דיכאון וחרדה

היי לכולם,

אני מחפשת להגדיל את מעגל הידידים שלי והבנתי שבאתר זה לא הצליח לי.  

כל מי שכתב לי מפחד מהצל של עצמו או מתעניין רק בעצמו או לא מראה אכפתיות ו/או התעניינות בי. הקשר צריך להיות מבחינתם רק וירטואלי ואני סיימתי את השלב של חברים דרך המסך. הבנתי שזה אשליה וזה בעצם כלום. 

אני ירושלמית ובת 50 ושאלתי את עצמי האם יש פה מישהו שלא מפחד מהצל של עצמו? האם יש מישהו שמעוניין לתת ולא רק לקבל? האם יש מישהו שמעוניין להכיר את השני בגלל שהוא מתעניין בשני ולא בגלל שיש לו אינטרס כלשהו?

אז אם יש מישהו כזה אשמח להכיר ולראות אם יש חיבור בנינו.

ההודע

אני בת 20 ותמיד התמודדתי עם דיכאון, חרדה ומחשבות אובדניות.

שהייתי בחטיבה הייתי עם חרדה חברתית והקשר שלי עם אמא שלי היה על הפנים.

בתיכון היה בסדר, עד שהיה מריבה ביני ולחברות שלי והם הפסיקו לדבר איתי.

נישארתי לבד, לא היו לי חברים וזאת הייתה תקופה שכבר יצאתי מבית הספר.

בסדר...״יהיה בסדר.״

לפני שנה התחלתי שירות לאומי כי לא חשבתי שאשרוד בצבא, לקראת הסוף נכנסתי לדיכאון ולא הצלחתי לבוא כמו שצריך ועכשיו זה מסכן לי את כל השנה שעשיתי.

אמא שלי היום רבה איתי ואמרה לי שאני צריכה למצוא עבודה ושאי אפשר לסמוך עליי.

הכל כל כך קשה, ואני מתחילה לאבד כוח

שלום לקחתי סימבלטה במשך מספר חודשים ולא היה לי טוב. הרופא החליף לי לברינטליקס.

האם ברינטליקס היא תרופה טובה?הרופא אמר לעשות "חפיפה" עם שתי התרופות על להורדה השלמה של הסימבלטה.האם זה בסדר?

אני כל כך פוחדת בשלב של התחלת תרופה חדשה.

בשנת  21  כתוצאה  מדוחק  כלכלי  ועקשנות  מסוימת  לעבור  דירה  בתקופת  הקורונה  הקשה  נעקצתי  וכתוצאה  מכך  התגוררתי  שנה  וחצי  במקום  מאוד  מזעזע  עם  שכנים  פושעים  ומטרדי  רעש  קשים מאז  אובחנתי  עם  פוסט  טראומה  מורכבת ועם הפרעת  תקשורת  חברתית

לאחרונה  חזרו  אליי  סיוטים  קשים  שאני  עוד  נמצא  שם  ואני  מתעורר  בלילות  לפעמים  בצעקות.  אני  גר  לבד  , קבעתי  תור  לפסיכיאטר

כי  המצב  הזה  החמיר  ואם  לא  אקבל  עזרה  אני  עלול  להידרדר  לתהומות

אני בת 36, לא חסר לי כלום בעולם ב"ה,יש לי כסף,בעל מקסים,משפחה טובה,חברות,אני אישה אמיצה,,,,, עד לפני שנה היו לי חיים בלי דאגות עד שהחרדות נכנסו לי לחיים,זה התחיל עם כאבי ראש וקושי לנשום והרופא הבהיל אותי שאם אני ימשיך להיות בלחץ אני יכנס ל"דיכאון".. המשפט הזה החליף את החיים שלי לענן שחור,מהיום הזה התחלתי להיות בחרדות מהמצב שלי,לא הרגשתי בחיים כזה סוג הרגשה רעה ,לא ישנתי ולא אכלתי ,חזרתי לרופא הוא אמר להתחיל לקחת אסטו אבל ההצעה הזאת הגביר את החרדות כי התחלתי לחשוב שאני חולת נפש ,מה אני הולכת לחיות על כדורים,,התחלתי גם טיפול פסיכולוגי ו

יש לי כדור גדול, כדור יפה, כדור עגול.

לכדור שלי יש כוח לעוף גבוה, עד השמיים.

אם הכדור שלי אפשר לנצח בתחרויות כדורגל.

את הכדור שלי סבתא קונה לנכד ליומולדת, שישמח.

הכדור שלי מסוגל לשמח אנשים, אני אוהבת את הכדור שלי.

בכדור שלי יש הרבה צבעים וגוונים, יש לו הרבה תפקידים.

לכדור שלי יש כוחות מיוחדים 🥹.

הכדור שלי גדול, מאוד גדול, מידי גדול.

הכדור שלי מלא, מלא באויר, מפוצץ באויר, ב... בכלום.

ולמרות שיש בו כ''כ הרבה טוב, אני מפחדת, שעוד שניה

הוא...

יתפוץץ.

מכלום.

להצטרפות לערוץ שלי:

https://whatsapp.com/channel/0029Vb7QR2d6BIEmggqNZ215

ראיתי אותה

ראיתי אותה.

אני נזכרת בכל אותם ימים,

שאני הולכת

ברחובות רבי עקיבא.

ראיתי אותה.

ואני נזכרת באותם הימים,

שאני יוצאת משולמית

עם עיניים דומעות,

ואני צמאה.

צמאה כ''כ.

עד שאני לא מסוגלת.

ראיתי אותה,

ועכשיו אני נזכרת.

כן,

אני ממש יכולה לחוש ת'תחושה,

את הצמא האדיר,

שיבוא מישהו

עם טיפה של לב,

שיבוא מישהו

שלא מפחד להסתכל לכאב.

ראיתי אותה.

ונזכרתי בזמן הזה.

ראיתי אותה.

ואני זוכרת מצוין

מזה להיות צמאה.

ראיתי אותה.

ולא רציתי שהיא תשאר כמוני לבד.

ראיתי אותה.

והייתי צריכה אומץ.

אבל ראיתי אותה,

ונגשתי.

ונתתי.

כמה מילים.

שאמנם הם כלום,

אב

אני נמצאת בטיפול כבר חצי שנה,,אחרי תקופה של סחרחורת וכאב ראש וחרדות,,,אני רואה ממש שינוי לטובה,,,אבל אני מרגישה מועקה כזאת ולחץ כמעט כל יום,לא יכולה להסביר סוג של לחץ עמוק מהמצב,,רוצה לחזור לחיים שהיו לי קודם,אף אחד לא חולם מה שאני עוברת בתוכי,כי החיים שלי טובים ב"ה ,לפעמים אני מקבלת שוב את הסחרחורת והכובד בראש אבל אני כבר לא נבהלת מזה כמו פעם שחשבתי שזה מחלה,,,אני יודעת שזה סימפטום של חרדה,הבעיה היא שאני מתחילה להיות בלחץ מה גרם עכשיו לסחרחורת להגיע,כאילו למה אני שוב בחרדות,איך אני יוצאת מזה,,וכל טריגר שקשור לבריאות שלי או של בעלי וה

שואלת עבור חברה , שנוטלת כמויות אדירות של תרופות אבל נראה שהמצב רק מחמיר ולא משתפר. היא בעצם מכורה לתרופה והמינון גדל משנה לשנה. היום היא ישנה רק 3 שעות ביממה...

מקווה שיש איזשהו אור בקצה המנהרה. 

ברגע הכי רחוק ממי שהייתי פעם התבלבלתי. נהייתי אטום ללא מענה או תשובה, בלי מקום להכלה, חסר תקווה וייאוש עצמי. רציתי להיפגע, שישנאו אותי ושאישאר לבד כמו איך שהרגשתי. פגעתי בכך שלא הייתי נוכח שזה הדבר האיום ביותר שהייתי יכול לעשות בסולם הערכים שלי. 

אני. שהתפארתי בזה שאהיה שם תמיד אם יצטרכו אותי. בסוף לא יכול לשלוח הודעה או לתת חיוג לאדם קרוב שהמילה שלי יכלה לעשות לו טוב על הלב. 

היום זה כנראה מכביד עליי יותר מכל אחד שלא הייתי בשבילו בזמנו והוא כנראה זוכר פיסת מידע בקטנה על מה שלא עשיתי - אבל אני זוכר. ואני לא רוצה לשכוח את זה, למרות שא

קצת עצבנית

וכבר אובדנית

תמיד קיצונית 

רשלנית 

לא אחראית 

לא שולטת בעצמי

רוצה רק לברוח מעולמי

מרגישה יצור גולמי

שמפריע להגשים את חלומי

הלב שלי דופק בחוזקה 

מכפיל ת'עולם בחזקה 

ואני בכלל לא חזקה 

רק מקבלת מכה

הלב שלי כל הזמן מרגיש

למה הוא כ''כ רגיש

כ''כ לא מפוקס 

לא יודע מה זה אס

תרתי משמע

מקווה שיפסיק לישמע 

או שישמע

אבל רק טוב.