מה אגיד.. כנראה שהמטפלת שלי צודקת, כנראה צריכה לקחת את ההזדמנות הזאת.
פעלתי מתוך רגש ולא שמתי לב למי שאיתי. גם אם אני כועסת, כדי להתעניין רגע באחר.
הצעד הנכון לא תמיד מרגיש טוב.
אני עצובה. אנשים לא רואים אותי. אני לא עטופה.
אבל יודעים מה.
אני פה בשביל עצמי.
די עם כל הלרצות הזה.
כן, פגעתי.. ואני מצטערת.. אבל אני לא מתכוונת להפוך את עצמי לשלולית.
אני עצובה מאוד.
בא לי חבר.. חבר טוב.
בא לי להפסיק להתבייש
נפלתי לבור
אנשים הולכים סביבו
לכל היעדים והעיסוקים
מידי פעם אני צועקת
מידי פעם מישהו מברך וממשיך
מידי פעם מישהו מקלל
או שזו רק אני
נשארת
לא משנה כמה ריציתי כמה ניסיתי
לקחו כמובן מאליו
וגם כשהעזתי ונעזרתי
הם חיכו לרגע בו יוכלו להעלות את עצמם
מה את מספרת
איך את מדברת
תשימי לב לאיזורים שגם לא כואבים
בודקת באינטרנט מה הדרך הקלה ביותר להגאל
בזמן שיש לי סיפור הצלחה שמתנגן בראש
ודוגמאות לכל מה שאני לא רוצה להיות
קרב רודף קרב
דמעות וליחה
מכינה לעצמי עוד תה
צופה בעוד סרטון במיטה
התוכניות משתבשות
אולי לטובה
אולי
א
לפעמים אני מרגישה כמו הצמח הזה "אלתיגעבי" לא יודעת אם תכירו אותו בשם הזה. שנוגעים בו והוא מתכנס בתוך עצמו. כמו אורי כדורי.
שאני חושבת שאני סבבה ואז משהו קורה ואני כולי עצבים חשופים.
מבוכה יכולה לגרום לי להתחרפן. הלואי היתי יותר חסינה. מובכת ממובכה.
ונמאס לי . מזה .. אני רוצה להיות סבבה . עם עצמי.
אני לא מחפשת פתרונות, רק רוצה לשתף שהגעגוע כבד עליי מדי, נכון לעכשיו. השהייה עם הגעגוע כואבת… אני למודת כאב, והכאב בהחלט נסבל ואוכל להתגבר... פעולה בהתאם לרגש הזה לא מתאפשרת… אתן לרגש לחלוף, בידיעה שהרגש עוד יחזור.
עכשיו כשמרגישה קצת יותר טוב, מצליחה לשים לב לכיווני חשיבה שליליים שלי, ולתפוס אותם בזמן לפני שמגיעה החמרה. זה מפתיע אותי שאני מצליחה בזה.
זו שורה משיר שמאוד מתחברת לי.
מה אגיד לכם.......................הדפקה שלי.. היא אמיתית. אני לא יכולה ליפות את זה. ותאמינו שהיתי רוצה.
היתי סבבה לגמרי. כמה ימים רצופים.
וגם ב.. היום.. עם אנשים. היתי סבבה לגמרי לגמרי. גאה אפילו בעצמי.
רק לקראת הסוף אכלתי סרט
סרט מטופש מאוד.
וכשהגעתי הביתה הסרט קיבל טוויסט אלים.
כל הבודהיזם והרוחנות וזה. זה בדיחה כשזה משולב בחיים שלי.
לא לא אל תגידי את זה.
דוקא בגלל שזה ההפך . זה מושך.
איך אוכל להכיר אנשים ולהתחבר איתם אם אני ככה דפוקה?
תרגעי. לא קרה כלום. היה נחמד. תיהי נחמדה לעצמך . אי
עבר זמן מאז שכתבתי כאן.
לצערי ההרגשה שלי לא השתנתה. כמה חודשים אחרי ועדיין אין לי כלום. ועדיין אין לי כוחות. ועדיין הכל מפחיד וקשה וכואב.
ועדיין אני מנסה.
*
היום היה עשיתי את הטיפול השישי מתוך שנים-עשר בנזעי חשמל. הגעתי למחצית הטיפול, ושום דבר לא השתנה. מקווה שבהמשך הטיפול יעזור, למרות שאני קטן אמונה.
*
התחלתי לפני חודשיים כדור חדש בשם Auvelity. הוא לא בסל התרופות ועולה לי אלפייה כל חודש. ושום דבר לא השתנה.
*
בשישי האחרון רבתי עם אימא שלי. העליתי את כל מה שהיה בעבר, כחלק מתהליך הקבלה שלי. את כל האלימות וההזנחה. אימא האשימה את כולם
