מיס

אני לא מחפשת פתרונות, רק רוצה לשתף שהגעגוע כבד עליי מדי, נכון לעכשיו. השהייה עם הגעגוע כואבת… אני למודת כאב, והכאב בהחלט נסבל ואוכל להתגבר... פעולה בהתאם לרגש הזה לא מתאפשרת… אתן לרגש לחלוף, בידיעה שהרגש עוד יחזור.

עכשיו כשמרגישה קצת יותר טוב, מצליחה לשים לב לכיווני חשיבה שליליים שלי, ולתפוס אותם בזמן לפני שמגיעה החמרה. זה מפתיע אותי שאני מצליחה בזה.

אני מדוכאת וחרדה ואין לי שקט, ואני צריכה להשלים עם זה, לא יודעת עד מתי.

אני פוגשת מומחים רבים שלא רואים את הכאב שלי. אני יכולה לחתום על זה. אני לא מאשימה אותם. איך הם יראו אותו? רק אם אני אדע להציג להם אותו באמצעות כישורי הנאום שלי שאני ממשיכה לפתח כל הזמן. אחרת הלך עליי.

האבירה, הסוסה ואני עצרנו בדרך וישבנו. 

האבירה ואני דיברנו שעות. 

היא שיתפה אותי איך היא הפכה להיות אבירה ואיך מצאה את הסוסה והחליטה לאמץ אותה. 

אני שיתפתי אותה בקשיים המורכבים שלי. 

אנחנו מאוד שונות אחת מהשנייה, אבל גם יש לנו הרבה במשותף. 

מחר יש לסוסה יום הולדת אז אנחנו מתכננות ברגעים אלה איך נחגוג לה. 

הכנו לה כתר מאולתר מענפים שאספנו בדרך. 

מקוות שהיא תשמח מהמתנה.

הסוסה הלבנה שלי צריכה לאכול טוב ולהתחזק. 

בתור אבירה אני מטפלת בה יפה. 

אני מודה על כך שבאו להציל אותי.

בסופו של דבר, אני צריכה להתמודד עם החיים שלי לבד ולא תמיד יהיה מי שיתמוך בי. תודה על היכולת שניתנה לי להחליט את החלטותיי בעצמי, אבל אני האבירה על הסוסה הלבנה שבאה להציל את החיים שלי.

את המקומות הנפשיים שאני מגיעה אליהם – 

רק אני יכולה להכיר. 

ולפעמים לא מצליחה להציג את

התמונה כולה – 

הצילום יוצא לי כהה ולא כל כך בהיר. 

אם רק הייתי יכולה להמשיך ולהסביר – 

היה יותר טוב. כן, יש סיכוי סביר. 

אבל הנה מגיע לו סוף השיר…

אז רק אכריז בקול גדול, בקול כביר: 

לעולם לא (כן, לעולם לא) אפסיק לשיר.

רק לעבור את היום ולעשות מה שאני יכולה

🌸🌼🌸🌱

גיליתי שאני שונאת את עצמי יותר כשאני בסטרס ורודפת באופן חרדתי אחרי משימות יומיומיות. נראה לי שהשנאה העצמית מנסה לומר לי שאני לא יכולה להמשיך להזניח חלקים חשובים שקיימים בי. אני יכולה להמשיך לחתור לביצוע משימות יומיומיות ורצוי שאעשה זאת, אבל לא על חשבון החלקים האלה. מתבהר לי שיש לי חרדת נטישה שלי את עצמי. פעם (מאוד מזמן) נטשתי את עצמי, אבל לא עוד.

החיים שלי ימשיכו להיות קשים, לא יודעת אם תמיד אבל אולי. ועליי להיות חזקה. מאוד מאוד חזקה. ואני מתחזקת בהדרגה.

אני צריכה לעשות דברים שחשובים לי ולהקדיש להם הרבה זמן ומאמץ, וזה בא על חשבון דברים כיפיים יותר. 

הייתי נחה קצת אם הייתי יכולה.

אבל זאת חוויה נפוצה בסך הכל.

אולי אשתדל עוד יותר, בדרך יצירתית, למצוא הנאה בדברים שאני צריכה לעשות.

זה לא קל.

לא אוותר על עשייתם.