חוקרים: נוגדי דיכאון בהריון מעלים הסיכון ל-ADHD בילדות
מחקר ענק: אין קשר מובהק בין שימוש בנוגדי דיכאון נפוצים במהלך ההיריון לבין התפתחות הפרעות קשב וריכוז ואוטיזם אצל הילדים
אחת הדילמות המורכבות והמלחיצות עבור נשים המתמודדות עם דיכאון או חרדה במהלך ההיריון היא שאלת ההמשך של הטיפול התרופתי בנוגדי דיכאון. לאורך השנים עלה החשש מפני השפעות אפשריות של החומרים הפעילים בתרופות אלה על העובר המתפתח.
בין השאר עלה החשש במספר עבודות כי נטילת נוגדי הדיכאון הפופולאריים מקבוצת SSRI בהיריון עלולה להשפיע על התפתחות מומים לבביים אצל היילוד. קבוצה זו כוללת תרופות מוכרות ביותר, בהן ציפרלקס, פרוזק, לוסטרל, רסיטל וסרוקסט. עם זאת, מחקרים גדולים שבחנו את התופעה שללו את הקשר ברובו, וכיום ההמלצה המקובלת היא להיוועץ בנושא עם הרופאים המטפלים, ובמקרה הצורך לבצע ניטור ללב העובר. הנחיות האיגודים המקצועיים בהסתדרות הרפואית שעודכנו בשנת 2024 מורות להמשיך לטפל תרופתית בנשים בהיריון עם הפרעות נפשיות מחשש להידרדרות המצב הנפשי או נטייה אובדנית.
חשש נוסף הוא מפני השפעות של נוגדי דיכאון על הפרעות נוירולוגיות אצל הילודים, ובין השאר הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ואוטיזם. מספר מחקרי אוכלוסייה נרחבים זיהו חשד לקשרים אלה לפני כעשור. כך, למשל, מחקר נרחב מדנמרק שמבוסס על נתוני בריאות לאומיים שנאספים במדינה, שממצאיו פורסמו ביולי 2017 בכתב העת British Medical Journal, מצא כי חשיפה תוך עוברית לנוגדי דיכאון בתקופת ההיריון העלתה ב-27% את הסיכון להפרעות קשב וריכוז והפרעות על ספקטרום האוטיזם אצל היילודים. בהמשך מדענים העלו את הסברה כי לא נוגדי הדיכאון הם גורם סיכון להפרעות קשב וריכוז ואוטיזם, אלא המצב הנפשי של האישה ההרה שהוביל לצורך בנטילת התרופות.
כעת, מטה אנליזה נרחבת וחסרת תקדים, המאחדת נתונים מ-37 מחקרים שונים, מביאה עימה בשורה מרגיעה במיוחד.
מחקרים בעבר שבחנו את הנושא היו מוגבלים במספר משתתפים או ביכולת לבודד גורמים משפיעים אחרים בקשר שנבחן. המחקר החדש מספק את הראיות המדעיות המוצקות ביותר עד כה, ומוכיח כי אותה עלייה קלה בסיכון שנצפתה בעבר – אינה נגרמת על ידי תרופות נוגדות דיכאון עצמן, אלא נובעת מרקע גנטי וממצבם הנפשי של ההורים. שקלול נתונים מעמיק זה מאפשר לרופאים ולמטופלות לקבל החלטות מבוססות, אחראיות ובטוחות הרבה יותר.
לא בגלל התרופה
צוות המחברים בהובלת חוקרים מאוניברסיטת הונג קונג בסין ובשילוב חוקרים מקנדה וגרמניה, איחדו נתונים מ-37 מחקרים שכללו נתונים אודות למעלה מ-600,000 נשים בהיריון שנטלו נוגדי דיכאון, וכמעט 25 מיליון הריונות ללא שימוש בנוגדי דיכאון.
כדי להבין מדוע מחקרים קודמים עוררו בהלה, כדאי להסתכל על הנתונים לפני ואחרי שמנטרלים את "רעשי הרקע" הסטטיסטיים (הגורמים המתערבים). בניתוח הראשוני של הנתונים הגולמיים, לפני שנלקחו בחשבון גורמים כמו המצב הנפשי של ההורים או הגנטיקה המשפחתית, אכן נראה היה שיש קשר מדאיג: נטילת נוגדי דיכאון בזמן ההיריון הייתה קשורה לעלייה של 35% בסיכון ל-ADHD ועלייה של 69% בסיכון לאוטיזם אצל הילדים.
אלא שכאן בדיוק נכנס התיקון המדעי הדרמטי של המחקר הנוכחי. כאשר החוקרים שיקללו והחילו בקרה קפדנית על אותם גורמים מתערבים, הנתון המבהיל הצטמצם משמעותית והפך לבלתי-מובהק – כלומר, הקשר הסטטיסטי פשוט נעלם.
אחת ההוכחות לכך שהתרופה עצמה אינה האשמה הגיעה כאשר החוקרים בחנו את הנתונים של האבות: התברר כי גם כאשר האב נטל נוגדי דיכאון בזמן ההיריון של בת זוגו, נרשמה עלייה של 46% בסיכון להפרעות קשב וריכוז ו-28% בסיכון לאוטיזם אצל הילדים. מאחר שהתרופה שהאב נוטל אינה מגיעה לעובר, הבינו החוקרים כי העלייה בסיכון נובעת מנטייה גנטית משותפת ומגורמים סביבתיים הקשורים למצב הנפשי בבית, ולא מהחשיפה לתרופה ברחם.
כדי להעמיק את הבדיקה, החוקרים ביצעו סינון נוסף והתמקדו אך ורק במחקרים שהשתתפו בהם נשים עם אבחנה של הפרעה נפשית. הנתונים הראו תמונה מעודדת מאוד לגבי קבוצת התרופות הנפוצה ביותר – משפחת ה-SSRI. נמצא כי נטילת תרופות ממשפחה זו אינה קשורה בשום אופן לסיכון מוגבר לאוטיזם או להפרעות קשב וריכוז בילדים.
החריג היחיד שנמצא בניתוח הנתונים נגע לשתי תרופות ישנות יותר: אמיטריפטילין ונורטריפטילין השייכות למשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים. תרופות אלו, שכיום השימוש בהן לטיפול בדיכאון וחרדה אינו רווח, נותרו קשורות לעלייה מסוימת בסיכון ל-ADHD ואוטיזם. עם זאת, החוקרים מדגישים כי חשוב מאוד לא לקפוץ למסקנות שגויות. תרופות אלו אינן נחשבות כיום לקו הטיפול הראשון, והרופאים רושמים אותן בעיקר כאפשרות שנייה או שלישית, לרוב עבור נשים המתמודדות עם דיכאון עמיד לטיפולים התרופתיים המקובלים או דיכאון כרוני מורכב במיוחד. לכן, סביר להניח כי גם במקרה זה הקישור שנמצא אינו נובע מהשפעת התרופה עצמה על העובר, אלא מחומרת המצב הנפשי הבסיסי של האם – גורם שכפי שהוכח במחקר, נושא עמו השפעה גנטית וסביבתית משמעותית על התפתחות הילד.
הממצאים פורסמו בגיליון יוני 2026 של כתב העת המדעי The Lancet Psychiatry.
סיכון מול תועלת
"אנחנו יודעים שרבים מההורים לעתיד דואגים לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של נטילת תרופות במהלך ההיריון", אמר החוקר פרופ' וינג צ'ונג צ'אנג (Chung Chang) מאוניברסיטת הונג קונג, ראש צוות החוקרים, בהודעה לעיתונות עם פרסום הממצאים. לדבריו, "המחקר שלנו מספק ראיות מרגיעות לכך שנוגדי דיכאון נפוצים אינם מגדילים את הסיכון להפרעות נוירו-התפתחותיות כמו אוטיזם ו-ADHD בילדים. בעוד שכל התרופות טומנות בחובן סיכונים שונים, גם הפסקת נוגדי דיכאון במהלך ההיריון נושאת סיכון מוגבר להישנות הדיכאון והחמרה במצב הנפשי. לכן, עבור נשים עם דיכאון מתון עד חמור, רופאים ומטופלות חייבים לשקול בכובד ראש את הסיכונים והתועלות הפוטנציאליים של המשך הטיפול הנוגד דיכאון במהלך ההיריון למול הנזקים הפוטנציאליים של דיכאון לא מטופל".
עוד ממשיך פרופ' צ'ונג צ'אנג, "הממצאים מרמזים כי לא נוגדי הדיכאון עצמם הם אלו שגורמים לסיכון המוגבר לאוטיזם ו-ADHD, אלא סביר יותר שהדבר נובע מגורמים אחרים, לרבות נטייה גנטית למצבים נפשיים".
באשר לקשר שזוהה במחקר הנוכחי בין קיומו של מצב נפשי אצל אחד מההורים לבין סיכון מעט גבוה יותר ל-ADHD או אוטיזם בילד, החוקרים מוסיפים כי בנוסף לגורמים גנטיים, קשר זה יכול להיות מוסבר גם על ידי הסביבה הביתית והחברתית, שכן מתח משפחתי מתמשך, שינויים בתפקוד המשפחתי והבדלים באופן שבו ההורים מתנהגים ומטפלים בילדיהם עשויים להשפיע על ההתפתחות הנוירולוגית של הילד. "קיים צורך להבטיח שלשני ההורים לעתיד תהיה גישה לתמיכה ולטיפול במצבים נפשיים במהלך ההיריון, הן לטובתם האישית והן כדי לתמוך בהתפתחות הנוירולוגית של ילדם", סיכם בהודעה החוקר ד"ר ג'ו קוון נאם צ'אן (Nam Chan) מאוניברסיטת הונג קונג, מוביל המחקר.
החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר, וביניהן מחסור בנתונים במחקרים הקיימים לגבי גורמים חשובים כגון מעמד סוציו-אקונומי, גורמי סיכון באורח החיים ומשקל לידה נמוך. בנוסף, היה רק מספר קטן של מחקרים שבחנו שימוש בנוגדי דיכאון בטרימסטרים ספציפיים או במינונים מדויקים ושינויי מינון, מה שמקשה על הסקת מסקנות לגבי אלו. לבסוף, נשים שרושמים להן נוגדי דיכאון נוטות לסבול מדיכאון חמור יותר מאלו שלא – כך שייתכן שנותרה הטייה מסוימת גם לאחר הבקרה על המצב הנפשי.
יתר לחץ דם ריאתי ולידה מוקדמת
ממצאי המחקר מעלים מודעות להשפעות אפשריות נוספות של נוגדי דיכאון בהיריון על העובר המתפתח אשר נבחנות בשנים האחרונות. בין השאר, מספר עבודות דיווחו על קשר אפשרי בין שימוש בנוגדי הדיכאון מקבוצת SSRI בשלבים מאוחרים להיריון לסיכון מוגבר ליתר לחץ דם ריאתי (PPHN) אצל היילוד. מחקר נרחב מקנדה שבחן את הסוגייה, וממצאיו פורסמו בינואר 2017 בכתב העת British Journal of Clinical Pharmacology, מצא כי הסיכון בין הטיפול בתרופות SSRI במחצית השנייה להיריון קשור בסיכון גבוה פי 4.29 ליתר לחץ דם ריאתי ביילוד. עם זאת, מאחר ומדובר בסיבוך נדיר באופיו, הסיכון המוחלט לתופעה עדיין קטן.
בנוסף, מספר מחקרים זיהו קשר בין שימוש בנוגדי דיכאון בהיריון לעלייה בסיכון ללידה מוקדמת או משקל לידה מעט נמוך יותר. לפי מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד שפורסמה במארס 2014 בכתב העת PLOS ONE, הסיכון ללידה מוקדמת היה גבוה ב-53% בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון במהלך ההיריון וגבוה ב-96% כשהשימוש בתרופות נעשה בטרימסטר האחרון להיריון.
ככלל, ברפואה מתוארת תופעה רווחת אצל יילודים לאימהות שנטלו נוגדי דיכאון נפוצים מקבוצתSSRI בהיריון המוכרת בשם 'התאקלמות מאוחרת של היילוד במהלך הלידה' (PNA, קיצור של Poor Neonatal Adaptation או בשם אחר כתסמונת SSRI Neonatal Behavioral Syndrome). תסמונת זו עשוי להתאפיין באי שקט אצל היילודים, רעד, בכי מוגבר, קשיי האכלה, הפרעות שינה ומצוקה נשימתית קלה, כאשר רוב התסמינים נוטים לחלוף תוך ימים עד שבועות ללא טיפול.
