מלנומה – מה שחשוב לדעת

מלנומה של העור (Melanoma) מהווה את אחד הסוגים הקשים של סרטן העור שמתחיל בתאי המלנוציטים – תאים המייצרים את הפיגמנט המעניק לעור את צבעו הקרוי 'מלנין' (Melanin). בשנים האחרונות עולה המודעות למלנומה, לאחר שהתחדד הקשר בין חשיפה מוגברת לקרינה מייננת (UV) שנפלטת מהשמש, בעיקר בשעות הצהריים, לבין העלייה בסיכון למחלה.

מלנומה לרוב מתפתחת באזורי גוף החשופים יותר לשמש, למשל הזרועות, הגב, הפנים והרגליים, ובמקרים מסוימים עלולה להתפתח גם בעיניים, וכן באף או גרון. גם חשיפה לקרינה מייננת ממקורות נוספים מעלה את הסיכון למלנומה, למשל במיטות שיזוף. הגבלת חשיפה לשמש לשעות שבהן השמש אינה חזקה, למשל מוקדם בבוקר או אחר הצהריים, תורמת להפחתת הסיכון למלנומה.

בשנים האחרונות פותחו טיפולים תרופתיים מתקדמים למלנומה בתרופות ביולוגיות ואימונותרפיה, ויש טיפולים המאפשרים לטפל בהצלחה במחלה כשהיא מאובחנת בשלבים מוקדמים.

שכיחות המחלה

ישראל, בהיותה מדינה רוויית שמש, מהווה את אחד המוקדים המשמעותיים בעולם לתחלואה במלנומה. לפי נתוני הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן בארגון הבריאות העולמי (IARC), ישראל ממוקמת במקום ה-23 בעולם בשיעור התחלואה ממלנומה – 10.8 חולים לכל מאה אלף תושבים, כשבראש אוסטרליה (37 למאה אלף), דנמרק (31.1 למאה אלף) ונורבגיה (30.6 למאה אלף), ובתחתית סמואה שבדרום האוקיינוס השקט (ללא תחלואה מדווחת).

שיעורי התמותה ממלנומה בישראל – 1.4 מתים לכל מאה אלף איש, דומים לאלו המדווחים בגרמניה, גבוהים משיעורי התמותה בארה"ב (1 לכל מאה אלף), כאשר בשיא ניו זילנד (3.9 למאה אלף) ונורבגיה (2.6 למאה אלף).

בישראל, לפי נתוני רשם הסרטן הלאומי במשרד הבריאות, מלנומה היא הסרטן החודרני התשיעי בשכיחותו, כאשר אצל יהודים בקרב גברים הוא שישי בשכיחותו ובקרב נשים שביעי בשכיחותו, ואילו באוכלוסייה הערבית הוא שכיח הרבה פחות (מקום 27 מכלל סוג הסרטן אצל גברים ערבים ומקום 21 אצל נשים ערביות). בשנת 2022 אובחנו בארץ קרוב לאלף חולי מלנומה חדשים המהווים 971 ישראלים – 518 גברים (53%) ו-453 נשים (47%). בקרוב למחצית מהמקרים (42%) המלנומה ממוקדת באזור גוף מסוים וטרם חדרה לבלוטות הלימפה, רקמות סמוכות או איברים מרוחקים.

בקרב גברים יהודים תועדה בשנים האחרונות עלייה בהיקף המלנומה משנת 1996 עד 2017 – בשיעור של 0.8% בכל שנה, ואילו משנת 2017 חלה ירידה תלולה בהיקף התחלואה של 6.8% לשנה עד שנת 2022, האחרונה לגביה דווחו נתונים. בקרב נשים יהודיות תועדה יציבות בשנים 2017-1996, ומשנת 2017 גם דווח על ירידה תלולה בהיקף של 5.9% לשנה. ירידות אלה מיוחסות בין השאר להצלחת הקמפיינים הקוראים לזהירות בחשיפה מהשמש ומריחת קרם הגנה מפני קרינה מייננת מהשמש. יחד עם זאת, בשנה האחרונה מדווח על תופעה מדאיגה של שיזוף יתר בקרב בני נוער העלול להיות מסוכן ולהוביל בהמשך למגמת עלייה בתחלואה.

תסמינים אופייניים ושומות חשודות

התסמינים הראשונים של מלנומה כוללים לרוב שינוי בשומה קיימת או הופעת נגע חדש בעל פיגמנטציה או מראה חריג על העור. מלנומה אינה חייבת להתפתח מתוך שומה קיימת, ויכולה להופיע מלכתחילה כנגע חדש על עור שהיה תקין.

תסמינים של מלנומה יכולים להופיע בכל מקום בגוף, לרוב באזורים חשופים לשמש, כגון הזרועות, הגב, הפנים והרגליים. מלנומה יכולה להופיע גם באזורים שאינם חשופים בדרך כלל לשמש, כגון כפות הרגליים, כפות הידיים ומתחת לציפורניים ואף בתוך הגוף – בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים עם עור כהה.

אחת המשימות המאתגרות היא לזהות שומות חשודות למלנומה – כדי לפנות בזמן לבדיקת מעבדה ולזהות את המקרים בשלבים מוקדמים בהם סיכויי הריפוי מהמחלה גבוהים.

שומות טיפוסיות לרוב עם צבע אחיד – ורוד, חום-בהיר, חום או שחור, ומתחילות להופיע בילדות. שומות חדשות עשויות להמשיך להיווצר, לרוב עד גיל 40. בבגרות לרוב האנשים יש בין 10 ל־40 שומות. עם הזמן שומות עשויות להשתנות במראן, וחלקן אף עשויות להיעלם עם הגיל.

באגודה למלחמה בסרטן מגדירים את הסימנים המחשידים למלנומה ב"חמשת הגימלים":

• גאומטריה: שומה לא סימטרית שחלקה האחד אינו זהה לחלקה האחר
• גבול: שומה שהגבול שלה אינו מעוגל, ברור ומוגדר
• גוון: שומה בצבע לא אחיד המורכבת ממספר גוונים, למשל שחור, חום וורוד
• גודל: שומה שקוטרה עולה על 5 מ"מ (קוטר המחק בקצה העיפרון)
• גובה: שינוי בגובה השומה קיימת הגדלה בהתמדה

שומות שהופכות לממאירות עשויות לכלול את כל המאפיינים הנ"ל או רק את חלקם.

יש לציין כי נמשים עצמם אינם הופכים לגידולי מלנומה, אולם עצם קיומם מהווה סמן מתריע לרגישות לקרינה אולטרה סגולה מהשמש, שכן הם קשורים גם כן לחשיפה לשמש בשילוב גורמים גנטיים. לכן אנשים עם נמשים ובעיקר עם עור בהיר מצויים בקבוצת סיכון גבוהה יותר למלנומה.

מצבי סיכון המחייבים פנייה לרופא כוללים:

• הופעת שומות חשודות או שינוי מחשיד בשומה קיימת.

• שומות מרובות ו/או מולדות וסיפור אישי או משפחתי של סרטן העור – במקרים אלה חשוב להיבדק לפחות פעם אחת בשנה אצל רופא עור בבדיקה מקיפה ובגיל השלישי אף פעמיים בשנה.
• פצע בעור שאינו מחלים.

מלנומה חבויה

גידולי מלנומה יכולים להתפתח גם באזורים בגוף החשופים מעט מאוד לשמש או שאינם חשופים לשמש כלל. אזורים אלה עשויים לכלול את המרווחים בין האצבעות, כפות הידיים, כפות הרגליים, הקרקפת או איברי המין, ובעיקר אצל אנשים עם גוון עור חום או שחור.

בין המלנומות החבויות גם סוגים נדירים של מלנומה:

• מלנומה של הריריות (Mucosal melanoma) המתפתחת בריריות הגוף המצפות את האף, הפה, הוושט, פי הטבעת, דרכי השתן והנרתיק. מלנומות ריריות קשות במיוחד לזיהוי, משום שהן עלולות להידמות למצבים רפואיים נפוצים הרבה יותר.
• מלנומה של העין (Ocular melanoma) המופיעה לרוב בשכבת הענבייה (אוביאה, Uvea). מלנומה בעין עלולה לגרום לשינויים בראייה, ולעיתים מתגלה בבדיקת עיניים שגרתית.
• מלנומה מתחת לציפורן, הקרויה גם מלנומה אקרלית-לנטיגינוזית (Acral lentiginous melanoma) היא צורה נדירה של מלנומה שעשויה להופיע מתחת לציפורני הידיים או הרגליים וכן בכפות הידיים או הרגליים. היא נוטה להיות כהה מאוד, שטוחה ובעלת גבולות לא סדירים. סוג זה שכיח יותר בקרב אנשים ממוצא אסייתי ואנשים עם עור חום או שחור.

לפי מחקר מצרפת שפורסם באביב 2014, המיקום של גידולי מלנומה בגוף משתנה בין המינים: הופעת מלנומות בגפיים התחתונות נפוצה יותר בקרב נשים, ואילו הופעת מלנומות בפלג הגוף העליון רווחת יותר אצל גברים. לפי עבודה זו, בקרב הנשים מאובחנות יותר מלנומות בצד הימני של הראש והצוואר, ואילו בקרב גברים אובחנו יותר מלנומות בצד השמאלי של אזור זה.

סיבות וגורמי סיכון למלנומה

מלנומה מתרחשת כאשר מתרחש שינוי במטען הגנטי (די.אנ.איי) במלנוציטים – תאי עור שמייצרים פיגמנט שנותן לעור את צבעו (מלנין), ותאים אלה הופכים מבריאים לממאירים. בעוד שתאים בריאים, המטען הגנטי משגר הוראות לגדילה וחלוקה בקצב מסוים, ומורה לתאים למות בזמן מוגדר, בתאי סרטן, השינויים הללו גורמים לתאים להתחלק במהירות רבה ולייצר עוד ועוד תאים עד להיווצרות מסה גידולית שעלולה לפלוש לרקמות בריאות ולהרוס אותן. עם הזמן, תאי סרטן עשויים גם להתנתק ולהתפשט לחלקים אחרים בגוף בשלב גרורתי (מטסטטי).

לא ברור מה בדיוק גורם לשינויים במטען הגנטי של תאי העור ומוביל למלנומה, וההערכה כי ככל הנראה מדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. מחקרים זיהו כי חשיפה לאור אולטרה-סגול (UV) הנפלט מהשמש וממקורות נוספים (מיטות שיזוף ומנורות שיזוף) מהווה גורם מרכזי למלנומה. קיומן של מלנומות חבויות שעלולות להתפתח באזורי גוף שאינם חשופים לשמש מעידה כי יש כל הנראה גורמי סיכון נוספים למחלה.

קרינת UV אינה גורמת לכל מקרי המלנומה, במיוחד לאלה שמופיעים באזורים בגוף שאינם נחשפים לאור שמש. משמעות הדבר היא שגורמים נוספים עשויים לתרום לסיכון להתפתחות מלנומה.

גורמי סיכון משמעותיים למלנומה שהתבססו במחקרים שונים כוללים:

• חשיפה לקרני אולטרה סגול (UV) היא גורם סיכון משמעותי למלנומה. קרניים אלה מצויות הן בשמש והן נפלטת ממיטות שיזוף ומנורות שיזוף. זו גם הסיבה המרכזי שהמטופלים בטיפולי פוטותרפיה, בהם חולי פסוריאזיס ומחלות עור נוספות – מצויים בסיכון גבוה יותר למלנומה. במחקר מעקב מאוניברסיטת הרווארד שפורסם באפריל 1997 בכתב העת New England Journal of Medicine, מטופלים בפוטותרפיה מסוג PUVA לפסוריאזיס היו כעבור עשרים שנות מעקב בסיכון גבוה פי 5.4 לפתח סרטן העור מסוג מלנומה חודרנית, כשהסיכון היה גבוה בייחוד בקרב מטופלים שנחשפו ל-250 טיפולים מצטברים בפוטותרפיה או מעבר לכך. קרני אולטרה סגול מסוג UVA באורכי גל של 400-315 ננומטר מהווים את רוב קרינת השמש המגיעה לכדור הארץ וחודרים לעומק העור – עד שכבת הדרמיס (השכבה השנייה בעור, מתחת לשכבת האפידרמיס). קרניים אלה גורמים נזק עקיף למטען הגנטי של תאי המלנוציטים באמצעות תהליכי עקה חמצונית. קרני UVB באורכי גל של 315-280 ננומטר מהווים כ-5% מהקרינה המגיעה לכדור הארץ, ונספגים בשכבת האפידרמיס העליונה של העור, ונחשבים מזיקים יותר בגרימת נזק ישיר למטען הגנטי של המלנוציטים על ידי יצירת פגמים שונים. מהשמש נפלטים גם קרני UVC שנספגים בשכבת האוזון וכמעט ואינם מגיעים לכדור הארץ. כיום מומלץ כי תכשירי הגנה מהשמש למניעת מלנומה יכללו הגנה רחבת טווח משני סוגי קרני האולטרה סגול UVA ו-UVB.
• היסטוריה משפחתית: ככל הנראה קיים גם רקע גנטי למלנומה, שכן לאנשים עם קרובי משפחה שפיתחו מלנומה יש סיכון גבוה יותר למחלה, ומקרים אלה מהווים לפי מחקרים כעשירית ממקרי המלנומה. מחקר מבריטניה שפורסם עוד במארס 2000 בכתב העת JNCI של המכון הלאומי לסרטן בארה"ב זיהה כי בקרב צעירים עד גיל 45 הגורם הגנטי תורם 36% לסיכון למלנומה, ואילו מגיל 45 ומעלה תרומתו עולה ל-86% מהסיכון למחלה. בין השאר, עבודות שונות זיהו קשר בין מוטציות בגן CDKN2A המשפיע על ויסות חלוקת תאי הגוף לבין מלנומה, ומחקרים מצאו קשר בין המחלה לבין מוטציות בגנים שונים, בין השאר אלה המסומנים באותיות MC1R, MITF, CDK4, POT1, TERT, ACD, TERF2IP ו-BAP1.
• עור בהיר מהווה גורם סיכון מובהק למלנומה, אם כי זו עשויה להתפתח גם אצל אנשים עם גוון עור כהה. בסיכון הגבוה ביותר אנשים עם שיער בלונדיני או אדמוני, עיניים בהירות ונמשים – המצויים בסיכון גבוה יותר לפגיעות מהשמש. לפי מחקר נרחב שניתח נתונים מהעולם (מחקר IMAGE) שפורסם עוד באוגוסט 1995 בכתב העת International Journal of Cancer, בהשוואה לשיער חום כהה או שחור – הסיכון למלנומה גבוה ב-49% לאנשים עם שיער חום בהיר, גבוה ב-84% לאנשים עם שיער בלונדיני, וגבוה פי 2.38 לאנשים עם שיער ג'ינג'י. כמו כן, עיניים כחולות הן סמן המעלה ב-55% את הסיכון למלנומה, בהשוואה לעיניים חומות.
• ריבוי שומות או שומות לא טיפוסיות מהווים כאמור גורם סיכון מוביל למלנומה. מצב סיכון של ריבוי שומות מוגדר ברפואה כהמצאות של יותר מ-50 שומות בגוף כולו. תסמונת נבוס דיספלסטי או שומה דיספלסטית/ א-טיפית, המכונה גם 'תסמונת משפחתית של שומות לא טיפוסיות ומלנומה' מתייחסת למטופלים עם מספר רב של שומות (לרוב  על 50) שחלקן לא טיפוסיות מבחינה קלינית, ומטופלים אלה תועדו במחקרים עם סיכון גבוה פי 500 להתפתחות מלנומה בהשוואה לסיכון באוכלוסייה הכללית.
• היסטוריה של כוויות שמש: מחקרים מצאו כי כוויות שמש חמורות עם שלפוחיות ואפילו בילדות מעלות את הסיכון להתפתחות מלנומה. לפי מחקר מסין שפורסם בנובמבר 2023, כוויות שמש בילדות מעלות פי 4 את הסיכון למלנומה, כאשר כוויות בפנים מגדילות את הסיכון למחלה פי 18.3, וכוויות בגפיים מגדילות פי 7.1 את הסיכון למחלה.
• מגורים בסמוך לקו המשווה או בגובה רב מהווים גורם סיכון למלנומה, שכן במצבים אלה החשיפה לקרינת השמש ישירה וחזקה יותר. מסיבה זו, באוסטרליה וניו זילנד הסמוכות לקו המשווה יש לתושבים בהירים סיכון גבוה במיוחד למלנומה. בנוסף, מחקר מספרד שפורסם בשנת 2011 הדגים כי מי שגרים באזורים הרריים גבוהים מצויים בסיכון גבוה יותר למלנומה, כשהסיכון הגבוה ביותר תועד ביישובים בהרים בגובה כ-1,500-1,400 מטר מעל פני הים, מעט יותר מגובה הרי הגליל והגולן.
• מערכת חיסון מוחלשת עקב תרופות או מחלה מעלה את הסיכון למלנומה ולסוגים אחרים של סרטן עור. לכן בקבוצות סיכון למחלה נכללים אנשים הנוטלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון (אימונוסופרסנטים), ובהם מושתלי איברים ונשאי HIV. לפי מחקר אמריקאי שפורסם בקיץ 2015, לאנשים שעברו השתלת איברים סיכון גבוה פי 2.2 לפתח מלנומה חודרנית בהשוואה לאנשים שלא עברו השתלת איברים. מסיבה זו במסגרת המעקבים הרפואיים הרבים שנדרשים ממושתלי איברים, נדרשת משמעת כדי להימנע מנזקי השמש, בדיקות קבועות בבית לאיתור שומות חריגות ופצעים שלא נרפאים ובדיקות תקופתיות לפחות אחת לשנה במרפאות עור ייעודיות הפועלות במרכזים רפואיים שבהם מתבצע המעקב הרפואי אחר מושתלים.

מניעת מלנומה

קיימים מספר אמצעים להגנה מפני קרני אולטרה סגול והפחתת הסיכון למלנומה, ובהם:

• הימנעות ממנורות ומיטות שיזוף הפולטות קרינה אולטרה סגולה המסוכנת להתפתחות מלנומה. לפי מחקרים, מיטות שיזוף עשויות לפלוט עד פי 15 יותר קרינה מייננת מסוכנת בהשוואה לשמש, ולכן הסיכון להתפתחות מלנומה כתוצאה מחשיפה למיטות שיזוף נחשב משמעותי במיוחד. לפי מטה אנליזה של חוקרים מצרפת שפורסמה ביולי 2012 בכתב העת British Medical Journal, שימוש במיטות שיזוף מלווה בעלייה של 25% בסיכון למלנומה, כשכל טיפול נוסף מעלה ב-1.8% את הסיכון למחלה הממארת. ביולי 2009 הגדירה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן בארגון הבריאות העולמי קרינת אולטרה סגול ומקורות הפצתה – ובייחוד מיטות שיזוף – כמסרטן ודאי בבני אדם. בישראל הוכללו בשנת 2014 מיטות שיזוף ברשימת החומרים המסרטנים המרוכזת במשרד הבריאות. במארס 2026 דווח על התפתחות מדאיגה כאשר מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) משך הצעה האוסרת שימוש במיטות שיזוף בארה"ב בקרב בני נוער.
• הימנעות מחשיפה לשמש בצהריים ובעיקר בין השעות 10:00 עד 16:00 – היא אמצעי הגנה מפני השמש המומלץ על ידי מרבית ארגוני הבריאות, לרבות האגודה למלחמה בסרטן. חשיפה מבוקרת לשמש שלא בשעות אלה – מספקת לפי ההמלצות לצורך ספיגת ויטמין D מהשמש החיוני לבריאות. לפי עמדת האגודה למלחמה בסרטן, חשיפה קצרה בלתי מוגנת לשמש של 10 דקות בלבד ביום, שלוש פעמים בשבוע, באזורי עור מוגבלים – כגון מחשוף החזה ואמות הידיים) בשעות הבוקר המאוחרות – מספיקה בהחלט לשמירת רמות תקינות של ויטמין D. חשוב להימנע מחשיפה לשמש בשעות המסוכנות – גם בחודשי החורף וכשהשמיים מעוננים, מאחר ועננים אמנם מפחיתים חלקית את הקרינה מהשמש המגיעה לכדור הארץ אך לא מבטלים לחלוטין את הסיכון למלנומה.
• שימוש יומיומי בקרם הגנה מפני השמש – כשהמומלץ ביותר הוא קרם המגן באופן נרחב מפני קרני אולטרה סגול מסוג UVA ו-UVB עם מקדם הגנה גבוה (SPF) בגובה 30 ומעלה, לפי ההמלצות המקובלות של האגודה למלחמה בסרטן. ההמלצות מורות להתמרח מחדש כל שעתיים ואף לעתים קרובות יותר במידה ושוחים או מזיעים. תינוקות עד גיל חצי שנה אין לחשוף כלל לשמש – גם לא עם קרם הגנה ייעודי לילדים.

בדיקות עצמיות של העור ותשומת לב לשינויים בעור – בשומות קיימות, נמשים, גבשושיות וכתמי לידה – מאפשרות לזהות מלנומה בשלב מוקדם שבו סיכויי ההצלחה של הטיפולים הרפואיים גבוהים משמעותית. בדיקה העצמית יש לבצע גם באזור הפנים, הצוואר, האוזניים והקרקפת, בעזרת מראות, וכן בגב, הגפיים (ידיים ורגליים) ואף בין האצבעות, באיבר המין ובישבן.

בשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים כי נטילה קבועה של אספירין במינון יומיומי נמוך מלווה בירידה בסיכון לסרטן מסוגים שונים, לרבות מלנומה – אולם כיום אין תרופה כלשהי (לרבות אספירין) שנכללת בהמלצות מומחים כאמצעי למניעה של סרטן העור.

כיצד מאבחנים?

אבחון מלנומה מתבצע על ידי רופאי עור – דרמטולוגים, וחשוב לפנות לרופא במצבי סיכון עם תסמינים מחשידים, מאחר ואבחון מוקדם של מלנומה משפר את סיכויי ההחלמה. מחקרים זיהו נטייה לעיכוב אבחון מלנומה בשנות התפרצות מגפת הקורונה העולמית – אשר הייתה מלווה באבחון מחלה קשה יותר.

שלב מרכזי באבחון מלנומה הוא בבדיקת שומות חשודות. בשנים האחרונות מפותחות טכנולוגיות שונות, חלקן מבוססות בינה מלאכותית (AI), שעשויות לשפר בעתיד את הזיהוי של שומות חשודות למלנומה.

תהליך אבחון מלנומה כולל:

• בדיקה גופנית ובאמצעות עזרים שונים – במהלכה סוקר הרופא את גוף המטופל באיתור אחר שומות חריגות וסימנים חשודים נוספים. מכשיר הדרמסקופ הוא מעין זכוכית מגדלת המציגה באופן לא חודרני הגדלה עד פי 10 בגודל של שומות ונגעי העור, ובאופן שמבטל את החזר האור ומאפשר לבחון את מבנה השומה לעומק. בדיקת דרמסקופ הוכיחה יעילות גבוהה יותר בזיהוי שומות חשודות למלנומה בהשוואה לבדיקות בזכוכית מגדלת.
• בדיקת היסטוריה משפחתית
• ביופסיית עור – במקרה של שומה חריגה, נהוג לזמן את המטופלים לפרוצדורה של ביופסיית עור, במהלכה מוסרת השומה החשודה ונשלחת למעבדה. בשיטת ביופסיית אגרוף (Punch biopsy) נהוג להשתמש בלהב עגול שנלחץ לתוך העור סביב השומה החשודה. בשיטת ביופסיית כריתה (Excisional biopsy) נעשה שימוש בסכין מנתחים (סקלפל) להסרת השומה ומעט מהעור הבריא סביבה. אחד המדדים המרכזיים בבדיקת ביופסיה הוא בירור הקצב המיטוטי (Mitotic rate) האומד את קצב התחלקות התאים בדגימה.

בדיקת השומות החריגות מאפשרת גם לאפיין גידול מסוג מלנומה, לרבות מידת התפשטות הגידול ועובי הגידול תחת מיקרוסקופ. ככל שהמלנומה עבה יותר – המחלה חמורה יותר ודורשת בדיקות נוספות כדי לברר האם הגידול התפשט.

ביופסיית בלוטת הזקיף מאפשרת להעריך האם הסרטן התפשט לבלוטות לימפה סמוכות. בבדיקה זו מוזרק צבע לאזור שממנו הוסרה המלנומה, אשר זורם לבלוטות לימפה סמוכות, והבלוטות הראשונות שקולטות את הצבע מוסרות ונשלחות למעבדה לבדיקה לנוכחות תאי סרטן. אם הבלוטות נקיות מסרטן – ניתן להעריך בסיכוי גבוה שהמלנומה לא התפשטה. גורמים נוספים להערכת הסיכון להתפשטות המלנומה כוללים בירור להימצאות כיב (פצע פתוח) באזור הגידול.

במידה ואובחנה מלנומה – מקובל לאבחן את שלב המחלה לצורך התאמת טיפול:

• שלבים 0–1 המצביעים על גידול דק וקטן והטיפול לרוב מוצלח ולעתים ניתן להסתפק בהסרה כירורגית בלבד.
• שלבים 3-2 מצביעים על גידול עם חדירה עמוקה לעור, כאשר בשלב 2 הגידול חודר לעומק שכבת הדרמיס בעור, ובשלב 3 יש עדות להתפשטות המחלה לבלוטות לימפה באזור הגידול.
• שלב 4 הוא שלב גרורתי של התפשטות המלנומה לאיברים מרוחקים, לרוב הריאות, המוח, הכבד ו/או העצמות.

איך מטפלים?

הטיפולים למלנומה מתחילים לרוב בניתוח להסרת הגידול הסרטני, לצד טיפולים בתרופות והקרנות לפי הצורך. סוג הטיפול מותאם בהתאם לגורמים שונים, לרבות שלב הגידול ומצב הבריאות הכללי. בשנים האחרונות פותחו טיפולים ביולוגיים לסרטן מסוגים שונים, לרבות מלנומה של העור, המותאמים בהתאם לסמנים ספציפיים המצויים במטען הגנטי של הגידול, אשר ביכולתם להשפיע לטובה על סיכויי ההחלמה מהמחלה.

ניתוחים

הטיפול המרכזי בקו הראשון למלנומה של העור כולל לרוב ניתוח להסרת הגידול. מלנומה דקה מאוד עשויה להיות מוסרת לחלוטין כבר במהלך הביופסיה האבחנתית, מבלי שנדרש טיפול נוסף. במקרים אחרים, המנתח מסיר את הגידול בניתוח יחד עם מעט מהרקמה הבריאה שסביבו.

אצל אנשים עם מלנומות קטנות ודקות – ניתוח עשוי להיות הטיפול היחיד, אולם ככל שהמלנומה יותר חודרנית, כלומר חודרת לעומק העור, נדרשים טיפולים נוספים במטרה לוודא שכל תאי הסרטן הושמדו.

במקרים של התפשטות מלנומה לבלוטות לימפה סמוכות – נדרש לרוב גם ניתוח להסרתן.

אימונותרפיה

טיפולי אימונותרפיה הם טיפולים תרופתיים המפותחים בשנים האחרונות שמטרתם לסייע למערכת החיסון הטבעית של הגוף לזהות תאי סרטן ולהשמידם.

במלנומה התבסס לאחרונה טיפול קו ראשון למלנומה גרורתית באמצעות טיפולי אימונותרפיה, בין השאר בתרופות ניבולומאב (אופדיבו) ופמרוליזומאב (קייטרודה), כשהבחירה בטיפול תלויה במידת סיכון המחלה (פרוגנוזה), מצב המטופלים ותופעות לוואי אפשריות.

כמו כן, אימונותרפיה למלנומה מקובלת לאחר ניתוח כאשר המחלה התפשטה לבלוטות הלימפה או לאזורים אחרים בגוף, או בהזרקת טיפול אימונותרפי ישירות לאזור הנגע כאשר לא ניתן להסירו לחלוטין בניתוח.

לאחרונה הוכחה יעילותו של טיפול תרופתי ייעודי משלים למלנומה גרורתית של המשלב שתי תרופות אימונותרפיות עוצמתיות יחד: ניבולומאב (אופדיבו) ואיפילימומאב (ירבוי), והתגלה במחקרים כי טיפול זה מעלה באופן דרמטי ל-60% את סיכויי התגובה לטיפולים במצבים קשים אלה של מחלה מתקדמת. טיפול משולב זה הוכח במחקרים כמועיל גם במצבים של מלנומה בלתי נתיחה וכן כקו שני לאחר ניתוח להסרת הגידול.

תרופות ביולוגיות

בשנים האחרונות אושרו תרופות ביולוגיות פורצות דרך שמשפרות את סיכויי ההחלמה ממלנומה. התרופות פועלות במנגנונים ביולוגיים ספציפיים לבלימת הגידול, ולרוב מותאמות לחולים לפי הפרופיל הגנומי (גנטי) של תאי הגידול.

כ-40% עד 50% מהמאובחנים עם מלנומה נושאים מוטציה בגן המסומן BRAF בתאי הגידול, ובעיקר מוטציה ספציפית המסומנת V600E שמעודדת חלוקה מהירה של התאים הממאירים. נכון לשנת 2026, למטופלים אלה הוכחו יעילותם של שילובי תרופות ביולוגיות הכוללים תרופה המכוונת למוטציה זו (מעכבי BRAF) וכן תרופה החוסמת חלבון המשמש אף הוא תפקיד בתהליכי חלוקה פתולוגיים בשם MEK (מעכבי MEK): דבראפניב (טפינלר) וטרמטיניב (מקיניסט); אנקורפניב (ברפטובי) ובינימטיניב (מקטובי); או וומוראפניב (זלבוראף) וקובימטיניב (קוטליק).

כיום מבוצעים מחקרים לפיתוח טיפולים בשילוב תרופה ביולוגית ואימונותרפיה למאובחנים עם מלנומה עם מוטציה מסוג NRAS ברקמת הגידול.

הקרנות

טיפולי הקרנות-רדיותרפיה עושים שימוש באנרגיה חזקה ממוקדת כדי להשמיד תאים סרטניים, והם מקובלים גם לטיפול במלנומה. הקרנות משלימות נדרשות לעתים לאחר ניתוחים, בעיקר לבלוטות למפה באזור הגידול, למניעת חזרה של הגידול. קרינה ניתנת גם במקרים של גידולים שלא ניתן להסיר בניתוח, למשל אצל מבוגרים או כשהגידול מתפתח באזורים רגישים כמו הפנים. כמו כן מקובל לטפל בהקרנות במצבים מתקדמים של מלנומה גרורתית, למשל במקרה של גרורות למוח, להקלה על התסמינים.

כימותרפיה

טיפולי כימותרפיה מהווים תרופות כימיות חזקות לטיפול בסרטן, ובמלנומה נעשה בהן שימוש לרוב כשטיפולים אחרים לא מצליחים להשפיע על התקדמות המחלה וכשהמחלה מאובחנת בשלב הגרורתי. אחת התרופות הרווחות ביותר בהקשר זה היא דקרבזין, שהשימוש בה היה רווח כטיפול קו ראשון למלנומה גרורתית, אך בשנים האחרונות ניתן בשלב הגרורתי טיפול בקו ראשון בטיפולי אימונותרפיה, ואילו כימותרפיה משמשת לקווי טיפול מתקדמים.

במלנומה נעשה לעתים שימוש בשיטת זילוף גפה מבודדת (Isolated Limb Perfusion – ובקיצור ILP). בטיפול זה מנותקת זרימת הדם מהגפה לגוף, והתרופה הכימותרפית המוזלפת לגפה נותרת בה באופן מרוכז ואינה משפיעה על שאר הגוף.

החיים עם מלנומה

סרטן העור מסוג מלנומה הוא גידול סרטני קשה ומאתגר הדורש התאמות רבות בחיים. ככלל, לאחר אבחון המחלה – מומלץ לבצע בדיקה לשומות חריגות גם אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה, מאחר והוכח כי למחלה יש גם רקע גנטי, לצד ההשפעות הסביבתיות (חשיפה לקרינה מייננת מהשמש). מאחר ואבחון במלנומה מגדיל את הסיכוי להישנות המחלה בהמשך החיים, מומלץ לחולים ולמחלימים להקפיד על כללי זהירות:

• ביצוע בדיקות עצמיות תקופתיות למצב העור וזיהוי שומות חריגות
• להגן על העור מפני חשיפה לשמש ככל שניתן – בין השאר גם באמצעות ביגוד מיוחד, שימוש בכובע רחב שוליים, שימוש במשקפי שמש המסננות קרינה מייננת וישיבה בצל
• להשתמש בקרם הגנה עם מקדם (SPF) בגובה 30 יחידות ומעלה המגן מפני שני סוגי קרינת אולטרה סגול מהשמש – קרני UVA וקרני UVB
• למאובחנים עם מלנומה, על רקע ההקפדה היתרה להימנע מקרינת השמש המסוכנת – חשוב להיוועץ עם רופאים לגבי הצורך בנטילה קבועה של ויטמין D שהוכח כמועיל לחיזוק מערכת החיסון של הגוף ואיברי גוף רבים נוספים.

אין ראיות התומכות בשימוש ברפואה משלימה ואלטרנטיבית כטיפול נוגד סרטן למלנומה, אך ניתן לשקול התערבויות להקלה על תסמינים ולשיפור איכות החיים, כל עוד אינן מחליפות טיפולים מבוססי ראיות.

עדכון אחרון: יולי 2026