אני כרגע בבית מאזן שבו פ.ע. זה קו אדום.הצוות עצבני עליי כי אני עושה הרבה צחוקים ושטויות והצוות כבר גמור ממני-ככה אמרו לי בשיחת נזיפה עם הצוות בשבוע שעבר עם הצוות אמרו לי שאני מתחצפת וממרידה בנות נגד הצוות. אחרי השיחה הקשה הזאת כל כך כעסתי על עצמי שפגעתי בעצמי עם סכין שהחבאתי בחדר.יומיים אחרי השיחה עשו לנו בדיקת חדרים ומצאו אצלי את הסכין.שאלו אותי אם חתכתי ושיקרתי שלא,אני חושבת שחושדים בי אבל לא ביקשו ממני להוכיח ולא עשו עליי בדיקה. אני מרגישה שממש קשה לי עם העניין הזה של פ.ע. ושאני צריכה עזרה יותר אינטנסיבית בנושא.יש בבית בנות שהיו צ
כל שבת שניה משחררים את כולן מהבית המאזן לסופ"ש בבית.קשה לי מאוד לצאת הביתה כל כך הרבה. בתוך המסגרת אני שומרת על עצמי ועושה מה שצריך ולא מקיאה ולא עושה ספורט בקיצור,משתדלת לעשות. מה שצריך.אבל כשאני יוצאת הביתה אני מרגישה שאני צריכה לנצל את זה שאני מחוץ לבית והסופ"ש הזה הקאתי כמה פעמים וצמצמתי כשההורים שלי לא שמו לב. ההורים שלי אמורים להשגיח עליי אבל במציאות זה לא קורה ולא באמת מקפידים איתי על ההשגחה. מחר אני חוזרת לבית מאזן ואני לא יודעת האם לספר לצוות או לא. אני מפחדת שיכעסו עליי, אבל מצד שני אני רוצה שיבינו את הקושי שלי. לא סיפרתי לה
אושפזתי לפני 7 חודשים במחלקה להפרעות אכילה, לפני חודש וחצי שוחררתי מהמחלקה לא בטוב כי פגעתי בעצמי. הייתי כמעט 5 שבועות בבית עם תמיכה של מרפאה פרטית להפרעות אכילה ולפני 3 שבועות נכנסתי לבית מאזן. אני מיואשת מעצמי ומהחיים שלי.אני בתהליך טיפול במשך זמן ולא זז אצלי במוח כלוםםםם!!
עברתי שינויים פיזיים מטורפים אבל מבחינה מנטלית אני עדיין מרגישה כמו בתחילת הטיפול,אין לי כבר כח להילחם בעצמי על כל ארוחה,אין ל כח להילחם הדחפים, אף אחד פה מהצוות לא מבין אותי באמת והקושי שלי רק הולך ומתגבר!
נמאס לי לקום כל בוקר לאותה מלחמה שבה לא משנה אני תמיד מ
-
1 תגובה
היי לכולם!
הייתי מאושפזת במשך כמה חודשים טובים במחלקה להפרעות אכילה, עשיתי קצת שטויות במחלקה כי רציתי לצאת להשעיה אבל במקום זה שיחררו אותי מוקדם. אני בהלם של החיים ולא יודעת איך אני יוכל להתמודד עם העולם לבד. אני רוצה להחלים ורוצה להבריא אבל אני יודעת שאני לא יכולה לבד,אני לא אמורה להיות לבד בשלב הזה של התהליך.
אין לי כבר כוחות יותר להילחם עם עצמי על כל ארוחה. אין לי כבר כוחות לא להקיא ולא לפגוע בעצמי. המצפון והאשמה שיש לי אחרי כל ארוחה ענקיים וכבר אין לי כח למלחמה התמידית הזאת בתוך הראש שלי. בא לי לישון ולא לקום יותר...
זהו. פרקתי.
-
1 תגובה
אני כרגע מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה כבר כמעט חצי שנה- אנורקסיה ופגיעה עצמית, אני עדיין לא מצליחה לרצות להיות בריאה ולרצות להפסיק עם הפגיעה עצמית. קשה לי בטירוף שדורשים ממני להתקדם עוד ועוד כשאני מרגישה בהתנגדות פנימית מטורפת לכל מה שאני עושה.
כבר הגעתי למשקל יעד שלי ואני שונאת את איך שאני נראית ,אני שונאת את הגוף שלי בטירוף ואין לי מה לעשות עם זה חוץ מלגרור את עצמי יום יום באותו מסלול של המחלקה.....
אין לי כבר כח,אני מיואשת ולא נראה לי שאני אי פעם יצליח לרצות להפסיק את ההפרעה ושיום אחד אני יאהב את עצמי ואת הגוף שלי.
זהו. פרקתי.תודה
-
1 תגובה
מישהו מוכן להזדהות איתי עם זה שאני כבר חודש רק בתהליכי כניסה לכל מיני מסגרות טיפוליות להפרעות אכילה וכל פעם אותה אני מחכה ומחכה ומחכה ובסוף נדחית.
אין לי כבר כח יתר לחכות. אני עכשיו מחכה לתשובה ממסגרת של איפשוז יום ואם הם דוחים אותי אז אני יצטרך להתחיל בתהליך כניסה לאישפוז מלא שאם יקבלו אותי אחרי כל השאלונים והראיונות אני יצטרך להיות ברשימת המתנה כמה חודשים!!!
אני לא יכולה כבר עם המתח הזה1 אני מרגישה כאילו תולשים לי את הנשמה בפינצטה. בא לי למות כבר וזהו כי הלחכות הזה יותר קשה מהכל והסבל שאני עוברת בינתיים הוא כל כך קשה והמחשבה על זה שאנ
-
2 תגובות
שלום לחברות וחברי הפורום!
אני נכנסתי למעגל ההפרעות אכילה רק לפני חודשיים אבל אני במצב לא טוב בכלל. הפסיכיאטרית הפנתה אותי מרפאה להפרעות אכילה בהדסה לאישפוז יום.מישהו יכול להסביר לי מה השלבים של תהליך הכניסה למחלקה, כמה זמן בערך לוקח עד שמתחילים את הטיפול, מה בדיוק עושים וכו' אני ממש ממש אשמח לכל מידע...