הפרעות אכילה

אני כבר יותר משנתיים אם הפרעות אכילה.

אפחד לא יודע אני מנסה לרמוז להורים שלי וכל דבר שאני אומרת להם ישר הם מזלזלים...

אין לי כח כבר להתמודד אם זה לבד. אין לי אם מי לדבר על זה ואין מי שיעזור לי...

אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני.

אני לא רוצה להגיע למצב שאני לא יצליח לצאת ממנו אני באמת רוצה להתגבר על זה אבל אני לא מצליחה. אני צמה אני מקיאה אני מוותרת על ארוחות בגלל שעליתי בגרם.

ואני פשוט מיואשת. באלי כבר להרגיש שלמה אם הגוף שלי. 

נמאס לי ללכת אם חולצות 4 מידות מעל מה שאני רק בשביל להסתיר את איך שאני נראת😥

אז החלטתי,
וזה משהו שהוחלט עלי,
אז בחרתי,
וזה משהו שמישהי בחרה עלי,

אתם קוראים לזה לבחור מחדש בחולי,
אני קוראת לזה להקשיב לעצמי,
להקשיב למחשבות שצועקות,
לשמוע בקול אלה שמעודדים אותי לרדת,

הזיה, זה אני עצמי,
המחשבות,
אלא שמעודדות,
הקולות,
שמראים לי מפלצת,
שמרגישים לי כמו גועל,

אז בחרתי בחולי,
וזאת לא הייתה בחירה שלי,
זה הבחירה של המחשבות,
של המספר שגר לי במוח.

באמת שנתתי את כל כולי השבוע , למרות כיפור , למרות הקושי , נצמדתי לתפריט , קיוויתי שהצלחתי שהמאמץ היה שווה 

אבל כרגיל ... כלום , 

בשביל מה התאמצתי ? בשביל מה נתתי את כל כולי ? כדי לחוות שוב אכזבה ? ששוב יגידו לי שאני צריכה אישפוז ואי אפשר להמשיך במסגרת הנוכחית ? 

I'm losing my reasons to stay a live ...

אני ממשיכה לומר לעצמי שאני בשליטה אבל אני באמת כבר לא. היום אכלתי רק פעמיים וגם זה היה ממש קצת ובאלי פשוט להפסיק לאכול ופשוט לרדת עוד 5 קילו וזה עוד 5 ועוד 5 ואני לא רוצה להגיע לתת משקל אבל אף אחד לא מקשיב לי

היי יש מישהי שאולי נמצאת כרגע בבית תמר או שיצאה לפני שלושה חודשים לא יותר ויכולה לפרט לי על המקום מכל הבחינות חברתי, דתי, מקצועי...

/