לעומת זאת אשתי כך יוםחייבת טבליה אחת או שתיים מריר והיא רזה שומרת כל חייה ואוכלת פחות מהמותר אבל שוקולד אהבת חייה .

מה אגיד ומה אומר, שוקולד הינו ידיד ותיק זה הרבה שנים, אך קראתי לו ויטמינים. הייתי זולל ממנו כמויות וללא הבחנה.
היום עקב הנסיבות -חוסר פעילות צמצתי את צריכתו. בוחר רק את הכבד באחוזים. ומרשה להתענג עליו פעם פעמיים בחודש. כשהטבלה ארוזה אני מסתכל עליה ומתאפק. אך עם הסרת העטיפה ,לא עומד יותר בפיתוי. ובכיף.

שוקולד נוצר מפולי השוקולד שגדלים בתוך פרי הגדל על עץ התיאוברומה. הפולים מוצאים מהפרי, ועוברים ייבוש. לאחר הייבוש, הם נעשים חומים. אותם פולים חומים נטחנים במכבש גדול, ובסופו של תהליך טחינה אפשר יהיה להפיק מהם אבקת קקאו חומה, ובנפרד גם חמאת קקאו בצבע לבן שנהבי. מכיוון שבשוקולד לבן לא מכניסים אבקת קקאו, אלא רק את חמאת הקקאו (וגם סוכר, אבקת חלב, לציטין וקצת וניל) נשאר הצבע של השוקולד הלבן - לבן שנהבי.

הי עדידי, הייתי ממליצה על שוקולד מריר, על בסיס תחליף סוכר , כגון מלטיטול, ראשית משום שבהמרת הסוכר לתחליף סוכר, תחסכי כמה קלוריות, ושנית מריר משום שיש בו פחות שומנים מאשר בשוקולד החלבי והלבן. אמנם יש בו חמאת קקאו, אבל זה שומן מן הצומח ויש בו גם יתרונות בפן הבריאותי.

בוקר טוב אבי, קודם כל אני שמחה על דבריך גם ברישא וגם בסיפא. מרביתנו אכן אוהבים שוקולד (וכמה שזה משמח) ומנגד, גם מי שאינו סכרתי נתון תמיד במגבלות של מידה. בתקופת הסכרת ההריונית שלי חטאתי לא פעם בשוקולד רגיל, אבל אני מניחה ששמרתי על מידה מתונה, מי שרוצה לחטוא "קצת יותר" והוא סכרתי, ראוי לו שיחליף את השוקולד הרגיך בשוקולד ללא סוכר, על בסיס מלטיטול או סורביטול.

הי אירית, לא ברורה לי ההמלצה למי שסכרתי להמשיך לאכול שוקולד רגיל, שאיננו לסכרתים, אם הרעיון הוא להמשיך להנות מיתרונותיו של הקקאו, הרי שאלו נשמרים גם בשוקולד לסכרתיים. השנוי בשוקולד שמיועד לסכרתיים הוא בהמרת הסוכר במלטיטול, או סורביטול, כך שהקקאו ומעלותיו הבריאותיים נשמרים בו, וטעמו לא נופל מזה הרגיל (ואני ממליצה על קאליבו הבלגי)

בוקר טוב שמואל, תוכל אולי להתנחם בעובדה שהשומן הקיים בשוקולד הוא שומן מן הצומח - חמאת הקקאו שמכילה מרביתה חומצות שומן בלתי רווי כמו בשמן זיית, ובכך יש בה אפילו את המעלות של שמירה על בריאות הלב, ומנגד קיים אחוז קטן של חומצת שומן רווי שכן מעלה את רמות הכולסטרול בדם.

בוקר טוב, איציק. אני אינני תזונאית, והנגיעה שלי לשוקולד לסכרתיים באה מנסיוני כמי שעברה שני הריונות בסכרת, ככל הידוע לי שוקולד לסכרתיים מכיל או סורביטול או מלטיטול ושניהם ראויים כתחליף סוכר. לצערי אין לי ידיעה לגבי מוקדי רכישה בעפולה או סביבתה.

הי עמרי. תודה עבור השאלה, היא מביאה אותי דרך צריח קטן אל מבוא גדול יותר: כששואלים על אחסון או חיי מדף של שוקולד , כדי להיות מודע לאבחנה בין שוקולד בלבד, לבין פרלינים שהם מעטפת שוקולד ובתוכה מליות על בסיס קרמל, שמנות, אגוזים, פירות, אפילו פרחים, ובעיקר גם שוקולד. כשלעצמו, השוקולד (ולא פרלין) כחומר מחזיק למשך שנה בקירוב, בהנחה שהוא נשמר כראוי - איך? שמירה על שוקולד משמעה, מקום לא מואר (אחרת מתחמצן), מקום ללא לחות (אחרת הוא "מזיע" ולאחר שהרטיבות עליו תתנדף תיוותר שכבה לבנה שמכערת את השוקולד (אם כי לא מקלקלת אותו במובן שאסור לאכול) הלובן הזה הוא סוכר שעשה באמצעות הרטיבות "אימיגרציה" אל משטח פני השוקולד וזהו צבעו הלבן.
באשר לטמפרטורה - בין 12-18 מעלות. זהו ההסבר בנוגע לשוקולד ללא מלית ללא תוספת. מאידך כשמדובר בפרלין, מדובר במוצר שיכול להכיל "גנאש", גנאש משמעו בעיקר עירוב של שמנת ושוקולד. לגנאש אורך חיי מדף קצר יותר ולכל היותר ניתן לצרוך אותו כעבור ארבעה שבועות. פרלינים במליות של קרמל יכולים להאריך תוקף גם שלושה חודשים וחצי שנה, ופרלינים ללא שמנת על בסיס אגוזים יכולים להחזיק מעמד גם תשעה חודשים. כמו השוקולד, גם השמירה של פרלינים מחייבת 12-18 מעלות, אזור יבש ומוצל.

בוקר טוב, חני, באמת שאלה שאין לי עליה תשובה, וכמובן שזה נמדד לפי טעמו חיכו של כל אחד. יחד עם זאת, אולי שוקולד, ולאו דווקא מאפים, יכול לתת את המענה המתאים לקינוח מתוק, כיוון שהקקאו מביא עימו מרירות והיא מאזנת את המתיקות ובכך מקלה את עומס התחושה המתוקה.