מדריך

ניתוח שחזור תחושתי בשד – מה שחשוב לדעת

נשים אחרי כריתת שד שנדרשות לניתוח לשחזור השד יכולות לבחור כיום לא רק איך השד יראה, אלא גם איך יורגש

צילום: Shutterstock

“זה נראה כמו השד שלי, אבל אני לא מרגישה אותו" – משפט זה נשמע לא מעט במרפאות המטפלות בנשים שאובחנו עם סרטן שד או נשאיות של המוטציה בגן BRCA שבחרו לעבור תהליכים מפחיתי סיכון של כריתת שדיים ושחזור.

במשך שנים עולם שחזורי השד התמקד בעיקר בשאלה אחת: האם הצלחנו לשחזר את המראה? האם התוצאה אסתטית, סימטרית וטבעית? אלא שעבור נשים רבות, דווקא אחרי שהסתיימו הטיפול הרפואי, הכימותרפיה והניתוחים, התחילה התמודדות אחרת, ההתמודדות עם תחושת הניכור מהגוף.

סרטן השד הוא הגידול הממאיר השכיח ביותר בקרב נשים, ואחת מכל שמונה נשים צפויה לחלות בו במהלך חייה. עבור חלק משמעותי מהמטופלות, הטיפול כולל כריתת שד מלאה או חלקית. במקביל, נשים הנושאות מוטציות גנטיות כמו BRCA1 או BRCA2 נמצאות בסיכון גבוה במיוחד לחלות, ולכן חלקן בוחרות לעבור כריתה מפחיתת סיכון עוד לפני הופעת המחלה.

אבל אם בעבר רפואת הסרטן התמקדה בראש ובראשונה בהצלת חיים ובהפחתת סיכון לתחלואה, כיום יותר ויותר מהשיח עוסק גם בשאלות של איכות חיים. לא רק האם האישה החלימה, אלא גם איך היא מרגישה עם גופה לאחר הטיפולים.

דימוי עצמי ואיכות חיים

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי באופן שבו עולם הרפואה מתייחס לשחזורי שד. במקום תפיסה שמתמקדת רק בנראות, מתפתחת גישה רחבה יותר, המבקשת להתייחס גם לתחושת הגוף, לאיכות החיים, לדימוי העצמי וליכולת של נשים להרגיש נוח בגופן.

עבור נשים רבות, כריתת שד אינה רק הליך רפואי. היא נוגעת באופן עמוק בזהות, בנשיות, בתחושת הביטחון ובשלמות הגוף. גם כאשר השחזור מצליח מבחינה אסתטית, אובדן התחושה עלול להיות קשה. מטופלות רבות מתארות תחושה של “אזור רדום”, ולעיתים אפילו תחושת זרות, כאילו השד המשוחזר אינו באמת חלק מהן.

החוויה הזו כמעט שלא הייתה חלק מהשיח הרפואי במשך שנים. מבחינת המערכת, אם הסרטן טופל והשד שוחזר, הטיפול נחשב להצלחה. אלא שבשנים האחרונות יותר נשים מדברות בגלוי גם על החיים שאחרי: על הפער בין המראה החיצוני לבין התחושה הפנימית, על האובדן התחושתי, על הקושי באינטימיות, על חוסר הנוחות במגע, ולעיתים גם על הפגיעה במיניות ובתחושת שלמות הגוף.

דווקא מתוך המקום הזה, צמח אחד התחומים המסקרנים ביותר כיום בעולם שחזורי השד: שחזור תחושתי (בלעז: Breast Neurotization).

במהלך כריתת השד, יחד עם רקמת השד שנכרתת לצורך טיפול בגידול, נכרתים גם עצבים תחושתיים לעור השד, הפטמה והעטרה. בעקבות כך קיים חוסר תחושה באזור משמעותי בבית החזה, הכולל אובדן התחושה הארוגנית (המינית), אובדן ההגנה מפני פציעות בעור ואובדן תחושה למגע. היעדר תחושה עשוי לפגוע באיכות החיים של המטופלות, והן לרוב מתארות את השד המשוחזר כלא שייך לגופן. על מנת להתגבר על אובדן התחושה ניתן במהלך הכריתה לשמר את גדמי העצבים התחושתיים לעור ולחבר אותם לשתל עצבי ביולוגי בעזרתו הגוף יכול לבנות מחדש תאי עצב ולשחזר את התחושה שאבדה בהדרגה. המטרה אינה רק ליצור שד בעל מראה טבעי, אלא גם לנסות להשיב תחושה לאזור שנותח. מדובר בתהליך ממושך שנמשך חודשים ולעיתים יותר משנה, אך אצל חלק משמעותי מהמטופלות ניכרת חזרה של תחושה.

בעולם קיימים מחקרים רבים בתחום השחזורים התחושתיים, והנתונים המצטברים מצביעים על שיפור משמעותי באיכות החיים ובשביעות רצון המטופלות בהשוואה לשחזור ללא חיבור עצבי. אולם חשוב להדגיש: שחזור תחושתי אינו “קסם”. התחושה אינה חוזרת באופן מלא, ולעיתים מדובר בשיפור חלקי בלבד. מחקרים בתחום מצביעים על חזרה של התחושה במרבית המטופלות, ובשאלוני שביעות רצון מעל 80% מהמטופלות מעידות על תחושה טובה או טובה מאד לאחר הניתוח. השינוי הזה מסמן למעשה תפיסה חדשה ברפואה: הצלחת הניתוח אינה נמדדת רק באופן שבו הגוף נראה, אלא גם באופן שבו האישה חווה אותו.

השחזור התחושתי מבוצע בעולם כבר שנים רבות ואף ממומן במדינות שונות על ידי חברות הביטוח. ובכל זאת, בישראל הניתוח עדיין אינו כלול בסל הבריאות, מצב שעשוי להקשות על נשים רבות.

שחזור שד בהתאמה אישית

במקביל להתפתחות בתחום התחושתי, גם שיטות השחזור עצמן עברו לאחרונה מהפכה של ממש. כיום קיימות אפשרויות רבות ומותאמות אישית יותר מאי פעם. חלק מהנשים בוחרות בשחזור באמצעות שתלי סיליקון, ואחרות מעדיפות שחזור מרקמות הגוף שלהן לרוב מאזור דופן הבטן באמצעות טכניקות מיקרו־כירורגיות מתקדמות.

בעבר, נשים עם שדיים גדולים או צנוחים לא תמיד נחשבו מועמדות מתאימות לשימור הפטמה והעטרה, אך טכניקות חדשות מאפשרות כיום לבצע תהליכים מדורגים שמובילים גם אצלן לתוצאה טובה וטבעית יותר. בנוסף, בתחום השתלים חל מעבר משמעותי למיקום השתל מעל שריר בית החזה ולא מתחתיו, כפי שהיה נהוג במשך שנים. עבור רבות מהמטופלות המשמעות היא פחות כאב, החלמה נוחה יותר ולעיתים גם תוצאה טבעית יותר מבחינת מראה ותנועה.

אבל אולי השינוי החשוב ביותר אינו טכנולוגי בלבד אלא תפיסתי. יותר ויותר רופאים מבינים כיום שלא מספיק להציל חיים. צריך גם לשאול איך נראים החיים שאחרי ההחלמה. האם המטופלת יכולה לחזור לפעילות גופנית? האם היא מרגישה נוח במגע? האם היא מסוגלת להסתכל על עצמה במראה ולהרגיש שוב שייכות לגוף שלה? האם איכות החיים שלה נשמרת?

אלה שאלות שבעבר כמעט לא נשאלו בחדרי הניתוח או במרפאות, והיום הן הופכות לחלק בלתי נפרד מהטיפול.

גם המטופלות כיום מעורבות ומודעות יותר. נשים רבות מבקשות להבין מראש לא רק מהו ההליך הבטוח ביותר מבחינה רפואית, אלא גם מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח על הגוף, התחושה ואיכות החיים שלהן. הן מחפשות פתרון שיאפשר להן לא רק לשרוד אלא גם להמשיך לחיות באופן מלא ככל האפשר.

“כשנשים בוחרות לעבור כריתה מפחיתת סיכון, הן לא אמורות להסתפק רק בהפחתת הסיכון למחלה”, אומרת ליבי מרגולין, מנכ"לית עמותת "גנים טובים". "איכות החיים שאחרי הניתוח צריכה להיות חלק מהטיפול הסטנדרטי. לכל אישה מגיע לקבל את הטיפול המיטיב ביותר, כזה שמתייחס לא רק לבריאות שלה, אלא גם לחיים שהיא תחיה אחר כך".

בסופו של דבר, אולי זהו השינוי הגדול ביותר שמתרחש כיום ברפואת השד: המעבר מהתמקדות בהישרדות בלבד, להבנה שגם התחושה, הזהות ואיכות החיים הן חלק בלתי נפרד מהריפוי. ככל שהרפואה מתקדמת, כך גדלה היכולת להתאים לכל אישה פתרון אישי יותר – כזה שלא מתמקד רק בשאלה איך הגוף נראה לאחר הניתוח, אלא גם איך הוא מרגיש, ואיך האישה מרגישה בתוכו.