יש לי הרבה מאוד אידיאלים. אולי כל סוגי האידיאלים, כמעט.
איך אני יכולה לנסות לחיות בשלום עם הפער בין הרצוי למצוי? :( ולהמשיך לחתור לרצוי, אבל מבלי להיכנס ללחץ עצום כשהדברים מתקדמים באיטיות? :(
חוץ מהרעיון ומהיישום של ס ב ל נ ו ת, כמובן.
כלומר, האם יש כלים נוספים או משלימים?
חשבתי להיזכר בערך הפנימי שלי שלא תלוי בהישג כזה או אחר. וגם לתרגל נשימות עמוקות שזה אני עושה כבר באופן אוטומטי.
אנא שתפו אותי אם עולים בכםן רעיונות נוספים.
סבלנות הצילה את חיי והיא תמשיך להציל אותי ואת הנפש שלי לעד.
פיתחתי אותה במשך שנים ולא לשווא.
וגם בשלב הזה של חיי אני זקוקה לה מאוד.
כותבת זאת כמעין תזכורת לעצמי.
תבורכו. ואני ממש שמחה שאני יכולה לכתוב ולשתף כאן.
יש לי מחשבות קשות כלפי עצמי כבר הרבה זמן.
מנסה לטפל, מנסה לחיות לצד זה, וכן, לפעמים מנסה גם להתעלם מהמחשבות האלה.
מנסה ולפעמים מצליחה.
אבל לפעמים כבר מגיעה למצבים שנשברת.
אני לא מצליחה לראות דרך לצאת מזה. זה נמשך ונמשך.
עוזר לי לכתוב את זה ככה. אני אכתוב ואכתוב לנצח. או לפחות עד שזה כבר לא יהיה קיים. יהיה אצלי טוויסט בעלילה. אני אמצא דרך לעשות הרבה טוב. אני אגרום לאנשים לחייך. הלוואי הלוואי הלוואי. תחזיקו לי אצבעות.
אני לא מרוצה מהחיים שלי. אני הולכת לעשות הכול כדי לשפר אותם. אני אהיה סבלנית, ממש ממש סבלנית, כלפי עצמי בזמן שאני עובדת לשיפור חיי. לא יודעת איך בדיוק, אבל אני אהיה. "לא יודעת איך בדיוק, אבל אני אהיה" - זה המוטו שלי מעכשיו.
אני באמת לא אדם כועס.
אבל נשבר לי ממשהו מסוים.
ובא לי לכעוס לרגע.
אז כן, כולם צודקים, יחי הנורמליות!
מי אמר שאין דבר כזה נורמלי?
ברור שיש.
וכל מה שהוא לא כזה, יכול להתנדף לכאורה.
די די די.
תנו לי להיות אני.
תנו לי להיות אני.
תנו לי להיות אני.
חחח זה לא ממש עובד.
אבל אל תדאגו.
אני אמצא דרך אחרת.
נ.ב. היי לכם אנשים יקרים.
כותבת כאן משהו מאוד אישי וחשוף:
החיים שלי קשים וזה בסדר גמור.
עבדתי קשות, ממש בפרך, על האמונה שלי (כעת קצת פחות) ובדיעבד אני שמחה על כך,
פיתחתי ומפתחת דרכים מטיבות להסתכלות על האמונה שלי
וכעת מגיע לי להרגיש שהיא מרפאת אותי.
ולסיום, אחזור על המשפט הראשון כי הוא קולע במיוחד, ואולי אפילו אאמץ אותו גם להמשך:
החיים שלי קשים וזה בסדר גמור.
היי. בזמן האחרון יש בי אנרגיה גבוהה וחיובית במהותה. חלקה לא בא לידי ביטוי בשום צורה. רעיונות מה אפשר לעשות? עדיף דברים שאוכל לעשות כמעט כל יום. חשבתי על ספורט אבל אני מאוד הייתי רוצה גם להעניק עוד ועוד מעצמי לאחרים. מצד שני, רוב הזמן אני לא בתקשורת עם אנשים, וכרגע האפשרויות שלי ליצור קשרים מסביבי מועטות. להתנדב היה יכול לעבוד, אבל חוששת מאוד כי לא מרגישה מוכשרת מספיק בשביל להתנדב. אמנות ויצירה זה נחמד, וזה בינתיים הרעיון הכי מוצלח שלי. להתפלל זה אפילו עוד יותר נחמד עבורי, ועכשיו זה הרעיון המועדף עליי מכל אלו 😊 ועדיין, איך כדאי בכלל לה
היייי שוב. איך אפשר לדעתכם לנסות להתנהל בצורה יעילה מול אובססיה לדבר אחד או שניים, שגורמת למצוקה משמעותית? יש לכם במקרה רעיונות?
האובססיה באה אצלי לידי ביטוי כל פעם בתחומים שונים, או בצורות שונות. אני רוצה להתפנות לעשיית מגוון דברים במהלך היום, ולא להתרכז בחלק ניכר מהזמן שלי רק בדבר אחד או שניים. אם הייתי מחוננת, לפחות הייתה לנטייה שלי לאובססיביות יותר תועלת. וגם אז... בטח הייתי מתחרפנת רוב הזמן.
אני רוצה לאהוב וכבר תקופה שלא מצליחה. כי איפה את.ה? איפה אתם? איפה כולם? זה אמנם קצת פילוסופי ומופשט לכאורה, אבל אני באמת לא מוצאת אף אחד. פעם הייתי לבד. עכשיו אני בודדה. ועדיין לא רוצה אף אחד לידי עד ש... לא יודעת, עד שייסדקו החומות? גם אם זה אומר שאמשיך לסבול ולהתייסר עד סוף העולם. כן, כן, כל מה שאני אזמן לחיי יקרה בתנאים המחמירים שלי. וזה לא שאין לי גמישות מחשבתית, אלא שיש לי עקרונות ואמביציות שלא אוותר עליהן לעולם. הן עוד יכולות להתפתח ולהתעצב, אבל הבסיס יישאר אותו בסיס.
שלום, כל הכבוד למי שהגיע עד לכאן, וברכות מכל הלב
היי.
עדיין קשה. אם אתחיל לפרט אכנס שוב ללופ מחשבתי, רגשי ורוחני אינסופי. אז למרות שקשה לי להימנע מהלופ המפתה והוא כבר התחיל לפתות אותי, אעצור כרגע ב-עדיין קשה. וב-תודה חברים, זאת הייתי אני. ועכשיו אשקוט כמו דג. בלופ-בלופ. כך אשתדל לסיים את דבריי החל מעכשיו כדי לסגור את הלופ.
תודה חברים, זאת הייתי אני. ועכשיו אשקוט כמו דג. בלופ-בלופ.
רוב הזמן אני מרגישה צורך אמיתי ומהותי לחלוק את המחשבות שלי עם אחרים, ואין לי עם מי. אני לא יכולה הרי לחלוק כל הזמן כל מחשבה שלי, זה לא הגיוני.
איך אפשר לנסות לחיות בשלום עם המחשבות שלי, כולל כל המחשבות העמוקות שלי, בזמנים בהם אני לא מבטאת אותן כלפי חוץ? איך אפשר לנסות להישאר איתן בראשי? כרגע זה מבהיל אותי וזה בודד לי כל כך. כתיבה לעצמי לא עוזרת לי כל כך.
