אסתמה – מילדות עד זקנה

אסתמה ובעברית: קצרת או גנחת הסמפונות, היא מחלת ריאות כרונית שכיחה שמלווה בפעילות דלקתית בדרכי הנשימה, ומתבטאת בכיווץ סמפונות הריאה, והיא עשויה להוביל לתסמינים אופייניים, בהם קוצר נשימה, התקפי שיעול, צפצופים/ שריקות בנשימה, הפרשות ריר, לחצים בחזה, יובש בפה והפרעות שינה.

ההנחה הרווחת כיום כי אסתמה נגרמת משילוב גנטיקה וגורמים סביבתיים, ובהם עישון וחשיפה לעישון פסיבי, חשיפה לחומרים כימיים שמגרים את דרכי הנשימה, השמנה ומתח נפשי מוגבר. ברוב המקרים המחלה מתפתחת על רקע כשל במנגנון אימוני-אלרגי. לפי הערכות, בישראל ובמדינות המערב כ-7% מהילדים ו-3.7% מכלל האוכלוסייה מתמודדים עם אסתמה.

בשנים האחרונות עולה המודעות לפעילות דלקתית מוגברת ספציפית של תאי T מסוג 2 של המערכת החיסונית – דלקת סוג 2 – שמאפיינת לפי מחקרים 50% עד 70% מהמטופלים עם אסתמה, ומעלה את הסיכון למחלות נוספות שעשויות להופיע גם בדפוס של תחלואה משולבת, למשל בשילוב של אסתמה ופוליפים באף. למאובחנים אלה הוכחה יעילותם של טיפולים ביולוגיים תרופתיים חדשים אשר מכוונים להפחית את הפעילות של דלקת סוג 2, וזאת באופן שתורם להפחתת תסמיני המחלה.

אסתמה מאובחנת לרוב לפני גיל 18, ובחלק מהמקרים התסמינים דועכים עם העלייה בגיל, אולם במקרים אחרים המחלה עשויה להימשך גם לגיל המבוגר ולעתים אף מאובחנת לראשונה בגילי בגרות. לפי מחקר שהעריך את שיעורי התחלואה של אסתמה בעולם, שממצאיו פורסמו בפברואר 2025 בכתב העת eClinial Medicine, אסתמה מאובחנת אצל 9.1% מהילדים, 11% מהמתבגרים ו-6.6% מהבוגרים.

אסתמה מוכרת כאחת המחלות שעשויות להשפיע משמעותית על איכות חיי המטופלים וקרוביהם, בהיותה מלווה בין השאר באתגרים רפואיים, פסיכולוגיים, חברתיים ואף כלכליים. במידה והמחלה אינה מנוהלת נכון, תיתכן החמרה בדרכי האויר שתגרום להיצרות כרונית ותסמינים יומיומיים. במקרים בהם ההיענות לטיפולים יורדת – גדל הסיכון להפרה באיזון המחלה, החמרה וסיבוכים המלווים באתגרים שונים לאורך חיי המטופלים.

פעוטות

אסתמה קשה לאבחון בגילי הינקות, מאחר ותסמיניה האופייניים כגון צפצופים בנשימה עשויים להיגרם גם ממחלות נשימתיות אחרות כמו ברונכיוליטיס. לכן, אין ברפואה אבחנה של אסתמה עד גיל 5.

לפי מחקר מברזיל, שבחן את שכיחותם של תסמינים של מצוקה נשימתית בילדות ופורסם בקיץ 2010, מבין התינוקות שסובלים מצפצופים בנשימה, קרוב לעשירית בלבד (7.5%) מאובחנים עם אסתמה, כשהאבחנה השכיחה לתסמין זה בקרב כמחצית (48.6%) מהתינוקות הייתה דלקת ריאות.

תקופת הילדות

אסתמה מאובחנת לרוב בילדות. לפי ההערכות לתחלואה באסתמה בעולם, שפורסמו בפברואר 2025, שכיחות המחלה היא הגבוהה ביותר אצל ילדים בגילי 5–9 שנים, ומאובחנים בה כ-21.2 מיליון בנים וכ-16 מיליון בנות.

חלק מהילדים מחלימים מאסתמה בילדות באופן ספונטאני, אולם חלקם ממשיכים להתמודד עם תסמיני המחלה גם בגיל ההתבגרות ובגיל המבוגר. נכון להיום אין בדיקה זמינה שמאפשרת להעריך אצל ילדים חולים את מהלך המחלה העתידי הצפוי, אולם יש מחקרים חדשים שמנסים לפתח מודלים לניבוי מצב המחלה בעתיד בהתבסס על אלגוריתמים של בינה מלאכותית (AI).

קשיי אבחון

אצל ילדים, ובעיקר בילדות המוקדמת, עשויים להיות קשיים באבחון אסתמה, מאחר ותסמיני המחלה – שיעול תכוף וצפצופים בנשימה – עשויים להתפתח גם על רקע זיהומים ויראליים. בנוסף, בילדות קיים קושי בביצוע בדיקות נשיפה אמינות לתפקודי ריאות.

במארס 2017 תארו חוקרים מקנדה בכתב העתPediatric Pulmonology, כי במדגם של 102 ילדים, כמחצית (45%) זוהו באבחון יתר כאסתמטיים למרות שבבדיקות מעמיקות זוהו עם מחלות נשימה אחרות, ואילו במדגם של 52 ילדים עם מחלות נשימה שלא אובחנו כאסתמטיים נמצא כי האבחנה של 10% התפספסה. החוקרים סיכמו כי "קיימת טעות סיווג משמעותית באבחון אסתמה בילדות כאשר האבחנה מתבססת אך ורק על בדיקה קלינית. המחקר מדגיש את החשיבות של בדיקות אובייקטיביות לצורך אישור האבחנה של אסתמה".

אפידמיית ספטמבר

ילדים אסתמטיים מתמודדים עם סיכון להתלקחויות סביב תחילת שנת הלימודים בבתי הספר, תופעה שכבר זכתה בקהילה הרפואית לכינוי "אפידמיית אסתמה של חודש ספטמבר". איגוד האסתמה והאלרגיה האמריקאי (AAFA) מזהה את שיא הפעילות של אסתמה אצל ילדים בפתח שנת הלימודים, בשבוע השלישי בספטמבר. לפי מחקר ישראלי המבוסס על התיקים הרפואיים של ילדים בגילי 15-2 המבוטחים בקופת חולים כללית, שפורסם באפריל 2014 בכתב העת Pediatrics, קרוב לעשירית (8.9%) אובחנו כאסתמטיים, מרביתם (61.6%) בנים, כאשר בחודש ספטמבר, סביב תחילת שנת הלימודים, תועדה עלייה של פי 2 בהתלקחויות של אסתמה ועלייה פי 2.28 במרשמים למשאפים מרחיבי סמפונות לאסתמה, בהשוואה לחודש אוגוסט. כמו כן, בספטמבר תועדה עלייה בביקורים אצל רופאי ילדים על רקע החמרה של אסתמה – עלייה של פי 2.15 בביקורים אצל ילדים בגילי 5-2, בהשוואה לחודש אוגוסט, ועלייה של 90% בביקורים בקרב ילדים בגילי 6 עד 11. מעבר לחודש ספטמבר, נצפה במחקר זינוק נוסף במקרים של החמרה של אסתמה בחודשים נובמבר-דצמבר, לקראת החורף.

מסיבה זו, לקראת תחילת שנת הלימודים מומלץ להוריהם של ילדים עם אסתמה:

• לוודא שהילדים משתמשים במשאפים המכילים  סטרואידים  בשאיפה בקביעות לפי ההנחיות הרפואיות. יש לוודא שאין טעויות בשאיפה שמלוות בירידה בכמות התרופה הנספגת בגוף.
• לא להפסיק טיפול מונע ללא היוועצות עם הרופאים המטפלים.
• במקרים מסוימים יומלץ על חיזוק זמני של הטיפול כבר בחודש אוגוסט – כדי למנוע התלקחויות של המחלה בספטמבר, בעיקר אצל ילדים שזוהו עם החמרה סביב ספטמבר בשנים קודמות.
• מומלץ לשתף את צוות הגן ובית הספר בתוכנית הטיפולים של הילד.
• יש להדריך את הילדים להגנה מפני זיהומים, לרבות הקפדה על שטיפת ילדים וקבלת החיסון העונתי לשפעת.
• יש להדריך את הילדים לזהות טריגרים לאסתמה ולהימנע מהם, לרבות זהירות מפני אלרגנים נפוצים כמו אבק, עובש ואבקני צמחים מעוררי אלרגיות וזהירות מפני החמרה על רקע פעילות גופנית מאומצת. לחלק מהילדים מומלץ להשתמש במשאפים מרחיבי סמפונות לפני שיעור התעמלות כדי למנוע החמרה.
• מומלץ לפנות לרופאי ילדים/ ריאות לביקור יזום להתאמת הטיפול וחידוש מרשמים בסוף הקיץ.

אתגרים טיפוליים בילדות

מחקרים מזהים חסמים להיענות לטיפולים במשאפים לאסתמה הניתנים בילדות, בין השאר גם כתוצאה מהתלות בהורים לנטילת התכשירים בהתאם להמלצות הרופאים וחשש מנטילת סטרואידים בשאיפה, למרות תופעות הלוואי הקלות יחסית לטיפול במשאפים המכילים סטרואידים בכמות קטנה, וכן כתוצאה משימוש שגוי במשאפים. מחקר מסין, שפורסם באפריל 2024 בכתב העת Frontiers in Pharmacology, מצא כי ההיענות לטיפולים במשאפים לאסתמה בילדות נמוכה יחסית ודורגה בציון 4.8 מתוך 8, כאשר הידע של ההורים לגבי חשיבות הטיפול בילדים הוגדר "מתון", והומלץ על העמקת ההדרכות להורים בדבר חשיבות הטיפול כאמצעי לשיפור ההיענות. מחקר מקרואטיה שפורסם בינואר 2024 בכתב העת Children מצא כי הורים שמאמינים בחשיבותם של טיפולים במשאפי סטרואידים באסתמה משפרים את שיעורי ההיענות לתרופות.

לשיפור ההיענות לטיפול במשאפים לאסתמה בילדות ניתן להסתייע באביזרי עזר: ספייסר (spacer) הוא מיכל הכלה פלסטי שמתחבר למשאף ומייצר מרווח אוויר בין המשאף לפה, באופן שמאט ומקל בשאיפת התרופה; ומסיכת פנים המתחברת לספייסר, מכסה את הפה והאף ומונעת אובדן של התרופה כתוצאה משאיפה לא נכונה ודרך שפתיים פתוחות מדי סביב המשאף.

חלק מהתרופות הביולוגיות החדשות לאסתמה שמיועדות לילדים כבר מגיל שש עם מחלה לא נשלטת ומנגנון אלרגי של דלקת סוג 2, מאושרות לשימוש גם לילדים מגיל שש ומעלה, ובהן דופיקסנט (דופילומאב), זולאייר (אומליזומאב) ונוקלה (מפוליזומאב). תרופות אלה אמורות להינתן לילדים לתקופות ממושכות להמשך חייהם, ומציגות לרוב שיעורי היענות גבוהים יותר. במחקר אמריקאי מבית החולים לילדים של סינסינטי, שפורסם בדצמבר 2025, נמצא כי במדגם של 186 ילדים שטופלו בתרופות ביולוגיות למשך חצי שנה נצפו 84% היענות, ובמדגם של 155 ילדים שטופלו לשנה נצפו 76% היענות. החוקרים סיכמו כי "מטופלים עם אסתמה קשה הדגימו שיעורי היענות גבוהים יותר לטיפול בתרופות ביולוגיות לאסתמה בהשוואה לשיעורי ההיענות שנצפו בטיפול בסטרואידים בשאיפה. טיפולים ביולוגיים נקשרו לירידה בהחמרות ושיפור במדדי תפקודי הריאה".

אורח חיים בריא

לילדים עם באסתמה חשוב להקפיד על אורח חיים בריא, הכולל תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה, באופן שתורם לשיפור איכות החיים וגם משפר את השליטה בתסמינים במחלה.

בסקירה בנושא שפורסמה בינואר 2020, נקבע כי "התערבויות הקשורות לפעילות גופנית עשויות לשפר את הכושר האירובי, את תסמיני האסתמה והשליטה במחלה, ואת איכות החיים. עדויות קיימות תומכות בהמלצה על צריכה מוגברת של פירות וירקות להפחתת סיכון לאסתמה ולשיפור השליטה במחלה. תזונה מערבית עתירת דגנים מעובדים, מזון מעובד מאוד, בשר אדום ומזון מטוגן, עם צריכה נמוכה של פירות וירקות – היא בעלת השפעה פרו-דלקתית ועלולה לשנות את הרכב המיקרוביום (החיידקים הטובים שמאכלסים את המעי), באופן שעלול להוביל לתוצאות גרועות יותר של אסתמה".

פעילות גופנית מאומצת בילדות עשויה לעתים לעורר התלקחויות אסתמה, אך לפי הנחיות היוזמה הבינלאומית לאסתמה (GINA), שעודכנו בשנת 2025, ילדים עם אסתמה אינם צריכים להימנע מפעילות גופנית, ומעבר לכך – פעילות גופנית סדירה תורמת לשיפור איכות החיים ושליטה טובה באסתמה אצל הילדים. לפי העמדה המקצועית הרווחת כיום, יש להקפיד על טיפול תרופתי מניעתי במשאפים ולטפל בתסמינים שעשויים להופיע במהלך פעילות, אך אין להגביל פעילות גופנית לאור הסיכויים להתלקחות.

הימנעות מטריגרים

טריגרים רבים נקשרו בחלוף השנים להחמרה והתלקחויות של אסתמה בילדות, ולילדים אסתמטיים הוא להימנע מהם. בין הטריגרים המרכזיים בתקופת חיים זו:

• זיהומים: חשיפה לזיהומים עלולה להוביל להתלקחות אסתמה וסיבוכים, ולכן מומלץ להקפיד על צעדים להפחתת הסיכון לזיהומים אצל ילדים עם אסתמה (קראו הרחבה להלן).
• עישון פסיבי: עישון פסיבי מהווה גורם סיכון מוכח להתלקחויות של אסתמה, ומומלץ להימנע מחשיפת ילדים אסתמטיים לעשן הסיגריות. מחקרים מדגימים קשר בין חשיפה לעישון פסיבי בהיריון ולאחר הלידה לבין הסיכון לפתח אסתמה בילדות. בנוסף, מחקרים מצביעים על קשר בין עישון פסיבי לבין החמרה של אסתמה בקרב ילדים.
• אוויר קר ולחות: מחקרים מזהים כי חשיפה לאוויר קר וכן ללחות גבוהה מגדילים את הסיכון להתלקחויות והחמרה של אסתמה בילדות. אוויר קר, מעבר להיותו גורם סיכון להתפשטות זיהומים – כפי שקורה בחורף, הוא לרוב גם אוויר יבש שגורם ליובש בדרכי האוויר, שינויים באפיתל המצפה את צינורות הנשימה וגירוי תאי מאסט, ומוביל לדלקתיות מוגברת ועלייה בפעילות האסתמה. לחות גבוהה סופגת אלרגנים מהסביבה וזיהום אוויר ובכך מעלה את הסיכון לגירוי דרכי האוויר והחמרה של אסתמה.
• פעילות גופנית: אצל ילדים עם אסתמה לא נשלטת, גם פעילות גופנית עלולה להוות טריגר לאסתמה. אולם בקהילה הרפואית כבר התבססה ההבנה כי אין להפסיק פעילות גופנית מסיבה זו, ולמעשה פעילות מבוקרת מתונה דווקא תורמת לאיזון המחלה.

הפחתת זיהומים

אחד האתגרים בילדות למתמודדים עם אסתמה הוא הפחתת חשיפה למזהמים בסביבה – לאור הסיכון להחמרה, התלקחויות ואשפוזים על רקע זיהומים אצל ילדים אסתמטיים. לפי מטה אנליזה מסין שפורסמה באוקטובר 2024, אסתמה היא גורם סיכון משמעותי לזיהומים ומעלה פי 3.08 את הסיכון לזיהומים חוזרים בדרכי הנשימה בילדות.

כדי להפחית מהסיכון לזיהומים – מומלץ לילדים עם אסתמה להקפיד על הצעדים הבאים:

• הקפדה על היענות לתוכנית החיסונים בילדות, לרבות החיסון העונתי השנתי לשפעת
• שטיפת ידיים במים ובסבון – בעיקר לפני האוכל ולאחר שיעול
• אוורור הבית וניקיון של מרחב המגורים.
• הימנעות מחשיפה לעישון סיגריות פסיבי המהווה גורם סיכון נוסף לזיהומים בילדות.
• הקפדה על אורח חיים בריא מחזקת את המערכת החיסונית ותורמת למאבק בזיהומים.

שליטה טובה במחלת האסתמה, התאמת משטר הטיפול והקפדה על היענות גבוהה הם כלים מרכזיים להגנה מפני זיהומים. שימוש נכון במשאפים מאפשר ספיגה טובה יותר של התרופות ושטיפת הפה לאחר שימוש בסטרואידים בשאיפה מפחיתה את הסיכון לזיהומים מקומיים, למשל בפטריית קנדידה.

גיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות מאופיין באתגרים ייחודיים עבור המתמודדים עם אסתמה, ובין השאר התמודדות עם הסטיגמה החברתית שנלווית למחלה שעלולה לפגוע בהיענות לטיפולים התרופתיים ולהוביל לסיבוכים.

אתגרים טיפוליים

גיל ההתבגרות מלווה בדפוסים של חיפוש אחר עצמאות בחיים, מחמיר את הנטייה לירידה בהיענות לטיפולים לאסתמה. מתבגרים אסתמטיים לרוב מבקשים לנהל בעצמם את המחלה, וללא פיקוח הורי ההיענות לטיפולים עשויה לרדת, וגדלים הסיכויים לדילוג על מנות של תרופות – אשר חושפות את המתבגרים למחלה פחות יציבה.

מחקר מתורכיה, שפורסם במהדורת 2025 של כתב עת מקומי במדינה, מצא במדגם של 312 מתבגרים אסתמטיים בשנות העשרה לחייהם, כי מעל למחציתם (57.1%) עם היענות נמוכה לטיפולים במחלה, וברוב המקרים (60%) הירידה בהיענות נעשית תוך כדי מודעות, בין השאר כתוצאה מחוסר רצון להיחשף כחולי אסתמה לסביבה.

לפי מחקר בקרב צעירים מבריטניה, שפורסם ביוני 2017 בכתב העת BMJ Open, בין המצבים שמפחיתים את ההיענות לטיפולים לאסתמה נכללים שכחה ושגרה לא מסודרת, טכניקת שימוש לקויה במשאפים, קשיים ארגוניים – למשל בחידוש מרשמים, ומשפחות שלא הבינו או לא קיבלו שלילדיהם יש אסתמה.

הסטיגמה שמלווה את מחלת האסתמה הופכת מעיקה בגיל ההתבגרות. לפי המחקר מבריטניה, אסתמה משתקפת בטלוויזיה ובסרטים כמחלה נפשית של אנשים עם חרדה, וצעירים שמשתמשים במשאפים חווים תחושות לעג מסביבתם.

בגיל ההתבגרות חשוב לקבל את האסתמה ולחדד בפני המתבגרים את חשיבות השמירה על משטר הטיפול התרופתי, כדי להפחית הסיכון להתלקחויות.

הימנעות מטריגרים

בין הטריגרים להתלקחויות של אסתמה יש כאלה שהחשיפה אליהם רווחת יותר בגיל הנעורים. בין הטריגרים המרכזיים בתקופת חיים זו:

• עישון ועישון פסיבי: גם בהתבגרות מוסיף עשן הסיגריות להיות טריגר משמעותי להחמרה של אסתמה, ובגיל הנעורים מתווסף לכך הסיכון להחמרות אצל מי שמתחילים לעשן. לפי מחקר מצרפת שפורסם ביולי 2004 בכתב העת Clinical and Experimental Allergy, עישון סיגריות בהתבגרות מעלה את הסיכון להתפתחות אסתמה, וכן מעלה פי 4 אצל מתבגרים אסתמטיים את הסיכון להחמרה במחלה.
• חשיפה לזיהום אוויר: אוויר מזוהם עשוי להפוך לטריגר להתלקחות של אסתמה בגיל ההתבגרות. מחקר אמריקאי שפורסם באוגוסט 2025 מצא כי חשיפה לאוזון וחלקיקי אוויר נשימים החודרים את דרכי הנשימה (PM2.5) מלווה בהחמרה של אסתמה בעיקר אצל נערות – כאשר ההשפעה של אוויר מזוהם על החמרה של אסתמה דועכת עם העלייה בגיל אצל בוגרים צעירים.
• מתח ולחץ נפשי: גיל ההתבגרות הסוער ורווי המתחים עשוי להשפיע על עלייה במחוללי לחץ שעלולים להשפיע על התלקחות של אסתמה. לפי מחקר אמריקאי שפורסם ביולי 2007 בכתב העת Pediatric Allergy and Immunology, במדגם של ילדים תלמידי חטיבות ביניים ב-34 בתי ספר בשיקגו, נמצא כי 77% מתוכם דיווחו על אירועי חיים מלחיצים, וככל שמספר האירועים היה גבוה יותר – כך עלה הסיכון לאסתמה, ואילו אצל מתבגרים אסתמטיים שנחשפו לאירועי חיים מלחיצים נצפה סיכוי גבוה ב-16% להחמרה בתסמיני אסתמה ולצורך בביקורי רופא, סיכוי גבוה ב-17% להיעדרויות ממושכות מהלימודים וסיכון גבוה ב-20% לאשפוזים.
• השמנה: השמנה בגיל ההתבגרות עלולה להחמיר מצבם של אסתמטיים. מחקר אמריקאי שפורסם באוקטובר 2021 מצא כי מתבגרים עם אסתמה והשמנה חשופים יותר לקשיים בשליטה במחלה ולהיענות נמוכה לטיפולים תרופתיים. מעבר לסיכון המוגבר של מתבגרים עם השמנה להיחשף לטריגרים שמחמירים אסתמה כמו אורח חיים לא בריא ומתח נפשי מוגבר, השמנה מלווה גם בפעילות דלקתית שעלולה להשפיע לרעה על מהלך האסתמה.

שליטה טובה באסתמה שמלווה בהקפדה על נטילת התרופות למחלה – תורמת להגנה מפני טריגרים להתלקחויות.

שירות צבאי

אסתמה, בהתאם לחומרתה, עשויה להוביל להורדת פרופיל בצה"ל. המחלה מלווה באתגרים רבים במהלך השירות הצבאי.

חיילים עם אסתמה בדרגה קשה עשויים להיות מוגבלים ביכולתם לבצע פעילות גופנית – על רקע הנטייה להחמרות.

מתח נפשי מוגבר וחשיפה לאבק וחומרים מעוררי אלרגיות עשויים להתעצם במהלך השירות – ולהוות גורם סיכון להתלקחויות של אסתמה. חוקרים ישראלים דיווחו בספטמבר 1999 בכתב העת Chest, כי שירות ביחידות קרביות הוא גורם סיכון להתפרצויות ראשוניות והחמרות של אסתמה כתוצאה מחשיפה לתנאי שטח קשים.

חיילים שפיתחו אסתמה במהלך שירות צבאי או שמחלתם החמירה בשירות – יוכלו במצבים בהם ההחמרה במחלה הותירה נכות לתבוע את משרד הביטחון להכיר במחלתם ככזו שנגרמה או הוחמרה עקב השירות.

בתי משפט הכירו בעבר באסתמה כמחלה שהוחמרה בשירות צבאי ומזכה בפיצויים בין השאר במקרה של מטופל שספג חשיפה גבוהה לאבק ולאמצעים לפיזור הפגנות וחולה ששירת בחיל מודיעין בשירות המלווה במתח נפשי רב.

החיים הבוגרים

למי שמחלת האסתמה נמשכה אצלם מילדות לבגרות, או שפיתחו לראשונה את המחלה בבגרותם – החיים הבוגרים מציבים אתגרים ייחודיים.

לפי נתונים מארה"ב, כ-60% מחולי האסתמה הבוגרים מתמודדים עם אסתמה לא נשלטת.

לפי מחקר מפינלנד, שפורסם באוקטובר 2023 בכתב העת European Clinical Respiratory Journal, במדגם של כ-500 מאובחנים עם אסתמה בבגרות, מטופלים עם אסתמה אלרגית, המאופיינת במסלול דלקת סוג 2 ומתאימה לטיפול בתרופות הביולוגיות החדשות לרוב מאובחנים בגיל צעיר יותר (שיא האבחון תועד בגילים 20 ו-31), בהשוואה לחולים עם אסתמה שנגרמת כתוצאה ממנגנונים אחרים ללא פעילות מוגברת שמאפיינת דלקת סוג 2 (שיא האבחון בגילים 40.5 ו-49).

אסתמה במקום העבודה

עם השנים נקשרו טריגרים מסוימים שעלולים להוביל להחמרה והתלקחויות של אסתמה אצל עובדים ובכללם:

• חשיפות תעסוקתיות לחומרים מעוררי התלקחויות, כמו אבק, חומרים כימיים, אדים תעשייתיים, חומרי ניקוי, עשן וריתוך, חומרי צבע (איזוציאנטים) ואלרגנים המצויים בחיות אצל מי שעובדים עם בעלי חיים.
• מתח נפשי מוגבר במקום העבודה עשוי להוביל להחמרה של אסתמה. בנוסף, עלול התפתח מעגל קסמים, מאחר וחולים שמפתחים החמרה בעבודה על רקע אסתמה עשויים להימצא בחרדה מתמדת מפני התקפים.

לפי מחקר בינלאומי שפורסם ביולי 2007 בכתב העת Lancet, אחיות ועובדי תעשיית הדפוס והעץ הם אלו שמצויים בסיכויים הגבוהים ביותר להתפתחות אסתמה, בהשוואה לעיסוקים אחרים.

חשיפה מתמשכת לטריגרים במקום העבודה עשויה להקשות על השליטה במחלת האסתמה. תנאים של עבודה פיזית מאומצת ועבודת משמרות מחמירים עוד יותר את המצב.

עובדים רבים עם אסתמה נוטים לירידה בפרודוקטיביות, היעדרויות ואבטלה. לפי מחקר מפינלנד שפורסם ביולי 2017, תסמיני אסתמה רבים מעלים פי 4.4 את הנטייה לפתח נכות בעבודה ופי 2.3 את הסיכוי לאבטלה בחיים הבוגרים.

לכן בגילי העבודה חשובה הקפדה יתרה על היענות למשטר הטיפול התרופתי שהותאם לחולה – כדי לשמור על איזון ולמנוע התלקחויות, סבוכים ואשפוזים.

במקרים מסוימים – עובדים שפיתחו אסתמה במקום העבודה או שמחלתם החמירה – עשויים להיות זכאים להכרה בנכות במוסד לביטוח לאומי ולקבלת קצבת נכות חודשית.

ככלל, בגיל העבודה, ספר הליקויים בביטוח הלאומי מאפשר הכרה בנכות כתוצאה אסתמה בשיטה המבוססת על ניקוד, כאשר הניקוד מבוסס בין השאר על הערכים המתקבלים בבדיקת ספירומטריה לתפקוד הריאות (ערכי FEV1) והשינויים בערכים בהשוואה למדידות קודמות, לצד מינון הטיפול התרופתי הנדרש בהתאם לחומרת המחלה. ככלל, חולי אסתמה שאינם נזקקים לתרופות עם מדד בבדיקת ספירומטריה בגובה של יותר מ-80% מהערך הצפוי לגיל – אינם זכאים כלל לאחוזי נכות, ובהמשך אחוזי הנכות מוחמרים בהדרגה. 80% אחוזי נכות ניתנים לחולים קשים ביותר עם שני אשפוזים לפחות ביחידה לטיפול נמרץ על רקע נשימתי ו-100% נכות ניתנים לחולים במהלך חיבור להנשמה מלאכותית.

במקרים מסוימים אסתמה עשויה להתפתח או להחמיר על רקע מקום העבודה. דו"ח רשם המחלות התעסוקתיות במשרד הבריאות העדכני לשנת 2023 מזהה כי מחלות מערכת הנשימה והקול הן מחלות העבודה השניות בשכיחותן, אחרי מחלות תעסוקתיות במערכת השמע.

בהבדל מקצבת נכות כללית, המוגבלת רק למי שמשתכר בעבודתו עד 60% מהשכר הממוצע במשק וניתנת בסכומים הנגזרים מדרגת אי כושר, באסתמה קיימת עקרונית האפשרות לבדוק את זכאות לקצבה גבוהה בהרבה שנגזרת משכר העבודה וניתנת לכל החיים – זאת במידה וניתן להכיר במחלה בביטוח לאומי כפגיעה כתוצאה מעבודה ("מחלת מקצוע"), או שניתן להכיר בה כנכות על רקע שירות בצה"ל/ משטרה/ שב"ס דרך קצין התגמולים באגף לשיקום נכים במשרד הביטחון. הכרה באסתמה כמחלת מקצוע דורשת לרוב סיוע משפטי ולעתים פנייה לבית המשפט. בישראל ניתנו פסקי דין רבים שהכירו באסתמה כמחלת מקצוע במצבים מסוימים. כך, למשל, עובד בתחנת הכוח במפעלי ים המלח הוכר עם שילוב מחלות מקצוע ריאתיות – אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית COPD – על רקע חשיפות לחומרים המגרים את דרכי הנשימה במקום העבודה. כמו כן, עובדת ניקיון בבית חולים ממשלתי שפיתחה אסתמה בבגרותה הוכרה עם מחלת מקצוע על רקע חשיפה לחומרי ניקוי חזקים.

אתגרים טיפוליים

אחד התחומים המתפתחים בשנים האחרונות במשטר הטיפולי באסתמה בבגרות הוא התאמה של הטיפול התרופתי בהתאם לפרופיל המחלה ומאפייניה. בעוד שחשיפה מתמשכת לסטרואידים סיסטמיים אצל בוגרים המטופלים לאסתמה לא מאוזנת עלולה להוביל לתופעות לוואי וסיבוכים, למי שמאובחנים עם אסתמה אלרגית עם מאפיינים של דלקת סוג 2 – מומלץ במקרים הרלוונטיים לבחון עם הרופאים המטפלים את האפשרות למעבר לטיפול בתרופות ביולוגיות חדשות שמכוונות למסלולים דלקתיים שמאפיינים דלקת זו.

גם בגילי הבגרות המתמודדים עם אסתמה נדרשים להקפיד על היענות גבוהה לטיפולים תרופתיים ולהימנע מוויתור או דילוג על תרופות – שעלולים להוביל להחמרה במצב הרפואי.

בין השאר יש תפיסה שגויה כי אסתמה בגילי הבגרות פחות חמורה מאסתמה בילדות. בפועל, חולים שאינם מקפידים על טיפול והימנעות מטריגרים ועל מחלה מאוזנת – עלולים לסבול מהתלקחויות קשות וסיבוכים המצריכים אשפוזים ואף הגעה למצבים מסכני חיים. לפי מחקר מסינגפור שבוצע בקרב כ-100 בוגרים אסתמטיים ופורסם ביולי 2025, מעל למחצית (68.7%) הציגו היענות ירודה לטיפול תרופתי במשאפים, ובקבוצה זו נמנו יותר מטופלים עם פניות לחדר מיון ואשפוזים (42.2%) בהשוואה למטופלים עם היענות גבוהה לטיפולים (35.5%). מחקר אמריקאי מהמרכז הרפואי מאיו קליניק שפורסם באוקטובר 2020 בכתב העת Chest מצא כי ההיענות לתרופות הביולוגיות החדשות לאסתמה גבוהה מההיענות לטיפולים בסטרואידים, גם אלה הניתנים בשאיפה.

בקרב בוגרים, כמו אצל מתבגרים, חשוב להפחית מהסטיגמה שעשויה להתלוות לאסתמה, לרבות הקישור השגוי בין המחלה למצב נפשי מעורער – אשר מוביל חלק מהחולים להימנע מקבלת טיפול תרופתי כדי שלא יסווגו כחולים או מחשש שיאבדו את מקום עבודתם.

אורח חיים בריא

גם בגיל הבגרות יש חשיבות אצל חולי אסתמה להקפדה על אורח חיים בריא. לפי ההנחיות הבינלאומיות של היוזמה הבינלאומית לאסתמה (GINA), שעודכנו בשנת 2025, יש לעודד בוגרים צעירים עם אסתמה להקפיד על פעילות גופנית סדירה. המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) לכלל האוכלוסייה ולחולים כרוניים מדגישות את חשיבות השמירה על פעילות אירובית בדרגת עצימות מתונה לפחות 150 דקות בשבוע המחולקים לרוב ימי השבוע או פעילות בדרגת עצימות גבוהה לפחות 75 דקות בשבוע, לצד פעילות אנאירובית לפחות פעמיים בשבוע ומתיחות. לפי היוזמה הבינלאומית, פעילות גופנית משפרת את התפקוד הלבבי אצל המתמודדים עם אסתמה, תורמת לשיפור באיכות החיים, ועשויה גם להיות לה תרומה לשיפור תפקודי ריאה ושליטה בתסמיני אסתמה.

הפרעות שינה

בגילי הבגרות, מחלת האסתמה מלווה במקרים רבים בהפרעות שינה. במחקר אמריקאי שפורסם באוקטובר 2016 בכתב העת Chest נמצא במדגם של מאות חולי אסתמה כי מעל לשליש (37%) התמודדו עם נדודי שינה, ואלו נטו יותר לסבול גם מדיכאון, חרדה ואיכות חיים ירודה. ממצאים מסקר הבריאות והתזונה הלאומי בישראל, שדווחו בחורף 2012 בכתב העת General Hospital Psychiatry, זיהו קשר בין אסתמה בקרב בוגרים בגיל 21 ומעלה לבין נטייה גבוהה ב-84% להופעת תסמיני דיכאון, כאשר למטופלים עם אסתמה ודיכאון היה סיכון גבוה ב-81% לסבול משינה ירודה המלווה ביקיצות בלילה, בהשוואה לאסתמטיים שאינם מתמודדים עם דיכאון.

בוגרים עם אסתמה אף עשויים לפתח דפוס של 'אסתמה של לילה" (Nocturnal Asthma), שמשמעתה החמרה בשעות הלילה בתסמיני אסתמה כמו קוצר נשימה, שיעול וצפצופים. לפי אחת הסברות, מזג האוויר שמתקרר בלילה מוביל להתכווצות דרכי הנשימה וכך עשוי להחמיר תסמיני אסתמה. כמו כן, יתכן שדווקא בבית בחדר השינה יש סיכון גבוה יותר לחשיפה לטריגרים מעוררי אסתמה, כמו אבק או מזונות אלרגנים. בנוסף, ייתכן שהורמונים המופרשים בלילה מובילים להחמרת אסתמה, ואולי אף מהלך השינה עצמו מחמיר תסמינים נשימתיים. יתכן גם כי זווית השינה בלילה מוסיפה לסיכון להחמרה לילית.

לאסתמטיים שמתמודדים עם אסתמה מומלצים הטיפים הבאים:

• לשמור על חדר שינה חמים שאינו קר מדי ולהפחית בחדר מגע עם טריגרים אפשריים לאסתמה, כמו אבק.
• לנסות שינוי בתנוחת השינה בלילה. שינה בצד שמאל נחשבת למומלצת למתמודדים עם שילוב של אסתמה וצרבת. שינה בצד ימין נקשרה בעבודות להתנגדות ממוגברת בצינורות הנשימה. הצבת כרית בין הרגליים מייצבת את עמוד השדרה ועשויה גם לשפר את תפקוד צינורות הנשימה בשינה.
• שינה עם ראש מוגבה על ידי כרית גדולה או מספר כריות מסייעת לעתים בשיפור הסירקולציה של הדם בגוף ועשויה לשפר תסמיני אסתמה.
• שינה על מיטה מוגבהת מהרצפה עשויה להיות איכותית יותר, מאחר והיא מרחיקה את המגע עם אלרגנים כמו אבק המצטבר על הרצפה.
• החלפת מצעים ושטיפת הרצפה בקביעות בחדר השינה מדי שבוע מסייעת להפחתת אבק. מומלץ גם להימנע מהכנסת חיות מחמד לחדר השינה ויש להקפיד על חלון סגור בחדר השינה – בעיקר כשיש מזג אוויר המשולב עם רוחות ואובך.
• מומלץ להימנע מארוחות כבדות בלילה שמחמירות מצבים של צרבת ותסמינים מסוימים של אסתמה בלילה כמו צפצופים. אכילה לילית גם נקשרת להשמנה שמלווה בהחמרת תסמיני אסתמה.
• שימוש במפזר אדים או במערכות לטיהור אוויר תורם להפחתת כמות האלרגנים באוויר ומונע אוויר יבש בלילה שעלול לגרות את דרכי הנשימה ולהחמיר תסמינים של אסתמה.
• אסתמה עשויה להיות מלווה בדום נשימה בשינה – מצב המאופיין בהפסקות שינה חוזרות בלילה. לפי מטה אנליזה מסין שפורסמה ביוני 2017 בכתב העת Scientific Reports, אסתמטיים מצויים בסיכון גבוה פי 2.64 לדום נשימה בשינה. במקרה של חשד לתופעה, המלווה לרוב בתסמיני עייפות קשה ביום, מומלץ לבצע בדיקת שינה. במידה התופעה מאובחנת – ניתן כיום לטפל בה באמצעות מסכת CPAP ובטיפולים נוספים.

נשים הרות

היריון עם אסתמה עשוי לעבור ללא הפרעות, אך עלול גם להיות מלווה בסיבוכים – על רקע השינויים ההורמונליים של האישה והעלייה בצריכת החמצן שעלולים להשפיע לרעה על החמרה בתסמיני אסתמה, ולעתים דווקא מפתיעים ומשפרים את מצב האסתמה.

חוסר איזון באסתמה בהיריון מעלה את הסיכון לסיבוכים, אשפוזים והגדרה של היריון בסיכון. בהיריון קיימת רגישות מוגברת לזיהומים שעלולים להיות טריגרים להחמרה במחלה. מחקרים זיהו קשר בין אסתמה לא מאוזנת בהיריון לבין סיכון מוגבר לסיבוכים מיילדותיים אצל האם והעובר. לפי מחקר מעקב נרחב מקנדה שפורסם בשנת 2020 בכתב העת European Respiratory Journal, החמרה של אסתמה בהיריון מעלה ב-30% את הסיכון לרעלת היריון, ב-17% את הסיכון ליתר לחץ דם בהיריון, ב-14% את הסיכון לפגות וללידת תינוקות קטנים לגיל היריון ומעלה ב-21% את הסיכון למומים מולדים. במחקר נמצא גם כי תינוקות לאימהות שחוו התלקחות אסתמה בהיריון היו בסיכון גבוה ב-23% לפתח אסתמה כילדים עד גיל חמש.

לפי הנחיות היוזמה הבינלאומית לאסתמה (GINA), חשוב לבדוק אסתמה לנשים בגיל הפוריות שמתכננות היריון כדי לאפשר התאמת טיפולים להפחתת תסמינים בהיריון ולידה.

גיל הזהב

אתגרים של אסתמה ממשיכים בחלק מהמקרים גם לגיל המבוגר.

תת אבחון

לפי הנחיות היוזמה הבינלאומית לאסתמה (GINA), בגיל המבוגר קיים תת אבחון של אסתמה באוכלוסייה, מאחר והמחלה נתפסת לרוב כמחלת ילדות, וכן על רקע שכיחותם הגבוהה של מצבים רפואיים נוספים שמלווים בקוצר נשימה אצל מבוגרים. צפצופים בנשימה, קוצר נשימה ושיעול בגיל המבוגר עשויים גם להתפתח על רקע מחלות לב וכלי דם. לפי מחקר שנערך בדרום אוסטרליה ופורסם באוקטובר 2003 בכתב העת Thorax, קיימת נטייה לפספס אבחנות של אסתמה בקרב מבוגרים מגיל 65 ומעלה. ירידה בפעילות הגופנית בגיל המבוגר עשויה גם להוביל להחמרה בתחלואה נשימתית כרונית. בהנחיות מומלץ לחולים בגיל המבוגר ולרופאיהם לתת את הדעת גם לאפשרות של תחלואה משולבת של אסתמה עם מחלת ריאות חסימתית כרונית – בעיקר אצל מעשנים – מצב המכונה כיום ברפואה ACO (קיצור של Asthma-COPD Overlap).

תחלואה משולבת

מבוגרים עם אסתמה מתמודדים לרוב עם תחלואה כרונית משולבת, ובמצבים אלה התלקחויות וסיבוכים של אסתמה מהווים גורם סיכון משמעותי יותר לאשפוזים ואף לתמותה. לפי מחקר אמריקאי שפורסם ביולי 2015 בכתב העת PLOS ONE, לאסתמטיים מעל גיל 45 סיכון גבוה פי 2.73 לפתח מחלה קשה בהשוואה לאסתמטיים צעירים יותר.

לפי מחקר אמריקאי נרחב שפורסם במאי 2002 בכתב העת JAMA Internal Medicine, מבוגרים מגיל 65 ומעלה עם אסתמה, בהשוואה לצעירים בוגרים עם המחלה בגילי 34-18, סובלים מיותר תסמינים וכן בסיכויים גבוהים יותר לתחלואה משולבת עם סינוסיטיס (50% מהמבוגרים לעומת 38% מהבוגרים הצעירים), צרבת (35% לעומת 23%), ברונכיטיס כרונית (43% לעומת 16%) ואי ספיקת לב (8% לעומת 1%).

אסתמה המשולבת במחלות נוספות מייצרת אתגרים למערכת הבריאות, ומצריכה הקפדה יתרה למשטר הטיפול התרופתי שניתן לאסתמה – כדי להפחית את הסיכון לסיבוכים.

אתגרים טיפוליים

משטר הטיפול באסתמה עלול לחוות טלטלות וירידה בהיענות לטיפול בגיל המבוגר. תחלואה מורכבת, תשישות ושחיקה מובילים חלק מהחולים המבוגרים לדלג על טיפולים ולהקפיד פחות על טיפול תרופתי מוסדר. מחקר מפולין שפורסם במארס 2010 זיהה היענות ירודה ביותר לטיפולים התרופתיים לאסתמה בגיל המבוגר, כאשר רק ל-9% עד 21% מהחולים תועדה היענות טובה לפי מדדים שונים, ואילו רובם תועדו מדלגים ומוותרים על תרופות חיוניות.

אתגרים נוספים בטיפול באסתמה בגיל המבוגר כולל ריבוי תרופות – שעשוי להוביל להשפעות בין תרופתיות ומצריך בירור מעמיק עם רופאים/ רוקחים לחולים הרלוונטיים, טכניקה לקויה של שימוש במשאף שפוגעת בספיגת התרופות בגוף וירידה קוגניטיבית שעשויה להקשות על טיפול תרופתי מסודר.

בגיל המבוגר קיימת נטייה לפתח תופעות לוואי וסיבוכים רבים יותר על רקע טיפול בסטרואידים, עקב רגישות מוגברת של הגוף ותחלואה משולבת, וגם יעילות הסטרואידים עשויה לדעוך. לפי מחקרים, למרות יעילותם לרוב האנשים עם אסתמה, מטופלים מבוגרים נוטים להיות פחות רגישים לסטרואידים, דבר המקשה על ניהול האסתמה באוכלוסייה זו.

למבוגרים עם אסתמה אלרגית המאופיינת במסלול של דלקת סוג 2 – מומלץ לשקול עם הרופאים טיפול בתרופות הביולוגיות החדשות שמפחיתות מהחשיפה לסטרואידים. מחקרים מצביעים על כך שהטיפולים הביולוגים לאסתמה נחשבים בטוחים גם בגיל המבוגר. בין השיקולים שנבחנים לגבי התאמה לטיפולים ביולוגים לאסתמטיים מבוגרים נמנים תחלואה משולבת שעשויה להגביל את אפשרויות הטיפול; וסיכון גבוה במיוחד לזיהומים שעשוי להגביל שימוש בטיפול הביולוגי לאור השפעתו על מערכת החיסון.

• עוד על אסתמה והטיפול התרופתי בה

• ד"ר משה שי אמור הוא רופא מומחה למחלות ריאה ורפואה פנימית ומנהל השירות לפולמונולוגיה פולשנית במרכז רפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)

עדכון אחרון: מארס 2026