב נבדקות עם ADHD שטופלו בתרופות מעוררות (סטימולנטים) כמו ריטלין וקונצרטה ואלו שלא נטלו תרופות לטיפול בהפרעה.

לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים שהיו עלולים להתערב ולהשפיע על התוצאות, נמצא שהסיכון של בנות עם ADHD להיות שמנות בהמשך החיים היה גבוה ב-49% בהשוואה לבנות ללא ההפרעה. כאשר החוקרים כללו בחישוב רק בנות שלא היו שמנות בתקופה בה אובחנו עם ADHD, הם מצאו כי הסיכון שלהן להיות שמנות בהמשך החיים היה כפול (פי 2.02) בהשוואה לבנות ללא ההפרעה.

בקרב גברים נצפתה מגמה דומה, אך הסיכון המוגבר של בנים במשקל תקין שאובחנו עם ADHD להפך בהמשך לשמנים היה קטן יותר (41%) ולא משמעותי מבחינה סטטיסטית.

החוקרים מסבירים כי ADHD מתבטא באופן שונה בבנות ובבנים. בנים עם ADHD נוטים להיות היפראקטיביים ולשרוף יותר קלוריות. ייתכן שגם דפוסי האכילה שונים בבנים עם ADHD לעומת בנות עם ההפרעה. בנים עם ADHD נוטים יותר לבעיות התנהגות, בעוד שבנות עם ADHD נוטות יותר להפנמה שעשויה לבוא לידי ביטוי בבעיות בהתנהגות האכילה ואף הפרעות אכילה.

ADHD והשמנה: המחקרים מצטברים

מחקר זה מתווסף למספר מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, שהצביעו על קשר בין ADHD להשמנה. לדוגמה, מחקר שפורסם בשנת 2014 בכתב העת Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, מצא כי תסמיני ADHD בגיל 8 ניבאו השמנה בגיל 16. לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים כמו מין, השמנה בגיל הילדות, פעילות גופנית, שינויים במבנה המשפחה והשכלה של ההורים, הסיכון של ילדים עם תסמיני ADHD להיות שמנים בגיל ההתבגרות היה גבוה ב-91%, בהשוואה לילדים שלא היו להם תסמיני ADHD. אלה שבילדות נצפו אצלם תסמיני ADHD נטו גם להיות פחות פעילים מבחינה גופנית בגיל ההתבגרות - תסמיני ADHD בילדות נקשרו לסיכון גבוה ב-60% לכך שהנבדק לא יהיה פעיל בגיל 16.

מחקר שממצאיו פורסמו במהדורה המקוונת של כתב העת Pediatrics בשנת 2014, שהתבסס על תיקים רפואיים של יותר מ-163,000 ילדים שהיו במעקב במשך עד 12 שנים, הראה כי ילדים עם אבחנה של ADHD שלא לקחו תרופות לטיפול בתסמינים, התחילו להשמין יותר מילדים ללא ההפרעה, כבר בגיל 10. ילדים שנטלו סטימולנטים – תרופות העלולות לדכא את התיאבון – תחילה עלו פחות במשקל בגילי הילדות בהשוואה לילדים ללא ADHD או ילדים עם ADHD שלא קיבלו טיפול תרופתי. אבל, בגילי 15-18, התמונה השתנתה לחלוטין. ילדים שנטלו ואז הפסיקו ליטול תרופות מעוררות נטו לעלות במשקל בקצב מהיר יותר ולהיות בעלי BMI גבוה יותר בשלבים המאוחרים של גיל ההתבגרות, בהשוואה לבני גילם. ההבדל במשקל בין ילדים עם ADHD שלא נטלו תרופות בכלל לילדים ללא רקע של ADHD היה פחות גדול.

מחקר שפורסם שנה לפני כן בכתב העת Pediatrics, מצא כי לבנים שאובחנו עם ADHD בגיל צעיר סבירות כפולה לגדול להיות מבוגרים שמנים. חוקרים עקבו במשך 33 שנים אחר 207 בנים עם ADHD שהיו בתחילת המעקב בני 8, וקבוצת ביקורת של 178 בנים עם מאפיינים דומים, ללא ADHD. כשהחלו את המחקר החוקרים לא ביקשו לבחון את הקשר בין ADHD למשקל. למעשה, מטרת המחקר הייתה לבחון את ההבדלים במבנה המוח של אנשים עם ADHD. אבל, בשנת 2003, כאשר החוקרים החלו לבצע סריקות MRI לגברים, רבים ממשתתפי המחקר היו כה שמנים שלא ניתן היה להכניסם למכשיר. החוקרים החלו לבקש מהמשתתפים לדווח על גובהם ומשקלם מסיבות פרקטיות – כדי לבדוק אם יוכלו להיכנס למכשיר ה-MRI. הם הבחינו כי בקבוצת הגברים שאובחנו עם ADHD כילדים היו כמעט פי שלושה משתתפים שלא יכלו להיכנס למכשיר. בשלב זה הם החליטו לבחון את הקשר בין ADHD להשמנה, ומצאו כי ה-BMI הממוצע בקרב גברים שהיה להם רקע של ADHD היה 30.1, בהשוואה ל-27.6 באלה שלא סבלו מההפרעה כילדים. שיעורי ההשמנה היו 41% בקרב גברים שאובחנו עם ADHD כילדים, בהשוואה ל-21% בקבוצת הביקורת. ההבדלים בין הקבוצות נותרו משמעותיים גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון משתנים כמו דיכאון, שימוש בסמים ואלכוהול ומצב כלכלי – שנקשרו במחקרים קודמים להשמנה ולהפרעות קשב וריכוז.

צעדים למניעת השמנה 

מחקרים אומנם מצביעים על קשר בין ADHD והשמנה, אך הם לא מוכיחים כי ההפרעה בפני עצמה גורמת להשמנה. עם זאת, קיימים מספר הסברים אפשריים לקשר. אימפולסיביות, קושי בקבלת החלטות נכונות וחוסר שליטה עצמית עשויים להקשות על הסובלים מהפרעות קשב וריכוז לשים לעצמם גבולות באכילה. בנוסף, פעמים רבות מתלוות ל-ADHD בעיות שינה, העלולות גם הן לתרום לעלייה במשקל.

נדרשים מחקרים נוספים לפני שניתן יהיה לקבוע בוודאות כי ADHD מעלה את הסיכון להשמנה. גם אם זה המצב, אין זה אומר שילד עם ADHD בהכרח יגדל להיות שמן. אך נראה שכדאי שרופאים והורים יהיו מודעים לקשר האפשרי, יעקבו אחר התנהגויות האכילה והפעילות הגופנית ואחר שינויים בהרכב הגוף של הילדים, וינקטו אמצעים לשיפור אורח החיים למניעת השמנה.

עצות למניעת השמנת ילדים

Mayo Clinic Proceedings DOI: http://dx.doi.org/10.1016/j.mayocp.2015.09.017