ער"ן - עזרה ראשונה נפשית

לא תמיד קל לנו, לא תמיד פשוט.

יש הרבה אירועים שלא בשליטתנו.

אלא מה? 

יש לנו בחירה.

הבחירה שלנו היא במה להתמקד 

ואיך להגיב למה שמתרחש.

אנחנו בוחרים אם לתת לארוע מסוים

משקל רב או מועט, אם להתייחס או להתעלם.

חשוב שננהג בתבונה ובאופן שיהיה הכי נכון עבורנו.

חשוב שניתן תשומת לב לכל הדברים הקטנים הטובים שיש לנו בחיים,

שלא ניקח כמובן מאליו את היש,

שנדע להעריך ולהוקיר.

מאחלת מכל הלב לכולנו הרבה:

שמחה בלב 🌻

אהבה לתת ולקבל ❤️

בריאות 💚

משמעות 💜

אני בן 35, גובה בערך 1.67, ובתקופה האחרונה נושא הגובה הפך אצלי למשהו כמעט בלתי נסבל.

היום יצאתי לרחוב, ובמקום פשוט ללכת, מצאתי את עצמי בודק באופן אוטומטי כל מי שעובר מולי. כל בחורה שהייתה גבוהה ממני ישר תפסה לי את העין, וכל פעם כזאת הרגשתי עוד לחץ. הראש מתחיל מיד עם מחשבות כמו "כולן יותר גבוהות ממני", "אני נראה כמו ילד", "איך אישה אמורה לראות בי גבר".

אני יודע רציונלית שאני במצב דיכאוני ושהמוח שלי כרגע מאוד ממוקד בנושא הזה, אבל בזמן אמת התחושה חזקה יותר מההיגיון. זה מגיע למצב שהיציאה מהבית עצמה נהיית מלחיצה, כי אני יודע שאני שוב אתחיל

היי בן 33 גיי מחוץ לארון מחפש ידידה סטרייטית נחמדה חביבה פתוחה וזורמת לדבר איתה בכיף על הכל מישהי עם ראש פתוח זורם ומדליק אם את בראש כזה שלחי לי הודעה בכיף ובאהבה 

ב 22/3 עברתי ניתוח לכריתת בעיף זנקר בוושט,הניתוח עבר בהצלחה רבה ואני שוב יכולה לאכול הכל וגם עליתי במשקל עד המשקל המקסימלי הרצוי

אבל אחרי הניתו אני מרגישה התנפחות בצידי הצוואר

עשיתי בדיקת ct  צוואר ורקמות רקות לאחרונה בהמלצת המנתח והכל נראה תקין לחלוטין

מה יכולה להיות הסיבה של ההרגשה הזאת

האם זה חלק מההחלמה וזה יעבור עם בזמן?

אז כך הייתי בחג אצל אמא היה לי נחמד בהתחלה כי הכל היה טובאבל היום ואתמול היה קשה רצח ובכיתי היום המון וכל זה בגלל אחותי שהציקה בלי סוף היום אמא שלי הלכה לתפילה ואז אני הכנתי המון סלטים סלט חסה עם עגבניות עוד סלט חסה עם נישנושים כרוב במינוז וכרוב חמוץ קיצר אחותי לא אוהבת כרוב במינוז אז הכנתי לה חמוץ ושמתי טיפונת פלפל שחור והיא התחילה לבעוט ברצפה ולהישתולל ולקלל והיא ילדה בת 9 קיצר אח"כ היא התעצבנה ששמתי נישנושים בחסה אז היא צרחה ואז אמא נכנסה וכעס עלי שלמה היא צריכה לשמוע אותה בוכה עד לתחילת הרחוב סיפרתי לה והיא התעצבנה עלי קיצר בכיתי

היי אז אני כבר בגיל די מאוחר ואני מרגישה שבגיל שלי כבר הייתי צריכה להיות עם משפחה ועם בית משלי וקריירה, כמו שרוב בנות גילי נמצאות שם

ואני מתוסכלת שבגלל דברים שבחיים שעברו עליי ועוד דברים שעברתי, אז דברים שיכולתי לעשות, לא עשיתי בסוף ואני יודעת שאם הייתי חוזרת אחורה, אז הרבה דברים הייתי עושה אחרת ואני יודעת שאצליח ואני מאמינה בעצמי מאוד, אבל אני מבואסת מזה שהיום יכולתי להיות במקום אחר.

המון זמןלא פרקת כאן את ליבי עוברים עליי ימים קשים מאוד אבא שלי לא מדבר איתי כבר חודש נמאס לי מהטלטלות האלה הייתי בחופש שלוש שבתות בבית של אבא שלי והוא רק חיפש אותי אחרי זה היה לי סיפור כואב שאני נורא שבורה ממנו בחופש פניתי לרווחה כי הייתי במצוקה כל הגירושים ומה שקורה לי החתכים העצמיים שרק הולכים ומתרבים מצערים אותי וביקשתי מאבא עזרה כתבתי לו מה קורה לי והוא בתגובה אמר לי שהכל בסדר ויעבור ואני הייתי במצקה קיצר באותו יום הייתי במחזור וגם בסערת רגשות קיצונית קיצר פניתי ל118 בווצאפ והמוקדנית הפנתה אותי למוקד שלהם לשיחה עם עובדת סוציאלית ו

בקיצור נכשלתי במבחן במתמטיקה, זה מבחן שלמדתי אליו המון ו וואלה באמת שזה היה חרא דבר, במקרה קיבלתי את הידיעה הזאת בזמן פגישה עם המטפלת והיא פתאום דופקת לי: "המציאות מדייקת אותך וזה בסדר שלא תהיה רופא. אולי תלך ללמוד רפואה סינית? או תואר בפילוסופיה במכללת תל זיבי?" אין משפט שאני שונא יותר מ"המציאות מדייקת אותך", אז מה אם נכשלתי במבחן אחד? מבחן שבו קפצתי מ3 יחל בתיכון ל5 (יואל גבע מתכננים להוריד אותי לקורס של 4 יחל בנתיים) זה אומר שאני לא אהיה רופא? 

זה כמו שאני אגיד למישהי בטיפולי פוריות: "המציאות מדייקת אותך, זה בסדר שלא תהיי אמא, לכי

אני פרח, 

לא פרפר

לא משנה כמה אני אנסה להשתנות

זה לא יעבוד

אני לנצח הייתי פרח ולנצח אהיה

אז כן,

אני יכולה להתכופף קצת לצדדים

ולדבר עם הפרחים האחרים שמסביבי 

אני יכולה להיות הפרח הכי גדול ויפה שיש

אבל זה לא ישנה את העובדה שאני בחיים לא אצליח לעוף

להתחבר לפרפרים ולפרחים שרחוקים ממני

כי פשוט אני לא כזו

יש לי חברים מתמודדים מרקעים שונים, לזה אין משפחה תומכת, לזה יש חרדות כלכליות ועוד ועוד.

ב"ה נולדתי למשפחה שיש לה שפע, תומכת, אוהבת. ואני בתקופה שיש לי הרבה זמן וחופש לעצמי. מגיל צעיר אני עובדת, חוסכת, לא חסר לי.

מנסה להיפגש עם חברים ויודעת שיש פערים כלכליים, מנסה להגיד יאלה בוא נצא לגלידה עלי, רק שאני לא אשב בבית. לא מנסה לתרום, לא רואה אותם כנזקקים.

בכלל בכלל לא.

גם כשאני רוצה לצאת עם אחותי הצעירה ואין לה אני משלמת עליה. 

אותו דבר המשפחה תהיה בשבילי כשאצטרך.

ולא, אני לא כל יום הולכת ומוציאה. הנפש צריכה פעם ב.. אפילו לא פעם בחודש אנ