המחלות של דלקת סוג 2 – והשילובים הנפוצים בדרכי הנשימה
איך קושרת דלקת סוג 2 בין אסתמה, פוליפים באף, אלרגיות, אטופיק דרמטיטיס, דלקת בוושט ורגישות לאספירין? ומהם שילובי המחלות הנפוצים בדרכי הנשימה?
דלקת סוג 2 היא תהליך דלקתי ספציפי המצוי בבסיס של מספר מחלות ומצבים רפואיים, ובכללם אסתמה, סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף (נזאל פוליפוזיס), נזלת אלרגית ואלרגיות נוספות, אטופיק דרמטיטיס, דלקת ושט אאוזינופילית ואף רגישות לתרופה אספירין. בדלקת זו, מסיבה שאינה ברורה, מתרחשת פעילות יתר של תאי T מסייעים של מערכת החיסון מסוג 2 (Th2), ותאים אלה מתרבים ומייצרים פעילות דלקתית מוגברת וכרונית ברקמות הגוף. דלקתיות זו מתאפיינת גם בהפרשה של חלבונים-ציטוקינים ספציפיים.
למרות שדלקת מסוג 2 מתרחשת באופן מערכתי בגוף האדם, היא עשויה להופיע ברקמות מסוימות בהתאם לביולוגיה האישית של כל מטופל/ת ולסביבה. דלקת זו משפיעה בעיקר על דרכי הנשימה, אם כי היא עשויה גם לעודד התפתחות מחלות עור ותחלואה בצינור הוושט. לרפואה לא ידוע עדיין מהם הגורמים הספציפיים שמאיצים התפתחות של דלקת סוג 2 בגוף, והאם מדובר בנטייה גנטית, פעילות אוטואימונית שסיבותיה עלומות או תגובה של הגוף לטריגרים שונים, כמו זיהומים או אלרגנים באוויר או במגע עם העור. ההנחה כי הדלקת מתפתחת משילוב של גורמים, כאשר מחקרים לאחרונה שבחנו סריקות גנטיות נרחבות באוכלוסייה מזהים דפוסים גנטיים משותפים למחלות שמתאפיינות בדלקתיות סוג 2.
בשנים האחרונות פותחו טיפולים תרופתיים ביולוגיים שמכוונים כנגד תהליכים ספציפיים שמאפיינים דלקת סוג 2 ומנטרלים אותם. לדברי ד"ר משה שי אמור, רופא מומחה למחלות ריאה ורפואה פנימית ומנהל השירות לפולמונולוגיה פולשנית במרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב), "כיום יש בקהילה המדעית והרפואית מי שמתייחסים לקבוצת המחלות שמתאפיינות בדלקת סוג 2 כ'מחלה אחת של נתיבי האוויר', וזאת במטרה להתאים טיפול תרופתי שישפיע על מכלול הבעיות ולא רק על מחלה מסוימת".
הכתבה להלן דנה בתחלואה שמתאפיינת בדלקת סוג 2 ובפתרונות המקובלים:
אסתמה אאוזינופילית
אסתמה היא מחלה דלקתית כרונית של דרכי הנשימה, בה נתיבי האוויר מוצרים, מתנפחים ומפרישים ריר, והיא עשויה להתבטא בקשיי נשימה, שיעול וצפצופים בנשימה, ועלולה אף להוביל להתקפי קוצר נשימה מסכני חיים.
אסתמה היא מחלה נפוצה יחסית ושכיחותה מוערכת בכ-10% מאוכלוסיית העולם עם שונות מסוימת בין המדינות השונות, כאשר שמדינות מפותחות יותר ובכללן ישראל שיעור התחלואה עולה בשנים האחרונות.
בעבר אסתמה נחשבה למחלה אחת, אולם בשנים האחרונות מתברר כי מדובר למעשה במחלה הכוללת פנוטיפים שונים בעלי תסמינים דומים, שפורצים על רקע מנגנונים דלקתיים שונים. אחד הביטויים האפשריים של אסתמה כולל ריבוי של תאי דם לבנים מסוג אאוזינופילים בבדיקת נוזל הדם – וביטוי זה מעיד לרוב על קיומה של 'דלקת סוג 2' אצל החולים. מצב זה מכונה כיום גם בשמות 'אסתמה אטופית' ו'אסתמה אאוזינופילית' ואף 'אסתמה סוג 2'.
לפי סקירה שפורסמה בנובמבר 2015 בכתב העת Annals of the American Thoracic Society של החברה האמריקאית לבית החזה, כמחצית מהמאובחנים עם אסתמה מציגים פעילות המאופיינת בדלקת סוג 2. לפי מחקר שבוצע בשישה מרכזים רפואיים בסין, ופורסם בינואר 2023 בכתב העת Journal of Asthma and Allergy, ל-43% מהאנשים עם אסתמה חמורה תועדו רמות גבוהות של אאוזנופילים שמצביעים על מנגנון דלקתי זה. לפי סקירה שפורסמה בנובמבר 2015 בכתב העת Annals of the American Thoracic Society של החברה האמריקאית לרפואת החזה, כמחצית מהמאובחנים עם אסתמה מציגים פעילות המאפיינת דלקת סוג 2.
אסתמה אאוזנופילית אינה נבדלת משאר סוגי האסתמה רק בבדיקות לרמות האאוזנופילים בדם, אלא שהיא גם לרוב מזוהה עם פרופיל תסמינים ייחודי. מחקרים עוד מתחילת שנות ה-2000 זיהו כי אסתמה אאוזנופילית נוטה להיות בעלת התלקחויות מרובות יותר ומתאפיינת בתפקודי ריאות ירודים במיוחד בהשוואה לסוגי אסתמה אחרים. בעוד שאסתמה היא במקרים רבים מחלת ילדות, רבים ממקרי האסתמה בגיל המבוגר מאופיינים בריבוי אאוזנופילים המעיד על דלקת סוג 2.
הטיפולים המקובלים
הטיפול המקובל לאסתמה אאוזנופילית ניתן במשאפי סטרואידים, ולעתים עם טיפול משלים במרחיבי סמפונות ובעיקר במצבים של אסתמה לא נשלטת. כיום משווקים משאפים משולבים הכוללים סטרואידים (כמו פרדניזון) ומרחיב סמפונות.
לעתים מותאמת למטופלים תרופה מקבוצת האנטגוניסטים לקולטני לויקוטריאנים – מונטלוקאסט (סינגולייר) או זפירלוקאסט (אקולייט). התרופה חוסמת קולטנים לחומרים מסוג לויקוטריאנים המיוצרים על רקע פעילות דלקתית מוגברת, בעיקר בדרכי הנשימה, והיא מותאמת לרוב בשילוב של אסתמה כרונית עם נזלת אלרגית.
מעבר לכך, בשנים האחרונות אושרו טיפולים ביולוגיים לאסתמה הפועלים כנגד תהליכים ביולוגיים ספציפיים שאופייניים לאסתמה זו כחלק מדלקת סוג 2: התרופה דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13; תרופות הפועלות לחסימת החלבון-ציטוקין אינטרלוקין 5, בהן מפוליזומאב (נוקלה), רזליזומאב (סינקלייר) ובנרליזוומאב (פנסרה); התרופה אומליזומאב (זולאייר) הפועלת כנגד תאים מסג IgE וחוסמת תאי מאסט – תאי דלקת של המערכת החיסונית; והתרופה טזפלומאב (טזספייר) הפועלת במנגנון החוסם את החלבון-ציטוקין TSLP באופן שמפחית מפעילותם של התאים הדנדריטיים של מערכת החיסון ומוביל לירידה ברמות החלבונים-ציטוקינים אינטרלוקין 4, 5 ו-13.
מחלת ריאות חסימתית כרונית
מחלת ריאות חסימתית כרונית COPD, הקרויה גם 'חסמת הריאה', היא אבחנה שהופכת בשנים האחרונות נפוצה ברפואה, המבטאת מחלה כרונית דלקתית ומתקדמת של הריאות, המובילה עם הזמן לחסימה בזרימת האוויר, ומלווה בתסמינים אופייניים של שיעול, הפרשת ליחה וצפצופים בנשימה עד כדי קוצר נשימה מחמיר וקושי במאמצים. המדובר למעשה בשם גג למספר אבחנות אפשריות, בהן אמפיזמה המתבטאת בהרס דפנות נאדיות הריאה; ברונכיטיס כרונית שמתאפיינת בדלקת בסמפונות; COPD על רקע גנטי; ותסמונת משולבת עם אסתמה כרונית קשה.
מחלת COPD מתאפיינת בדלקתיות מוגברת בדרכי הנשימה שיכולה לנבוע ממספר מנגנונים, אולם בשנים האחרונות מתבהר כי לעתים יש במחלה מעורבות גם למסלולים של דלקת סוג 2, ויש מי שאף הגדירו ברפואה אבחנה של COPD אאוזנופילית – המלווה בריבוי אאוזנופילים בדם. לפי מטה אנליזה שפורסמה בדצמבר 2019 בכתב העת Frontiers in Medicine, על בסיס נתונים על מעל ל-40,000 חולי COPD, כמחצית (55%) מאובחנים עם ריבוי אאוזנופילים בדם באופן המעיד על דלקת סוג 2. עוד התגלה כי הסיכויים ל-COPD אאוזנופילית גבוהים יותר אצל גברים, אנשים עם מחלת לב איסכמית, מעשנים בעבר ואנשים עם משקל עודף.
הטיפולים המקובלים
מאחר ועישון סיגריות מהווה גורם סיכון מרכזי למחלה, גמילה מעישון היא אחד המרכיבים החיוניים ביותר בטיפול בה. הטיפול התרופתי המקובל ניתן במשאפים סטרואידיים ומשאפים מרחיבי סמפונות משני סוגים – אלה הפועלים על קולטנים מסוג 'בטא' (SABA קצרי טווח ו-LABA ארוכי טווח) ואלו המתחברים לקולטנים מוסקריניים (קבוצת האנטיכולינרגיים – SAMA קצרי טווח ו-LAMA ארוכי טווח). כיום זמין גם משאף משולש המכיל חומרים פעילים משלוש קבוצות אלה. במקרים של דלקת בסמפונות מקובל להתאים טיפול בתרופה רופלומילסט (דלירספ) מקבוצת מעכבי האנזים PDE-4, ולעתים מותאם טיפול באנטיביוטיקה (בעיקר אזיתרומיצין).
על רקע ההבנה כי לעתים המחלה מתאפיינת בדלקת סוג 2, כשניתן לזהות רמות גבוהות של אאוזנופילים בדם (פנוטיפ אאוזנופילי), בשנת 2024 אישרו רשויות הבריאות במערב את התרופה הביולוגית הראשונה למחלה דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13. בהמשך במאי 2025 אושרה התרופה מפוליזומאב (נוקלה) הפועלת לחסימת החלבון-ציטוקין אינטרלוקין 5 למאובחנים.
נזלת אלרגית
נזלת אלרגית (קדחת השחת) מבטאת מחלה דלקתית כרונית של רירית האף שמתפתחת בתגובה לחשיפה לאלרגנים מסוימים באוויר. הדלקת שמאפיינת בעיקר עונות מעבר, מלווה בהתקפים מתמשכים או חוזרים של הפרשות נזלת מהאף (מימית או סמיכה), גרד באף ו/או בעיניים, עיטוש וגודש מהאף.
מספר גורמים אלרגנים עשויים לעורר התלקחויות של נזלת אלרגית, לרבות חשיפה לקרדית אבק הבית, אבקני צמחים ושיירי בעלי חיים.
לפי הערכות, מנזלת אלרגית סובלים כעשירית עד שליש מהאוכלוסייה בעולם. כמו מחלות אטופיות אחרות, גם שכיחותה של נזלת אלרגית עולה בשנים האחרונות.
מחקרים מצביעים על מהלך דלקתי של נזלת אלרגית שמאפיין 'דלקת סוג 2', ורבים מהסובלים מנזלת אלרגית מאובחנים במקביל עם מחלות נוספות מהקבוצה.
הטיפולים המקובלים
הטיפול בנזלת אלרגית מערב לרוב הימנעות מגורמים שזוהו כמעוררי אלרגיה, תרסיסי סטרואידיים לאף, תרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים המיועדות להפחתת התגובה האלרגית בכדורים או תרסיס לאף ושטיפות האף במי מלח. בשילוב של אסתמה ונזלת אלרגית יותאם לעתים טיפול בתרופה מונטלוקאסט (סינגולייר) או זפירלוקאסט (אקולייט) מקבוצת האנטגוניסטים לקולטני לויקויטריאנים. במקרים של גודש חמור באף מקובל להשתמש בתרסיסי אף מכווצי כלי דם לפרק זמן מוגבל של מספר ימים בלבד. לתסמינים בעיניים של נזלת אלרגית מקובל להתאים טיפות עיניים – למשל מקבוצת האנטיהיסטמינים. טיפול משמעותי במחולל אלרגיה ניתן בחשיפה הדרגתית לאלרגן באמצעות זריקות או טבליות מתחת ללשון במינונים עולים – עד למנגנון שבו הגוף אינו מגיב יותר בתסמיני האלרגיה.
בעוד שהטיפולים הביולוגיים המכוונים למנגנוני דלקת סוג 2 ברובם עוד אינם מאושרים בהתוויה רשמית לנזלת אלרגית, התרופה אומליזומאב (זולאייר) הפועלת כנגד תאים מסג IgE וחוסמת תאי מאסט, ניתנת לטיפול בתסמיני אלרגיה שעשויים להחמיר את מחלת האסתמה. בפברואר 2026 אושר טיפול ביולוגי בדלקת אלרגית פטרייתית של הסינוסים, שעשויה להתבטא בנזלת אלרגית, בתרופה דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13.
סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף
סינוסיטיס כרונית היא מחלה שמאופיינת בדלקתיות כרונית בסינוסים באף, ומתבטאת בתסמינים אופייניים, לרבות גודש באף, לחץ וכאב בפנים, חסימה של תעלות האף, מוגלה באף או טפטוף נזלת ופגיעה בחוש הריח. כחלק מהביטוי של סינוסיטיס כרונית עשויים להתפתח פוליפים – גושים רכים שמתפתחים בסינוסים או במעברי האף.
מצב של סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף הקרוי 'נזאל פוליפוזיס' יחסית רווח, ומאובחן בקרב כ-1% עד 4% מהאוכלוסייה. סקירה שפורסמה בינואר 2025 מצביעה על עלייה בעשורים האחרונים בהיקף התחלואה בעולם בסינוסיטיס כרונית עם וללא פוליפים באף.
מחקרים מהשנים האחרונות מדגימים פעילות המאפיינת דלקת סוג 2 אצל רבים מהמאובחנים עם סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף.
הטיפולים המקובלים
הטיפול הראשוני במחלה כולל את שטיפת האף במי מלח ותרסיסי סטרואידים מקומיים לאף ובמקרה הצורך – סטרואידים סיסטמיים וגם אנטיביוטיקה כשמתגלה זיהום. בנזאל פוליפוזיס מדרגה 3 ואילך מקובל לשקול ניתוח סינוסים אנדוסקופי פונקציונאלי (FESS) להסרת פוליפים ולתיקון בעיות מבניות בסינוסים שהופכות אותם מועדים לדלקתיות ולהתפתחות של פוליפים וכדי שיהיו נגישים לטיפול מקומי בתרסיסי אף שלא הגיעו אליהם קודם לכן. הניתוח המבוצע על ידי רופאי אא"ג.
לאחרונה אישרו רשויות הבריאות תרופות ביולוגיות חדשות שפועלות כ"נוגדי דלקת סוג 2" שמיועדות לחולים עם מחלה קשה. למחלה זו מאושרות התרופה דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13; התרופה אומליזומאב (זולאייר) הפועלת כנגד תאים מסג IgE וחוסמת תאי מאסט – תאי דלקת של המערכת החיסונית; התרופות הפועלות לחסימת החלבון-ציטוקין אינטרלוקין 5 – מפוליזומאב (נוקלה) ורזליזומאב (סינקלייר); והתרופה טזפלומאב (טזספייר) הפועלת במנגנון החוסם את החלבון-ציטוקין TSLP באופן שמפחית מפעילותם של התאים הדנדריטיים של מערכת החיסון ומוביל לירידה ברמות החלבונים-ציטוקינים אינטרלוקין 4, 5 ו-13.
אטופיק דרמטיטיס
אטופיק דרמטיטיס היא מחלת עור דלקתית שמאופיינת בתגובה חריגה בעור הנגרמת על פי הערכות משילוב של הפרעה עורית והפרעה אוטואימונית בתפקוד מערכת החיסון, לצד גורמים סביבתיים. המחלה מאופיינת בהתקפי דלקתיות בעור המתבטאים ביובש, נגעים עוריים וגרד קשה.
לפי הערכות מאובחנים במחלה כ-15% עד 20% מהילדים ו-1% עד 3% מהבוגרים, ובעשורים האחרונים מתועדת עלייה של פי 2 עד פי 3 בשכיחותה במדינות המערב.
הקשר בין אטופיק למחלות נוספות בקבוצת 'דלקת סוג 2' הוא בבסיס הכינוי הרפואי 'הצעדה האטופית' – כינוי שניתן לנטייה מוגברת לפתח אלרגיות בקרב הסובלים מאטופיק דרמטיטיס – לרבות אלרגיות למזון, לקרדית אבק הבית או לאבקנים וכן נטייה מוגברת לפתח אסתמה ונזלת אלרגית. מחקרים מזהים במנגנונים של דלקת סוג 2 הסברים לתסמינים שבאים לידי ביטוי בנגעים האופייניים למחלה, למשל גרד.
הטיפולים המקובלים
הטיפול הרווח לאטופיק דרמטיטיס ניתן בשלב ראשון במשחות מקומיות סטרואידיות, ובקו השני במחלה בדרגת עצימות בינונית עד קשה מקובל לבחון הוספת טיפולים סיסטמיים בתרופות לדיכוי המערכת החיסונית ופוטותרפיה.
רשויות הבריאות אישרו עם השנים תרופות ביולוגיות שפועלות כנגד חלבונים שמאפיינים דלקת סוג 2, לרבות התרופה דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13; התרופות לבריקיזומאב (אבגליס) וטרלוקינומאב (אדברי) הפועלות כנגד סוגים של אינטרלוקין 13; וכן תרופות הפועלות נגד מסלולים ביולוגים נוספים שמאפיינים את המחלה, בהן התרופה נמוליזומאב (נמלוביו) כנגד אינטרלוקין 31. בין הטיפולים החדשים לצד התרופות הביולוגיות מאושרים בשנים האחרונות גם טיפולים במולקולות קטנות מקבוצת מעכבי JAK – קבוצת תרופות המעכבות אנזימים מסוג JAK באופן שמשפיע בין השאר על הפחתת רמות החלבונים הדלקתיים שמאפיינים דלקת סוג 2, בהן התרופות אופדסיטטניב (רינבוק), אברוסיטיניב (סיבינקו) ובאריסיטיניב (אולומיאנט).
דלקת ושט אאוזינופילית
דלקת ושט אאוזינופילית (Eosinophilic Esophagitis ובקיצור EoE) משתייכת לקבוצה של מחלות במערכת העיכול שמתבטאות בריבוי אאוזינופילים בדם, בדומה לאסתמה אאוזנופילית, ובמחקרים נמצא כי המהלך הדלקתי של המחלה בוושט מבטא 'דלקת סוג 2'.
המחלה מלווה בתסמינים במערכת העיכול העליונה וכן בהמצאות אאוזינופילים לא רק במחזור הדם אלא גם ברירית הוושט, כפי שנצפים בבדיקת ביופסיה של הוושט שמבוצעת כחלק מבדיקת גסטרוסקופיה הנדרשת לאבחון המחלה.
המחלה עשויה להתפתח בילדות או בבגרות. אצל ילדים היא מתבטאת לרוב בבעיות אכילה שבאות לידי ביטוי בסירוב לאכול מזונות מסוימים, כאבי בטן, הקאות, צרבת, תחושת מזון תקוע בוושט, הפרעות בליעה, כאבים בחזה, שלשולים ועיכובים בגדילה. אצל מבוגרים המחלה מתבטאת לרוב בהפרעות בליעה, תחושת מזון תקוע בוושט, צרבת, כאבים בחזה, כאבי בטן, שלשולים וירידה במשקל. הפעילות הדלקתית עשויה להוביל עם הזמן להיצרות הוושט.
שכיחות המחלה מוערכת בין 0.1% ל-0.4% מהאוכלוסייה. לפי הערכות, בישראל כ-5,000 חולים, וכ-700 המאובחנים בה מדי שנה. מחקר שנערך בקופת חולים מכבי ופורסם בפברואר 2025 מזהה בעשור החולף עלייה פי 3 בהיקף החולים.
מעל למחצית מהמטופלים עם דלקת ושט אאוזנופילית מאובחנים במקביל עם מחלות אחרות מקבוצת 'דלקת סוג 2', כאשר רווחת במיוחד אבחנה מקבילה של אלרגיה למזון, ובמקרים רבים הדלקתיות בוושט מתפתחת למעשה כתגובה אלרגית למזון מסוים.
הטיפולים המקובלים
הטיפול המקובל כיום בדלקת ושט אאוזופילית כוללים בשלב הראשון טיפול מקומי בסטרואידים, ולעתים טיפול בתרופות לצרבת מקבוצת 'מעכבי משאבת פרוטונים' אשר היו יותר מקובלים למחלה בעבר – אך כיום נמצא כי הם מועילים רק לחלק מהחולים. לחולים מומלץ לרוב על התאמות תזונתיות, ובחלק מהמקרים יומלץ גם על טיפול כירורגי להרחבת הוושט. בנוסף מפותחות תרופות ביולוגיות שפועלות כנגד חלבונים שמאפיינים דלקת סוג 2 המאפיינים את המחלה, והראשונה שאושרה למחלה בארה"ב על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) במאי 2022 היא דופילומאב (דופיקסנט) החוסמת את חלבונים-ציטוקינים מסוימים מהסוגים אינטרלוקין 4 ואינטרלוקין 13.
רגישות לאספירין
רגישות לאספירין ולתרופות נוספות מקבוצת NSAIDs היא תופעה שנקשרה בעבודות למהלך של 'דלקת סוג 2', ומופיעה אצל חולים רבים שמציגים מחלות מקבוצה זו. עוד בשנת 1967 דיווח האימונולוג פרופ' מקס סאמטר (Samter) על מטופלים שמאובחנים במקביל עם אסתמה, סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף ורגישות לאספירין. מצב זה כונה ברפואה 'השילוש של סאמטר', ובהמשך שונה השם ל'מחלת נשימה מחזקת אספירין' (AERD).
רגישות לאספירין מתפתחת לרוב באופן פתאומי בשנות השלושים לחיים. מטה אנליזה מארה"ב שפורסמה במארס 2015 בכתב העת Journal of Allergy and Clinical Immunology מצאה כי מחלת AERD נפוצה יחסית, ושכיחותה עומדת על 7.15% בקרב מטופלים עם מחלות שמאפיינות 'דלקת סוג 2', לרבות 7.2% מהמאובחנים עם אסתמה ו-14.9% מהחולים באסתמה קשה, 9.7% מהמאובחנים עם פוליפים באף ו-8.7% מהמאובחנים עם נזלת אלרגית.
כיום רגישות לאספירין עשויה להיות סמן לקיומו של תהליך המאפיין דלקת סוג 2 באחת המחלות האופייניות. אצל מאובחנים עם פוליפים באף, זיהוי רגישות לאספירין מהווה כיום אינדיקציה לסיכויים גבוהים במיוחד לחזרה של הפוליפים לאחר ניתוח.
הטיפולים המקובלים: במקרה של רגישות לאספירין, ההמלצה המרכזית היא להימנע מנטילת אספירין ושאר תרופות מקבוצת NSAIDs וגם מנטילה של דיפירון (אופטלגין) ופרטצמול (אקמול וכיוב') עד לביצוע הערכה מלאה אצל רופא אלרגולוג.
הטיפול הסטנדרטי בתופעה מתמקד באיזון המחלה הנלווית, למשל איזון האסתמה ומניעת התקלחויות.
בנוסף ניתן להציע טיפול 'דה סנסטיזציה לאספירין', הכרוך בחשיפה מדורגת לאספירין במינונים הולכים ועולים בבית חולים ובהשגחת רופא אלרגולוג מומחה בתחום – עד להתפתחות מנגנון של סבילות לתרופה. לאחר סיום הפרוטוקול, המטופל ממשיך ליטול אספירין מדי יום במינון שנקבע בתיאום עם הצוות הרפואי.
היות ורגישות לאספירין מרמזת על מנגנון של דלקת סוג 2, עבודות חדשות מצביעות על כך שעבור חולים רבים במחלות מקבוצה זו – זיהוי רגישות לאספירין מצביע על סיכויים גבוהים לתועלת לתרופות הביולוגיות המכוונות כנגד המסלול הדלקתי.
שילובים נפוצים בדרכי הנשימה
אנשים עם מחלות שנראות לכאורה לא קשורות עשויים לחוות חוויות דומות על רקע גורם משותף: דלקת סוג 2. להלן מוצגים השילובים הנפוצים של דלקת סוג 2 בדרכי הנשימה.
אסתמה ונזלת אלרגית
נזלת אלרגית היא אחת האבחנות הנפוצות שמופיעות אצל חולי אסתמה, המופיעה לפי מחקרים אצל כ-50% עד 70% מהאסתמטיים. גם להיפך, מבין האנשים עם נזלת אלרגית – כ-20% עד 40% מפתחים תסמינים של אסתמה.
שתי האבחנות נפוצות בילדות, ועשויות גם להתפתח בגיל המבוגר, ומצויות לפי עבודות במגמת עלייה בשכיחות בשנים האחרונות.
שילוב של אסתמה המאופיינת בריבוי אאוזנופילים ונזלת אלרגית מעיד על פעילות מוגברת של דלקת סוג 2. אחת התיאוריות בתחום – תיאוריית המחלה המאוחדת של דרכי האוויר (Unified Airway Disease – ובקיצור UAD) – מסבירה את התחלואה המשולבת בכך שאזורים שונים בדרכי הנשימה מתואמים ביניהם בתגובות דלקתיות ומנגנונים פתולוגיים נוספים.
חוקרים מגרמניה דיווחו בפברואר 2023 כי לפי ממצאי עבודות שביצעו – נזלת אלרגית המשולבת עם אסתמה שונה בהיבט הביולוגי מנזלת אלרגית שאינה מלווה באסתמה, עד כדי כך שמדובר בשתי מחלות שונות המתאפיינות בין השאר בסמני דלקתיות שונים בדם.
מחקרים מזהים כי חולי אסתמה שמתמודדים במקביל גם עם נזלת אלרגית נתקלים בקושי רב יותר לשלוט על תסמיני המצוקה הנשימתית, ומתמודדים עם פגיעה משמעותית יותר באיכות החיים.
לצד הטיפול המקובל בתרסיסים סטרואידיים, במצבים של אסתמה בשילוב נזלת אלרגית מומלץ לשקול טיפול במרכיבים האלרגים ואף לאחרונה שימוש בתרופות הביולוגיות שמכוונות לחסום תהליכים המאפיינים דלקת זו עי טיפול בפוליפים הנוצרים ובכך למנוע החמרה של הנזלת הריאתית.
מחקרים מראים כי במצבים אלה, שליטה על נזלת אלרגית משפרת משמעותית את איזון תסמיני האסתמה.
אסתמה ואטופיק דרמטיטיס
אחד השילובים הנחקרים בשנים האחרונות בקבוצת דלקת סוג 2 הוא השילוב של אסתמה ואטופיק דרמטיטיס.
לפי מחקר מאיראן שפורסם בפברואר 2008, כרבע (27.5%) מהילדים שמאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס – מפתחים גם תסמיני אסתמה.
אטופיק דרמטיטיס קשורה לאלרגיות למזון, אסתמה ונזלת אלרגית במסגרת מה שמכונה ברפואה 'הצעדה האטופית'. ברוב המקרים, תחילה מאובחנת בילדות אטופיק דרמטיטיס המעידה על פגיעה בתאי אפיתל העור, ובהמשך עשויות להופיע מחלות אטופיות נוספות – לרבות אסתמה שמלווה בפגיעה בתאי אפיתל דרכי הנשימה.
יש מחקרים שמעידים על האפשרות לקשר גנטי של שני המצבים הרפואיים, כאשר אלה מתאפיינים ברמות גבוהות של נוגדנים מסוג אימונוגלובולינים IgE המעידים על תגובה אלרגית.
הקשר בין שני המצבים עשוי גם להתבטא במיקרוביום – אוכלוסיית החיידקים הטובים המאכלסים את הגוף, שכן אטופיק דרמטיטיס עשוי להתפתח ולהתלקח על רקע פתולוגיות במיקרוביום העור, ואילו אסתמה נקשרה במחקרים חדשים לפתולוגיות במיקרוביום של דרכי הנשימה. "כל אוכלוסיית החיידקים בגוף קשורה זו לזו במערכת של איזונים עדינים, והפרה באיזון (דיסביוזיס) עשויה להוביל לתחלואה המשולבת, מסביר ד"ר שי אמור.
במקרה של שילוב נזאל פוליפוזיס ואטופיק דרמטיטיס חשוב לטפל בשתי התופעות במקביל כדי להשיג הקלה. שילוב התחלואה עשוי להעיד על פעילות דלקת סוג 2, ומאפשר לבחון התאמת תרופות ביולוגיות שעשויות לסייע לשני המצבים גם יחד. מחקר מאיטליה שפורסם בספטמבר 2023 בכתב העת Frontiers in Allergy, תיאר כיצד מאובחנים עם אטופיק דרמטיטיס בדרגה קשה שטופלו בתרופה הביולוגית דופילומאב (דופקיסנט) חוו שיפור בתסמיני האסתמה ובשליטה על מחלת הנשימה.
אסתמה ונזאל פוליפוזיס
שילוב נפוץ נוסף שמתואר בשנים האחרונות בספרות המקצועית הוא לאבחנות של אסתמה ונזאל פוליפוזיס – דהיינו אסתמה, סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף. שילוב זה המכונה ברפואה בראשי התיבות NPcA (קיצור של Nasal Polyps and comorbid Asthma), מתאר אף הוא את הקונספט של 'מחלה מאוחדת של דרכי האוויר' (UAD).
התסמינים של מצג משולב של נזאל פוליפוזיס ואסתמה כוללים למעשה את התסמינים של פוליפים באף, ובעיקר נזלת, גודש ואטימות רבה באף, שעשויים לבטא גם סינוסיטיס כרונית, וכן פגיעות בחוש הריח והטעם, כאבי ראש ובמקרים חמורים גם פגיעה מבנית אנטומית באף; וזאת לצד תסמינים של אסתמה, שעשויים לכלול קוצר נשימה, לחץ וכאבים בחזה, שריקות וצפצופים בנשימה, יובש בפה, התקפי שיעול והפרעות שינה. לפי הערכות ממחקרים שונים, כ-20% מהאנשים עם אסתמה מאובחנים עם פוליפים באף, וכ-26% עד 56% מהאנשים עם סינוסיטיס כרונית ופוליפים באף מאובחנים במקביל עם אסתמה. לפי ממצאי סקר נרחב באירופה ב-12 מדינות ובהשתתפות מעל ל-52 אלף איש (סקר GA2LEN), שפורסמו בינואר 2012 בכתב העת Allergy, נוכחות של סינוסיטיס כרונית מעלה פי 3.47 את הסיכון לאבחנה משולבת עם אסתמה, ואילו סינוסיטיס כרונית המלווה בנזלת אלרגית מעלה פי 11.85 את הסיכון לשילוב עם אסתמה. בישראל, במחקר משנת 2021 שבחן את שכיחות המתמודדים עם פוליפים באף בקופת חולים מכבי, למעלה מרבע (28.8%) אובחנו במקביל עם אסתמה.
לרוב מצג משולב של שתי המחלות מתאפיין בדרגה חמורה יותר הן של הפוליפים באף והן של אסתמה. כך למשל, נמצא בעבודות שמטופלים עם פוליפים באף בשילוב אסתמה לרוב מתמודדים עם פוליפים שנוטים יותר לחזור לאחר ניתוחים אנדוסקופיים להסרתם ופחות מגיבים לטיפול בסטרואידים. באופן דומה, אסתמה אאוזנופילית נחשבת לאסתמה קשה יותר לאיזון באמצעים תרופתיים.
מחקר מסין שפורסם בשנת 2022 בכתב העת BMC Pulmonary Medicine מצא כי הסיכויים לתחלואה משולבת של פוליפים באף ואסתמה גבוהים פי 6 בקרב נשים; גבוהים כמעט פי 3 בקרב מי שלוקה גם בנזלת אלרגית; ופי 12 בקרב אלו עם רמות גבוהות של אימונוגלובולינים בדם.
במקרה של שילוב נזאל פוליפוזיס ואסתמה חשוב לטפל בשתי התופעות במקביל כדי להשיג הקלה. מחקרים מראים כי ניתוחים אנדוסקופיים להסרת הפוליפים (FESS) עשויים לתרום לשיפור בתסמינים הן של הפוליפים והן של האסתמה. מחקר משבדיה שפורסם עוד בשנת 2009 בכתב העת Allergy מצא כי הניתוח הוביל לשיפור בחומרת האסתמה, לרבות בתסמינים של קוצר נשימה ושיעול. עם זאת, הדבר אינו בקונצנזוס, ויש עבודות שלא מזהות שיפור במצב האסתמה לאחר ניתוחים אנדוסקופיים באף.
כמו כן, שילוב התחלואה עשוי להעיד על פעילות דלקת סוג 2, ומאפשר לבחון התאמת תרופות ביולוגיות שעשויות לסייע לכלל המצבים. מחקר מיוון שפורסם בינואר 2026 בכתב העת European Respiratory Review מציג ראיות כי הטיפול בתרופות הביולוגיות דופילומאב (דופיקסנט), אומליזומאב (זולאייר) ומפוליזומאב (נוקלה) מועיל להפחתה משמעותית בחומרת האסתמה ושיפור בתפקוד הריאות, לצד שיפור בתסמיני סינוסיטיס ופוליפים באף, תוך שמירה על פרופיל בטיחות מקובל. מחקר מספרד שפורסם בדצמבר 2024 בכתב העת Annals of Internal Medicine הדגים כי טיפול בתרופה דופילומאב (דופיקסנט) למטופלים עם שילוב המחלות הוביל לשיפור התסמינים המשולבים וכן לצמצום בגודל הפוליפים ולשיפור באיכות החיים. בנוסף, לאחרונה פורסמו בספרות המדעית תיאורים על יעילות של טיפול באסתמה ונזאל פוליפוזיס בתרופה טזפלומאב (טזספייר) המאושרת לשתי התוויות אלה. צוות חוקרים בינלאומי דיווח בספטמבר 2023 בכתב העת Journal of Asthma and Allergy כי הטיפול בתרופה לשילוב המחלות הללו הוביל לשיפור תפקודי הריאות, תסמיני האסתמה ותסמיני הפוליפים באף גם יחד.
דברי סיכום
לסיכום, כיום גוברת המודעות למנגנון של דלקת סוג 2 שמאפיין צבר של מחלות הנוטות להופיע במשולב, בהן גם מחלות של דרכי הנשימה, ובכללן המחלות האטופיות שקלאסיות שמהוות חלק מ"הצעדה האטופית" – אסתמה, אלרגיות ואטופיק דרמטיטיס, לצד מחלות נוספות כגון סינוסיטיס כרונית עם פוליפים באף ודלקת ושט אאוזנופילית.
תרופות ביולוגיות שאושרו בשנים האחרונות מאפשרות כיום טיפול המכוון למסלולים ביולוגיים ספציפיים של דלקת סוג 2, ועשויות לסייע במצבים של שילובי מחלות דלקת סוג 2, כגון אסתמה ואטופיק דרמטיטיס ואסתמה ופוליפים באף להקלה כוללת בתסמיני המחלות השונות ולשיפור באיכות חיי המטופלים.
- יעוץ מקצועי: ד"ר משה שי אמור, רופא מומחה למחלות ריאה ורפואה פנימית ומנהל השירות לפולמונולוגיה פולשנית במרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)
עדכון אחרון: מאי 2026
