מי מאובחנים עם מחלת ההשמנה? ואיך מתמודדים?
לכבוד חודש המודעות למחלת ההשמנה: כיצד קובעים מי סובלים מהשמנה? מה המקום של מדד ה-BMI באבחון של מחלת ההשמנה? ומתי כדאי לפנות לרופאים?

השמנה היא מחלה כרונית שקשורה לסיבוכים רפואיים חמורים. היא עלולה להשפיע כמעט על כל איבר בגוף, לפגוע באיכות החיים ולקצר את תוחלת החיים.
לציון חודש המודעות למחלת ההשמנה שנפתח ב-4 במרץ, ריכזנו תשובות לכל השאלות על אבחון מחלת ההשמנה ועל מדד ה-BMI:
למה קריטי לזהות השמנה ולטפל בה?
אצל אנשים עם השמנה, השומן שוקע באיברי גוף שונים ובהם כלי הדם, הלב, הכבד, דרכי הנשימה, והכליות וגורם לדלקתיות. הדלקת הופכת לצלקת שפוגעת בתפקוד האיבר – דלקת בכלי הדם גורמת לטרשת עורקים שגורמת למחלות לב וכלי דם; דלקת בלב עלולה לגרום לאי ספיקת לב; דלקת בכבד גורמת לצלקות בכבד; ודלקת בשריר עקב שקיעת שומן בשריר גורמת לתנגודת לאינסולין שמובילה לסוכרת סוג 2. השמנה גם נקשרה לסוגים רבים של סרטן.
לפיכך, טיפול בהשמנה אינו עניין אסתטי אלא בריאותי – מטרתו להפחית סיכון למחלות ולמוות מוקדם. לכן במקרה של חשד לעודף משקל או השמנה – חשוב מאוד להתייעץ עם הרופאים המטפלים.
על סמך מה נקבע אם אדם סובל מהשמנה?
כיום לצורך אבחון מחלת ההשמנה וקביעת הזכאות לטיפול תרופתי להשמנה, מסתמכים על מדד מסת הגוף: ה-BMI. מדד ה-BMI מחושב לפי הנוסחה משקל חלקי גובה (במטרים) בריבוע.
כשמדד זה נע בין 25 ל-29.9 – זהו מצב המוגדר כעודף משקל; בין 30 ל-34.9 – זוהי השמנת יתר מדרגה 1; בין 35 ל-39.9 – זוהי השמנת יתר מדרגה 2; ומ-40 ומעלה – זוהי השמנת יתר מדרגה 3.
ה-BMI הוא "השומר בשער" הבירוקרטי – גם אם הרופאים מחליטים שהמטופל/ת זקוק/ה לתרופה בגלל הרכב גוף או סיבה אחרת, קופת החולים מחויבת למדד היבש.
מה החסרונות של מדד ה-BMI?
ה-BMI לא בהכרח משקף השמנה ועל ידי הסתמכות עליו בלבד יש מצבים בהם אנשים שאינם שמנים מאובחנים כסובלים מהשמנה, ואנשים שנמצאים בסיכון – אשר טיפול בהשמנה יכול לסייע להם – מתפספסים ולא מאובחנים עם השמנה.
למדד מספר מגבלות. ראשית, ה-BMI לא מתחשב בהרכב הגוף – בדגש על מסת השומן מול מסת השריר. למשל, למתאמנים בחדר הכושר עשוי להיות BMI גבוה מאוד בגלל משקלם הגבוה, אך משקל זה נובע ממסת שריר גבוהה ולא מעודף שומן.
המדד גם לא לוקח בחשבון את פיזור השומן בגוף, ולא מתחשב במידת ההשמנה הבטנית. השמנה בטנית מאופיינת בהצטברות של שומן "עמוק" שעוטף את אברי החזה והבטן ובהם הלב והכבד. שומן מסוג זה, הנקרא "שומן ויסראלי", נחשב למסוכן במיוחד ומהווה גורם סיכון משמעותי למחלות לב וכלי דם. מסיבה זו מבנה גוף ״תפוחי״ – בו ההשמנה מתרכזת באזור הבטן נחשב לכזה שקשור ליותר סיבוכים רפואיים מאשר מבנה גוף ״אגסי״ – בו ההשמנה מתרכזת באזור האגן והירכיים.
ה-BMI לא מתייחס גם למצב הבריאות הכללי ולקיומם של תסמינים או סימנים לפגיעה בתפקוד של איברים הקשורה להשמנה.
כיצד התרופות לטיפול בהשמנה יכולות לסייע?
התרופות החדשות לטיפול בהשמנה מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1 יכולות להוביל לירידה גדולה במשקל לה יש השפעות מיטיבות על הבריאות. אך מעבר לכך, התרופות פועלת לא רק נגד השומן אלא גם נגד הדלקת. מחקרים העלו שמעבר להטבות שמתקבלות מירידה במשקל, התרופה מגנה מפני התקפי לב, אי ספיקת לב, מחלות כבד, דום נשימה בשינה וסיבוכי סוכרת.
מי יכול לקבל את התרופות החדשות לטיפול בהשמנה?
התרופות החדשניות לטיפול בהשמנה מאושרות כיום לטיפול בהשמנה באנשים עם BMI בערך 30 ומעלה או עם ערך 27 ומעלה וגורם סיכון נוסף כמו טרום סוכרת, יתר לחץ דם או כבד שומני. גם הזכאות לקבלת התרופות בהנחה דרך השב״ן (ביטוח משלים) מסתמכת בראש ובראשונה על ה-BMI.
לאנשים עם רקע של מחלות לב וכלי דם ועודף משקל או השמנה הוכח כי אחת התרופות מקבוצת אנלוגים להורמון GLP-1 מפחיתה בעשרים אחוז את הסיכון למוות בתוך ארבע שנים. עקב כך התרופה מאושרת גם באופן ספציפי להפחתת הסיכון להתקפי לב, שבץ ומוות הקשור למחלות לב וכלי דם במבוגרים עם מחלת לב וכלי דם גם במצבים של עודף משקל (BMI גבוה מ-25).
כדי להבין אם תרופות להשמנה יכולות להתאים לכם חשוב להתייעץ עם הרופאים.

איך ניתן לאבחן השמנה בצורה מדויקת יותר?
לצורך אבחון וסיווג ההשמנה באופן מדויק יותר, נכון להתבסס לא רק על מדד ה-BMI, אלא גם על מדדים נוספים שמצביעים על כמות השומן בגוף, על פיזור השומן בגוף ועל סימנים ותסמינים של פגיעה באיברים או בתפקוד.
בדו"ח שפורסם בינואר 2025 בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology על-ידי ועדה מיוחדת מטעם כתב העת היוקרתי Lancet שכללה 56 מומחים הוצע לדייק את אבחון ההשמנה. לפי הדו״ח, עבור אנשים עם BMI 40 ומעלה ניתן להניח כי אכן קיים עודף שומן בגוף. במקרים אחרים, כדי לקבוע אם אכן מדובר בהשמנה יש להסתמך על אחד מהקריטריונים הבאים: לפחות מדד נוסף אחד של גודל הגוף (כמו היקף מותניים או יחס מותניים-ירכיים) שמצביע על השמנה לצד ה-BMI שמצביע על השמנה; ולפחות שני מדדים שונים של גודל הגוף שמצביעים על השמנה ללא תלות ב-BMI, או מדידה ישירה של מסת השומן בגוף שמצביעה על השמנה.
הבדיקה האמינה ביותר למדידה ישירה של מסת השומן בגוף היא בדיקה של אחוז השומן בגוף (%BF) באמצעות בדיקת דקסה (DEXA) העושה שימוש בטכניקה של רנטגן. זוהי בדיקה שאינה זמינה ברוב המרפאות וגם כרוכה בתשלום. לכן, מקובל יותר להשתמש במכשיר הנקרא "קליפר" או במשקל מיוחד שביכולתו לנבא את אחוז השומן בגוף על סמך מוליכות חשמלית.
בעוד שה-BMI נותר הכלי המרכזי שדרכו מערכת הבריאות מאבחנת השמנה ומאשרת טיפולים, הרפואה המודרנית כבר מבינה שהשמנה היא מחלה הקשורה למיקום השומן ולהשפעותיו, לא רק לכמות שלו. אם אתם סובלים מהיקף מותניים רחב או ממחלות נלוות כמו כבד שומני או מחלות לב, גם אם ה-BMI שלכם אינו "זועק" השמנה, כדאי להתייעץ עם הרופאים.
עדכון אחרון: מארס 2026
ניתן כשירות לציבור וללא מעורבות בתכנים, מטעם חברת נובו נורדיסק.
המידע אינו מהווה יעוץ רפואי. למידע נוסף יש לפנות לרופא/ה המטפל/ת.